אור ברסלב
כנסת ישראל פרק י''ד - והלכת בדרכיו › יג - מימי קדם

כנסת ישראל

פרק י''ד - והלכת בדרכיו · יג - מימי קדם

יב - אשר נשבעת לאבותינו

הרי מידה שיש להקדוש-ברוך-הוא עם ישראל: כשתמה זכות אבות וכיוצא, מה יעשה, והרי מצד עצמם אינם הגונים? כתיב (ירמיה ב, א'): ''זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך'', ממש זוכר הקדוש-ברוך-הוא ימי קדמונים, אהבה שהיה מקודם, ומרחם על ישראל, ובזה יזכיר להם כל המצוות שעשו מיום שנולדו וכל מידות טובות שהקדוש-ברוך-הוא מנהיג בהם עולמו, ומכולם עושה סגולה לרחם בשבילם. והרי זה מידה כוללת כל המידות כולם כדפרשו באדרא (נשא קל''ד, ב').

כך האדם יתקן הנהגתו עם בני אדם, שאפילו לא ימצא טענה מאלו הנזכרות, יאמר: ''כבר היה שעה קודם שלא חטאו, והרי אותה שעה, או בימים קדמונים, היו כשרים'', ויזכור להם הטובה שעשו בקטנותם, ויזכור להם אהבת גמולי מחלב עתיקי משדים, ובזה לא ימצא אדם שאינו ראוי להטיבו ולהתפלל על שלומו ולרחם עליו.

עד כאן הגיעו שלוש עשרה מידות שבהן יהיה האדם דומה אל קונו, שהן מידות של רחמים עליונות וסגולתן: כמו שיהיה האדם מתנהג למטה כך יזכה לפתוח לו מידה עליונה מלמעלה, ממש כפי מה שיתנהג - כך משפיע מלמעלה, וגורם שאותה המידה תאיר בעולם.

ולכך אל ילוזו מעיני השכל שלוש עשרה מדות אילו והפסוק לא יסוף מפיו, כדי שיהיה לו למזכרת. כאשר יבוא לו מעשה שיצטרך להשתמש במידה אחת מהן, יזכור ויאמר: ''הרי דבר זה תלוי במידה פלונית, איני רוצה לזוז ממנה, שלא תתעלם ותסתלק המידה ההיא מן העולם''. (תומר דבורה פרק ראשון)

תוכן העניינים

כנסת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה