פרק ה' - איסור ''לא תשנא את אחיך בלבבך'' · ב - בחומר האיסור של שנאת חינם
''שקולה שנאת חינם כנגד ג' עברות חמורות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים'' (יומא ט:).
''... ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם'' (אבות ב').
רבי חיים ויטל בספרו ''שערי קדושה'' (חלק ב, שער ב') באר את חומר האיסור של שנאת הבריות:
ואמרו רבותנו זכרונם לברכה: שנאת הבריות מוציאה את האדם מן העולם, והנה [הוא] שונא כביכול להקדוש-ברוך-הוא על שבראם, והנה כלנו בנים לה' אלקינו, ושונא את אברהם יצחק ויעקב שיצא זה מהם.
ואמרו רבותנו זכרונם לברכה: בית המקדש היו בו צדיקים וחכמים גדולים, ולא נחרב אלא בשנאת חינם, ולא עוד, אלא ששאר עבירות אינו עובר עליהם אלא בשעה שעובר עליהן, אבל שנאת חינם היא בלב תמיד, ובכל רגע עובר ''בלא תשנא'' וביטל מצות ''ואהבת לרעך כמוך''.
הוסיף על כך רבנו בחיי בספרו ''כד הקמח'' ערך שנאה:
''שנאת חינם היא חולי קשה, ראש לכל עבירות שבתורה, מביא את האדם השונא את חבירו שידבר עליו כזבים מה שלא היה ולא נברא. והרגיל לדבר כזבים הוא מן הכתות שאינן מקבלות פני שכינה, שנאמר (תהלים ק''א, ז'): ''דבר שקרים לא יכון לנגד עיני'', ומן הכזבים תביאנו להעליל עליו ולהעיד עליו עדות שקר, וכן אמר (משלי כ''א, כ''ח): ''עד כזבים יאבד'', ואמר (משלי ו, י''ט): ''יפיח כזבים עד שקר'', מתוך שדאג על הצלחת חבירו יעלוז ברעתו.
כל מי שמתגבר עליו המידה המשוקצה הזאת, הוא סותר ועוקר האחווה והריעות הנזכרים בפסוק (תהלים קכ''ב) ''למען אחי ורעי'', והוא מכחיש עצמו שאינו מזרע אברהם, לפי שכל מי שהוא מזרעו - אוחז דרכו, כעניין שכתוב: ''כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו''.
הלקוי בשינאת הבריות עלול להכשל פעמים רבות בעוון חמור מאוד, והוא ''שונאי ה' '', משום שירע לו בהצלחת שונאו בענייני המצוות, ועל כך נאמר בספר ''שערי תשובה'' לרבנו יונה (שער ג', אות ק''ס):
''ועניין שונאי ה' נמצא לפעמים גם באנשים שהם עושים המצוות ונזהרים מכל עבירה במעשה ובלשון, אם נפשם רעה ובקרב לבם יקשה להם כאשר חבריהם עוסקים בתורה, וירע בעיניהם בהיות בני אדם עובדים את ה' ויראים מלפניו, וכאשר ודאי תאמר על האיש אשר לא יחפץ שיכבדו בני אדם את המלך ושיעבדוהו כי הוא שונא את המלך - כל שכן אם הוציאו מחשבתם אל הפועל, שהם מניאים את לב בני אדם מעסק התורה ומן המצוות, כי הם שונאי ה'. וכן האנשים אשר עינם צרה בכבוד תלמידי חכמים הישרים והצדיקים ושונאים עטרת תפארתם, או ירע לבבם אם עדיהם תאתה ובאה ממשלת הדור, וכן כתוב (שמואל א' פרק ח, ז'): 'כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם', וכל שכן אם יבקשו כבודם לכלימה או ישפילוהו''. (''אהבת ישראל'')