פרק י''ז - בגנות המחלוקת · ג - מדברי הרמב''ם אודות רעת המחלוקת
וכתב הרמב''ם באיגרת לבנו הרב רבי אברהם זכרונו לברכה: אל תשקצו את נפשותיכם במחלוקת המכלה הגוף והנפש והממון, ומה נשאר עוד?! ראיתי לבנים השחירו, ופחות ניפחתו, ומשפחות ניספחו, ושרים הוסרו מגדולתם, ועיירות גדולות נתעררו, וקבוצים נפרדו, וחסידים נפסדו, ואנשי אמונה אבדו, ניקלו ונתבזו, בסיבת המחלוקת. נביאים ניבאו וחכמים חכמו ופילוסופים חיפשו, ויוסיפו לספר רעת המחלוקת ולא הגיעו לתכליתה. לכן שינאו אותה, נוסו מפניה והתרחקו מכל אוהביה וגואליה ורעיה, וגם אל כל שאר בשרכם - אוהב מדנים, התנכרו ורחקו קרבתם פן תיספו בכל חטאתם. התפארו בסבל, כי היא הגבורה הישרה והנצחון האמיתי, כי בבקשכם הנקמה, שמא לא תשיגוה, ותחלו לבבכם בתוחלת ממושכה, ושמא תוסיפו על בושתכם חרפה כגולל אבן אליו תשוב. ואם תשיגוה, הנה חטאתם לה'.
ודעו אשר תמצא אתכם: שנאה, בלבול השכל, טרוד השינה, בלבול פעולה, גילוי מומים, לב נוקם, חוטא ומחטיא, חרטה באחרית. לכן תכירו מעלת הסבל, והייתם קדושים בעיני אויביכם. והתקדשתם, ותתחרטו מזיקיכם, ותגדל נפשכם בעיניהם, וישובו ויטיבו ליבם אם הם אנשי לבב. ואם הם אנשי בליעל, יכאבו ויצר להם על אשר לא תתבזו עימהם לעשות כמוהם, ותימלכו עליהם בכתר המוסר.
תתנהגו בענוה, כי הוא סולם לעלות למעלות הרמות, ועימה לא תצטרכו לסבול. דעו כי אין עדי כענוה. הנה רבן של נביאים לא נתיחס על כל מדותיו כמו על הענוה. שימו מחסום לפיכם ורסן ללשונכם וכו', עד כאן לשונו הקדוש והטהור.