אור ברסלב
כנסת ישראל פרק ה' - איסור ''לא תשנא את אחיך בלבבך'' › ה - הקללות שמביא אדם על עצמו בעוון השנאה

כנסת ישראל

פרק ה' - איסור ''לא תשנא את אחיך בלבבך'' · ה - הקללות שמביא אדם על עצמו בעוון השנאה

ד - גדרי עוון השנאה

תניא: רבי נחמיה אומר, בעוון שנאת חינם, מריבה רבה בתוך ביתו של אדם, ואישתו מפלת נפלים, ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים. (שבת לב:)

הרי רואים אנו כמה רעות גורם האדם לעצמו על ידי העוון המר הזה. והנה, אילו יפגע אדם אחד בבנו הקטן להכותו, הלא יתקוטט ויריב עימו וישנאהו שנאת מוות, ואלו הוא עצמו, שגורם להם סיבת מוות, אינו חושש לזה כלל, ואיננו מתבונן עד היכן עוונו מגיע - אוי לו ואוי לנפשו! איה שכלו ואיה דעתו? שבעצמו גורם לכל זה.

ועל כן, מאוד מאוד צריך האדם להיזהר מעוון זה, ובכל רוחו ונפשו יתרחק מעוון זה, ויהיה לו טוב בזה ובבא. (אהבת ישראל, חפץ חיים)

תוכן העניינים

כנסת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה