אור ברסלב
כנסת ישראל פרק ט' - אין מרוממים מן השמים לאדם - אלא כפי הנהגתו באהבה וברחמנות

כנסת ישראל

פרק ט' - אין מרוממים מן השמים לאדם - אלא כפי הנהגתו באהבה וברחמנות

פרק ח' - המרחם ואוהב את הבריות נידון מידה כנגד מידה

כי אין הקדוש ברוך הוא אוהב אלא למי שאוהב לישראל, וכל מה שמגדיל האדם אהבתו לישראל, גם הקדוש-ברוך-הוא מגדיל אותו ועושהו רועה ישראל. (מסילת ישרים)

אהבת ישראל כסיבה לגדלות האדם

''ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו ולקחת אותם אל אהל מועד והתייצבו שם עמך'' (במדבר י''א, ט''ז).

''אשר ידעת כי הם וגו' '' - אותן שאתה מכיר שנתמנו על ישראל שוטרים במצרים בעבודת פרך, והיו מרחמים עליהם ומכים על ידם, שנאמר (שמות ה', י''ד): ''ויכו שוטרי בני ישראל'', עתה יתמנו בגדולותן כדרך שנצטערו בצרתן (רש''י שם).

במדרש רבה (שמות פרשה ב', אות ב') על האמור בתורה (שמות ג, א') ''ומשה היה רעה את צאן יתרו חותנו ויבוא אל הר האלהים חרבה'', דרשו רבותינו זכרונם לברכה את משמעות הכתוב, שהיותו רועה צאן היתה סיבה לזכותו להגיעו אל הר האלהים להיות מקבל התורה.

''עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם'' (תהלים י''א, ד'), ולמי בוחן? לצדיק, שנאמר: ''ה' צדיק יבחן''. ובמה הוא בוחנו? במרעה צאן. בדק לדוד בצאן, ומצאו רועה יפה, שנאמר (תהלים ע''ח, ע'): ''ויקחהו ממכלאת צאן''. מהו ממכלאות צאן? כמו ''ויכלא הגשם'' היה מונע הגדולים מפני הקטנים, והיה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך, ואחר מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואחר מוציא הבחורים שהיו אוכלים עשב הקשה. אמר הקדוש-ברוך-הוא: מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כחו, יבא וירעה בעמי, הדא הוא דכתיב (תהלים ע''ח, ע''א): ''מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו''.

ואף משה לא בחנו הקדוש-ברוך-הוא אלא בצאן. אמרו רבותינו, כשהיה משה רבנו עליו השלום רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסות. כיון שהגיע לחסות נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות. כיון שהגיע משה אצלו, אמר: ואני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עייף אתה. הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקדוש-ברוך-הוא: יש לך רחמים לנהג צאנו של בשר ודם, כך, חייך, אתה תרעה צאני ישראל, הוי: ''ומשה היה רועה''.

יהודה זכה למלכות מפני דאגתו לצבור כאמור במכילתא

(בשלח פרשה ה'):

''משום מה זכה יהודה למלכות? כשעמדו שבטים על הים, זה אומר 'איני יורד לים תחלה! וזה אומר איני יורד לים תחלה!' מתוך שהיו נוטלים עצה אלו מאלו. קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים, לפיכך זכה למלכות'', למדנו מכאן, שהמוסר עצמו למען הצבור, זוכה להנהיגו.

הרמח''ל בספרו ''מסלת ישרים'' (פרק י''ט) כתב:

''כי אין הקדוש-ברוך-הוא אוהב אלא למי שאוהב את ישראל. וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקדוש-ברוך-הוא מגדיל עליו, ואלה הם הרועים האמיתיים של ישראל שהקדוש-ברוך-הוא חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם ולבטל הגזירות הקשות ולפתוח עליהם שערי הברכה. הא למה זה דומה? לאב שאינו אוהב שום אדם יותר ממי שהוא רואה שאוהב את בניו אהבה נאמנה, והוא דבר שהטבע יעיד עליו, והוא עניין כהן גדול שאמרו עליו (מכות י''א) שהיה לו לבקש רחמים על דורו ולא ביקש, וכן אמרו שם: ההוא גברא דאכליה אריה ברחוק תלת פרסיה דרבי יהושע בן לוי ולא אישתעי אליהו בהדיה [תרגום: אדם נטרף ברחוק ג' פרסאות ממקומו של רבי יהושע בן לוי ואליהו לא רצה לדבר עימו משום שדבר זה ארע בזמנו של רבי יהושע בן לוי, שהיה עליו להתפלל שלא יארע אסון לשום אדם]. הרי לך החובה המוטלת על החסידים לבקש ולהשתדל על בני דורם''. (''אהבת ישראל'')

תוכן העניינים

כנסת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה