אור ברסלב
כנסת ישראל פרק ט' - אין מרוממים מן השמים לאדם - אלא כפי הנהגתו באהבה וברחמנות › אהבת ישראל כסיבה לגדלות האדם

כנסת ישראל

פרק ט' - אין מרוממים מן השמים לאדם - אלא כפי הנהגתו באהבה וברחמנות · אהבת ישראל כסיבה לגדלות האדם

פרק ט' - אין מרוממים מן השמים לאדם - אלא כפי הנהגתו באהבה וברחמנות

''ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו ולקחת אותם אל אהל מועד והתייצבו שם עמך'' (במדבר י''א, ט''ז).

''אשר ידעת כי הם וגו' '' - אותן שאתה מכיר שנתמנו על ישראל שוטרים במצרים בעבודת פרך, והיו מרחמים עליהם ומכים על ידם, שנאמר (שמות ה', י''ד): ''ויכו שוטרי בני ישראל'', עתה יתמנו בגדולותן כדרך שנצטערו בצרתן (רש''י שם).

במדרש רבה (שמות פרשה ב', אות ב') על האמור בתורה (שמות ג, א') ''ומשה היה רעה את צאן יתרו חותנו ויבוא אל הר האלהים חרבה'', דרשו רבותינו זכרונם לברכה את משמעות הכתוב, שהיותו רועה צאן היתה סיבה לזכותו להגיעו אל הר האלהים להיות מקבל התורה.

''עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם'' (תהלים י''א, ד'), ולמי בוחן? לצדיק, שנאמר: ''ה' צדיק יבחן''. ובמה הוא בוחנו? במרעה צאן. בדק לדוד בצאן, ומצאו רועה יפה, שנאמר (תהלים ע''ח, ע'): ''ויקחהו ממכלאת צאן''. מהו ממכלאות צאן? כמו ''ויכלא הגשם'' היה מונע הגדולים מפני הקטנים, והיה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך, ואחר מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואחר מוציא הבחורים שהיו אוכלים עשב הקשה. אמר הקדוש-ברוך-הוא: מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כחו, יבא וירעה בעמי, הדא הוא דכתיב (תהלים ע''ח, ע''א): ''מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו''.

ואף משה לא בחנו הקדוש-ברוך-הוא אלא בצאן. אמרו רבותינו, כשהיה משה רבנו עליו השלום רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסות. כיון שהגיע לחסות נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות. כיון שהגיע משה אצלו, אמר: ואני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עייף אתה. הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקדוש-ברוך-הוא: יש לך רחמים לנהג צאנו של בשר ודם, כך, חייך, אתה תרעה צאני ישראל, הוי: ''ומשה היה רועה''.

תוכן העניינים

כנסת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה