פרק י''ט - הסר כעס מלבך · ד - עד דכדוכה של נפש \ סיפור
מעשה ביהודי אחד בשם זלמן מעיירה ששמה לא פורש, ש''הצטין'' מאוד במידת הכעס, על כל דבר-לא-דבר היה מתרתח, ולכן כינוהו בשם ''זלמן כעסנר''. לימים, כשהגיעה שעתו להפטר מהעולם, נכנסו אליו אנשי חברא קדישא ושכניו, להיות נוכחים בשעת יציאת הנשמה. הקול נשמע בעיירה כי זלמן הולך להסתלק. כמה ילדים שובבים שהיו סקרנים לראות את מחזה הפטירה, וביודעם שלא יכניסום פנימה, עלו וטפסו על החלונות והשקיפו לתוך החדר.
זלמן שוכב על מיטתו, ובעוד כמה רגעים עומד הוא להחזיר נשמתו ליוצרה. ובתוך המון מחשבותיו המתרוצצות במוחו בשעת פרידתו, והנה... הוא מגלה כמה ילדים עומדים על יד חלונותיו ומסתכלים עליו... בשארית כחותיו הוא מתרתח, לדבר אינו מסוגל יותר, הוא מקמץ את אגרופיו ומנפנפם לעבר הילדים בזעם כאומר להם: ''הסתלקו מכאן''! מלים אלו שהתאמץ להוציאם מפיו נשארו תקועים בגרונו, ומיד החלה הגסיסה. וכך נפח נשמתו... (מפי דרש''מ שבדרון שליט''א) ''זכה'' זלמן, כי מוסר השכל למדו הנוכחים במעמד זה איך אדם שלא מחנך עצמו ולא מרסן מדותיו בכלל וכעס בפרט, לאיזה מצב יגיע ולאן יובילו אפיו הרע כי ילווהו עד יציאת נשמתו, עד דכדוכה של נפש (הסר כעס מלבך)