פרק ט' - אין מרוממים מן השמים לאדם - אלא כפי הנהגתו באהבה וברחמנות · יהודה זכה למלכות מפני דאגתו לצבור כאמור במכילתא
(בשלח פרשה ה'):
''משום מה זכה יהודה למלכות? כשעמדו שבטים על הים, זה אומר 'איני יורד לים תחלה! וזה אומר איני יורד לים תחלה!' מתוך שהיו נוטלים עצה אלו מאלו. קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים, לפיכך זכה למלכות'', למדנו מכאן, שהמוסר עצמו למען הצבור, זוכה להנהיגו.
הרמח''ל בספרו ''מסלת ישרים'' (פרק י''ט) כתב:
''כי אין הקדוש-ברוך-הוא אוהב אלא למי שאוהב את ישראל. וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקדוש-ברוך-הוא מגדיל עליו, ואלה הם הרועים האמיתיים של ישראל שהקדוש-ברוך-הוא חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם ולבטל הגזירות הקשות ולפתוח עליהם שערי הברכה. הא למה זה דומה? לאב שאינו אוהב שום אדם יותר ממי שהוא רואה שאוהב את בניו אהבה נאמנה, והוא דבר שהטבע יעיד עליו, והוא עניין כהן גדול שאמרו עליו (מכות י''א) שהיה לו לבקש רחמים על דורו ולא ביקש, וכן אמרו שם: ההוא גברא דאכליה אריה ברחוק תלת פרסיה דרבי יהושע בן לוי ולא אישתעי אליהו בהדיה [תרגום: אדם נטרף ברחוק ג' פרסאות ממקומו של רבי יהושע בן לוי ואליהו לא רצה לדבר עימו משום שדבר זה ארע בזמנו של רבי יהושע בן לוי, שהיה עליו להתפלל שלא יארע אסון לשום אדם]. הרי לך החובה המוטלת על החסידים לבקש ולהשתדל על בני דורם''. (''אהבת ישראל'')