אור ברסלב
הגדה של פסח - למען תספר מאמר י''א - מטרת שעבוד מצרים › ז. כשאין האדם מצרף ''עבדות'' למילי דחסידותא הרי שחסידותו נובעת מרצון להפקרות

הגדה של פסח - למען תספר

מאמר י''א - מטרת שעבוד מצרים · ז. כשאין האדם מצרף ''עבדות'' למילי דחסידותא הרי שחסידותו נובעת מרצון להפקרות

ו. הרגשת ''עבדות'' אינה נקנית בנקל שאכן היא מלחמה ב''מצות אנשים מלומדה''

האדם בטבעו מרדן ורואים זאת בחוש.

חז''ל אומרים ''רוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו''. כך הטביע הקב''ה בטבע האדם, והאלקים חשבה לטובה כמבואר היטב בדברי הגאון הרב שמואל ברוך ורנר זצ''ל וז''ל:

כי על האדם לדעת ולהכיר את מקומו ואת ערך חלקו האמיתי בתורה שחננו ה'. ובחלק זה המיוחד לו, בו ישמח, כי הוא חלקו בחיים, וזה חלקו מכל עמלו. בהרגשה זו עליו להתחזק ולהתאמץ לעשות חיל, ולחדש לפי דרכו המיוחדת לו, על פי כשרונו המיוחד לו. מי שחסרה לו מידה זו, ועיניו נשואות אל חלקם של אחרים בתורה, חלקים אשר הוא לא עמל עליהם, תחסר לו הדחיפה לעמל התורה, לניצול הכשרונות ולפיתוח החלק אשר חננו ה'?חםרון זה עלול, חס וחלילה, למנוע ממנו את קניין התורה! זהו סוד חדוות היצירה ששתל הקב''ה בלב היוצר המחדש - הרואה את חידושיו כאילו עולים על כולם. אף שדעה ובינה לו למחדש שישנם חידושים ומחדשים גדולים וטובים ממנו - שמח הוא ביצירתו, ורואה בזה את עולמו, כעין שאמרו: ''אדם רוצה בקב שלו שעמל בו, מתשעה קבין של חבירו''. וזאת פעל ה' למען עידוד כח היצירה והחידוש אשר ברא אלקים לעשות.

לכן קבעו אנשי כנסת הגדולה את מטבע הברכה בנוסח של חנינה: ''אתה חונן לאדם דעת... חננו מאתך... חונן הדעת''.

חנינה היא מהדברים שאין עומדת מאחריהם סיבה והצדקה. נשיאת חן, זוהי מתנה מה' מבלי סיבה והבנה. וכן היא חנינת הדעת, שכל אחד מוצא חן בעיני עצמו, והוא מפלאי הבריאה לעידוד החידוש וכח היצירה.

הרי שהאלקים חשבה לטובה שירצה האדם בחלקו שלו למען פיתוח יצירתו שהוא חלקו שלו בתורה ולכך הטביע בו תכונה זו לרצות את שלו דוקא, וכאמור כשהאדם לא מנצל את תכונותיו לכיוון החיובי סוטה בתכונותיו לצד השלילי, והוא להיות מעדיף את שלו ולשמוח ביצירותיו ולהשתבח בהן ובכך להרגיש הרגשת אדנות לעצמו לבלתי היותו נכנע ובטל לחידושיו של חבירו, ואף שחבירו עולה עליו בחידושיו פי כמה וכמה, ולכך מטבע זה יעדיף האדם את המעט שלו על פני המרובה של חבירו, ויתכן גם ויעדיף את שלו על פני של רבותיו לבלתי היותו נכנע לגדלותם בהיות מחבב את הקב שלו ומיקרו על פני התשעה שלהם.

והדבר מתבטא גם בחיובי האדם כלפי הבורא, דהנה בדברים שאדם מחויב לעשותם מדינא דשו''ע עושה אדם את המוטל עליו ודיו, ואילו במילי דחסידות שאדם מקבל עצמו שזה בחינת ''קב שלו'' בשבילם מסוגל אדם לעבור על דינא דשו''ע והעיקר לקיים את ''הקב שלו''.

