מאמר י''ג - ידיעת חובת האדם בעולמו · ט. כל צדיק נכווה מחופתו של חבירו
והוא שאמרו (במ''ר כא, כ): עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות חופה לצדיקים לעתיד לבוא, וכל צדיק וצדיק נכווה מחופתו של חברו, והיינו כנ''ל, כאן בעולמנו אין אנו מבדילים בין צדיק לצדיק, הסתכלותנו היא בכללות, ובכללות מדרגים אנו את חכמי וצדיקי בדרגות שונות, אלו תנאים, אלו אמוראים, אלו גאונים, אלו ראשונים וכו', אולם בשמים אין מושג של כללות, אלא הכל בפרטות כחוט השערה, ואין שום צדיק נמצא במדורו של חברו, לכל צדיק וצדיק יש לו מדור בפני עצמו, וכל אחד נכווה מחופתו של חברו, כי הרי לעולם לא תמצא ב' צדיקים שמדרגתם בשוה, ואותם ב' צדיקים ייכוו זה מזה, שהרי בפרט מסוים גבר זה בצדקותו על חברו, ובפרט מסוים אחר גבר חברו עליו, ולכן נכווה אחד מהשני.
אכן, יושבים כל הצדיקים יחדו כמובא בגמרא (סוף תענית): עתיד הקב''ה לעשות מחול לצדיקים וכו', אולם כל אחד רואה וצופה בשכינה כפי עולמו שלו, כי כל צדיק וצדיק יש לו עולם לעצמו כפי שהתעצם בתורה ומצוות ובעבודת ה'.
והטעם לכך, כי אין להעריך עד מה חשובה בשמים כל התגברות ולו הקטנה ביותר שגובר האדם על יצרו, מידותיו וחשקיו, וכופה אותם לרצון ה', וקצת ראינו בחז''ל אפילו בעולם הזה עד כמה חשובה תנועה קטנה שנעשית לכבוד ה' לתת עבורה דורות שלמים של מלכות, כמבואר בחז''ל (סנהדרין צ''ו ע''ב): על ג' פסיעות שפסע נבוכדנצר לכבוד ה' זכה במלכות לו ולזרעו, וכמו כן על ב' דמעות שהוריד עשו על הברכות נאמר במדרש ווי לאותה שעה, כמה צרות גרם לישראל ולהשתלט עליהם בשביל כך.
י. אין לזלזל בשום נצחון ולו הקטן ביותר שינצח האדם את יצרו כל נצחון קטן מזכה את האדם בנצח לאין שיעור
מכאן נישא קל וחומר, כמה יש לו להאדם להחשיב ולא לזלזל בשום עבודה ולו הקטנה ביותר, כהשכמת הבוקר לתפילה, שכופה את יצרו הממתיק לו את שנתו וכופה רצונו בשביל רצון ה', כמו כן כמה חשובה כפיית היצר מלהרים עיניו לצפות בעריות, הלא על כל ראיה וראיה שמתגבר יתחשבנו עמו לטובה לעתיד [וראיתי בשו''א ''כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון'' - פירש ''עין בעין'' - לפי מספר התגברותו על פיתוי יצרו בהסתכלות עינו, כך יתחשבנו אתו אחת לאחת וכפי זה תיקבע מדרגתו לראות בשוב ה' ציון].
וכן כבישת כל מידה רעה: כעס, גאווה, הקפדה וכדומה, שמתעורר אדם לשבר חומריותו ולהגביר הצורה על החומר, הרי שישולם בפרטי פרטות על כל פעם ופעם, ואין לשער ולהעריך כל התגברות, כל התגברות בפני עצמה הנה תכליתית לעצמה וראויה היא להתחשבן עליה במיטב לעתיד, כיוון שבזה מהווה האדם תכלית רצונו יתברך.
ואפילו על חסימת פה, כמובא באיגרת הגר''א כשהאדם חוסם פיו מדברים בטלים זוכה לאור הגנוז שאין שום מלאך ובריה יכולים לזכות לו.