פרק י''ז - בגנות המחלוקת · ב - פרי המחלוקת
בספר ''חפץ חיים'', בחלק שמירת הלשון (שער הזכירה פרק ט''ו) כתב בשם צוואת הרמב''ם, וזה לשונו: נביאים ניבאו וחכמים חכמו ויוסיפו לספר רעת המחלוקת ולא הגיעו לתכליתה.
וכתב שם ה''חפץ חיים'': מלבד עוון העצמי [של מחלוקת] שהוא עוון פלילי, עוד הוא סיבה עצומה לבוא על ידי זה לכמה עוונות חמורין, דהיינו, לשנאת חינם ולשון הרע, ורכילות, וכעס, ואונאת דברים, והלבנת פנים, ונקימה ונטירה, וקללות חינם, ולקפח פרנסת חבירו, ופעמים גם לחילול השם, חס וחלילה, שעוונו גדול עד למאד, וגם מצוי לבוא על ידי זה לאיסור חנופה, שבזה מושך אליו אנשים למחלוקתו, וגם לידי ליצנות, להתלוצץ על הצד שכנגדו, ולמשוך בזה אנשים לעצתו. ואפילו אם מתחילה לא נתכוון כל כך לרעה, אף על פי כן, לבסוף לא ינקה מעוונות הנזכרים לעיל, כאשר בדוק ומנוסה לכל היודע בטיב העולם.
ותחבולה אחת יש בזה ליצר הרע אשר בזה ינצח אף את האדם השלם, כי יכניסו רק למידת הכעס והניצחון, ואז כל המעקשים יהיו לפניו למישור, כי היצר הרע יראה לו אחר כך התרים רבים. ומלבד שירשהו לדבר לשון הרע ורכילות, וגם אונאת דברים, והלבנת פנים וכדו', עוד יזרזו היצר, שעל אנשים כאלו אסור לרחם, ומצוה לרדפם בכל מיני רדיפות. שנו רבותינו: ארבעה נקראו רשעים - הפושט יד על חבירו להכותו, אף על פי שלא היכהו, והלווה ואינו משלם, ומי שיש בו עזות פנים ואינו מתבייש לפני מי שהוא גדול ממנו, ומי שהוא בעל מחלוקת. וזהו כוונת חכמינו זכרונם לברכה באבות, ואל תהי רשע בפני עצמך. עד כאן לשונו.
וכתב רש''י בפרשת כי תצא (כ''ה, י''א) על הפסוק ''כי ינצו אנשים יחדיו'': סופך לבוא לידי מכות, כמו שנאמר: ''מיד מכהו'', אין שלום יוצא מתוך מצותא [מריבה].
בגמרא חולין (דף ט', ע''א) איתא: אמר רבי אילעא, אין העולם מתקיים אלא על מי שבולם פיו בשעת מריבה.
וכתב בספר ''ארך אפים'' (סימן א', אות כ''ד): ועצם רעת עוון זה אין לשער, וכדאיתא בילקוט שמעוני (פרשת קרח): בעלי מחלוקת אין מתקבלין בתשובה. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (ד''א זוטא פ''ט): בית שיש בו מחלוקת - סופו ליחרב, בעיר - שפיכות דמים בעיר, בבית הכנסת - סופו ליחרב, ויש אומרים סופו להתפזר. שני תלמידי חכמים הדרים בעיר אחת, או שני בתי דינין וביניהם מחלוקת - סופן למות, ועל ידי מחלוקת נאבדין אפילו יונקי שדיים, מה שאין כן בשאר עוונות.
וכן כתב רש''י בפרשת קרח (ט''ז, כ''ז): בא וראה כמה קשה המחלוקת, שהרי בית דין של מטה אין עונשין אלא עד שיביא ב' שערות ובית דין של מעלה עד כ' שנה, וכאן אבדו אף יונקי שדים.