אור ברסלב
כנסת ישראל פרק ה' - איסור ''לא תשנא את אחיך בלבבך'' › ד - גדרי עוון השנאה

כנסת ישראל

פרק ה' - איסור ''לא תשנא את אחיך בלבבך'' · ד - גדרי עוון השנאה

ג - השנאה - שורש כל הרעות

יכוון להודיע שיעור השנאה אשר ה' מצוה עליה, שלא יאמר אדם שאינו קרוי שנאה אלא שנאה גמורה - לבקש רעתו ולחפץ בכליונו, אבל הרחקה בלב אינה קרויה שנאה.

לזה נתחכם הכתוב לסמוך ''לא תשנא'' עם תיבת ''אחיך'', לומר, כי השערת השנאה אשר יצוה ה' עליה, היא הנרגשת בערך אח, ושעור זה, כל שירחיקהו מליבו קצת, הנה הוא יורד ממדרגת אח, והרי הוא עובר משום ''לא תשנא''. (אור החיים הקדוש)

איתא בגמרא (סנהדרין כז:), דמי שלא דיבר עם חבירו מחמת איבה ג' ימים, נקרא שונא. ופסול לדון לו דין, בין לרבנן ובין לרבי יהודה, עיין שם.

והנה מצוי מאוד בין אנשים, שלפעמים בשביל סכסוך דבר קטן שהיה ביניהם, יש להם תרעומת זה על זה, אף ששנאה גמורה אינה נראית ביניהם, אך מכל מקום, אינם רוצים להפגש יחד, ובלשון בני אדם נקרא עניין זה, שאינו שווה עימו.

אבל באמת, הרי חזינן מגמרא הנזכרת לעיל, שבעניין כזה נקרא שונא, ועובר על לאו ד''לא תשנא את אחיך בלבבך''. ועל כן צריך האדם שיתבונן בדבר זה, שאפשר שבשביל דבר קטן יכשל האדם בעוון החמור הזה, שהוא נורא למאד. (אהבת ישראל, חפץ חיים)

תוכן העניינים

כנסת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה