מאמר י''ג - ידיעת חובת האדם בעולמו · יא. ועל אחת כמה וכמה כשהנצחון הוא ביסודות האמונה להבהירם ולבררם אצלו ביותר
ונתבונן, אחר שתכלית רצונו יתברך שנתגבר על חמריותנו, ואם כן יחייב הדבר שכל משהו ומשהו מכבישת יצר הרע וכן מעשית הטוב הוא ''תכלית רצונו'', ובכן היש להעריך שוי וערך של ''תכלית רצונו'' של הבורא? הלוא פשוט שכל משהו ממנו שווה עולם שלם, ואין ערך לכל סדק קטן, כל קריעה קטנה שסודק האדם או קורע בחומריותו להפגיש את ניצוץ נשמתו האצור בתוכו עם שורשה שלמעלה, בהיותו מסדיק חור קטן בעובי חומרו כדי להפציע את האורה הטמונה בנשמה שבקרבו ולשפוך את הארתה מתוך החשכה של גסות חומריות העולם ומתוך אחיזת העינים על האמונה שכך בנוי העולם להתקשר לשרשה שבשמים ממעל, ובזה להמשיך משורשה אליה אורה נוספת וכך חוזר הדבר חלילה, ומצווה גוררת מצווה עד שיסלק כפי כוחו המסכים המבדילים בינו לבין קונו, ובפרט כשהנצחון הוא בתכלית, שהוא בהירות השכל נגד האחיזת עינים של העולם שבזה מחזק האדם את יסודות עיקרי האמונה בקרבו, שבהתגברות זו של חיזוק יסודות ושורשי האמונה מחזק האדם את השורשים שחשיבותם גדול למאוד מהמחזק את הענפים שהמה יתר המצוות שכולם נובעים מהשורש שהוא האמונה.