פרק י''ט - הסר כעס מלבך · ג - תוצאות מסכנות \ עובדות
ראינו ושמענו כמה מקרים, שאבות שהיו כעסנים גדולים, היכו לבניהם הגדולים באכזריות, ולאות נקמה הבנים עזבו את הבית, התפקרו ונהפכו לפורקי על גמורים. (ארך אפים א, ל''ב)
ועוד מעשה שהיה, באדם אחד שכעס על אישתו, וכאות נקמה לא רצתה להיטהר, והעדיפה להישאר בטומאתה, ובאחד הימים בגבור יצרו עליו, לא עמד בנסיון ונכשל בכרת, רחמנא לצלן. וכמובן שגם האשה תשא את עוונה בזה. אבל הגורם העיקרי לזה היה הוא בכעסו, כי אילו היה נח לרצות, היה מתפייס וניצל. (שם ל''ה)
פעם ראיתי אדם אחד בגבור כעסו, חטף עוף אחד בראשו, והשליכו באכזריות לארץ וריסקו. ועבר בזה באיסור ''צער בעלי חיים'', ובאיסור ''בל תשחית''. (שם א, מ''ה)
ומה נאמר ומה נדבר, כי, בעוונותינו הרבים, התרבו מעשי רציחה בארץ הקודש, וכמובן שהסיבה שמביאה לכך היא רגזנותם. ומפליא הדבר ממקרי הרצח שבאו מדברים פעוטים ביותר. כמעשה ביהודי שרצח בערב יום הכיפורים את שכנו בגלל סכסוך על פח אשפה... או חקלאי שרצח את שכנו בגלל צנונית שזרע גם הוא... או בעל חנות מכלת בתל-אביב שרצח את שכנו בעל מסעדה, היות ומכר גם הוא לחמניות כמוהו...
אין צורך להאריך, העובדות מדברות בעד עצמן, ופרושים אך למותר. אוי לדור שכך עלתה בימיו! (הסר כעס מלבך)