לדוגמא, אדם מסוגל להאריך בלימודו על חשבון התפילה ולאחר לתפילה מחמת לימודו, וכן לישון מאוחר ולהתמיד בלימודו ולמחרת לקום מאוחר לתפילה עד כדי חשש סכנת עבור זמן ק''ש.

ומדוע כי הקב של האדם חשוב לו, בו אין הוא נכנע לאף אחד ועושה זאת מרצונו שלא בבחינת ''עבדות'', ולכן מסוגל הוא למסור עצמו על כך על חשבון חיוביו כלפי הבורא.

וכמו כן לעיין וללמוד בספר בשעת חזרת התפילה ואף שמוכח בחוש שבכך מאבד ענית אמן וב''ה וב''ש, מדוע? כי חביב לו הקב שלו.

וכן רואים בני אדם הולכים למקוה בשבת ואף שלא כ''כ נזהרים בטבילת מים חמים או בסחיטת שיער והעיקר לקיים את ''הקב שלהם'' - לטבול במקוה.

וכמו כן תיתכן סכנה גדולה אפילו באדם בעל חסד וצדקה שלא יכשל בהיתרים למיניהם בכסף לא כ''כ כשר, וזאת בהיות שחשוב לו ''הקב שלו'' - לעשות חסד.

וכמו כן לצערינו רואים אנו הרבה שעוסקים בצרכי ציבור וכידוע שבעובדי ציבור לא ימלט מהם נסיונות רבים של העוון הגדול של לשון הרע והלבנת פנים, ואין צריך לומר ביטול תורה שעולה על כולם, אולם למען חזק מטרתם יקדשו את האמצעים באיזה אופן שיהיה והיינו כנ''ל, היות ויקר להם הקב שלהם.

והנה משה רבנו, שבעה ימים מפתהו הקב''ה לגאול את ישראל, היש זכות ומצוה גדולה מזו, ועם כל זה נמנע משה ומתווכח עם השכינה, וכל זה כדי שלא ליטול גדולה על אהרון אחיו, הרי שנמנע משה מהמטרה העצומה שהיא לגאול את ישראל מיד משעבדיהם, ובשליחות מהקב''ה עצמו, וכל זה משום שבאמצעי השליחות תיתכן פגיעה באחיו.

ומעשה היה שסיפר הגר''ש שבדרון זצ''ל במשגיח קטן שחפצו בני הישיבה שיאמר להם שיחת מוסר בביתו בצנעא ולא בישיבה, וחשש שמא המשגיח של הישיבה יפגע מכך, ובא לשאול את הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצ''ל, וענה לו בזה הלשון לא פחות ולא יותר: יש לנו בקבלה ברורה, כי אם נוצר מצב כזה של הזדמנות לבנות את בית המקדש, אבל יש בזה חשש של חלישות הדעת למישהו, כי אז מוטב להניחו ולא לבנותו !..

תופעות אלו הם תוצאה מכך שהאדם רחוק מעבדות, ועבדא בהפקרא ניחא ליה.

ובענין מילי דחסידותא שהזכרנו לעיל חלילה אין הכוונה שאדם יתרחק ממילי דחסידותא, אולם כל זה באופן שהחסידות תשמש לגדר וסיג ולביצור חומות המחויבות שמחויב האדם מדינא דשו''ע, אולם אם החסידות פוגעת בדין, כאן מורה הדבר שחסידות זו נובעת מהפקרא ולא מעבדות, ורק כאשר הנה לשם התעלות וגדר למחויבות שמחויב הוא מן הדין אז מורה הדבר שחסידות זו נובעת מעבדות שהיא העיקר שבעבודה.

ח. העבדות מתבטאת: א. דקדוק ההלכה, ב. על אף שקשה

ובמה מתבטאת העבדות? בב' נקודות א. דקדוק ההלכה ב. על אף שקשה

ונבאר את הדברים, דקדוק ההלכה

בהלכות רבות יש את המושג לכתחילה ובדיעבד, בתפילין בציצית, בתפילה, בברכות, בשבת ועוד ועוד, יש לדעת שהקדוש ברוך הוא אשר הוא בוחן לבות וכליות כל רצונו הוא הלב, רחמנא לבא בעי, וכיצד מתבטא הלב הטהור של האדם - הלא במעשיו, לב אוהב לב חרד הרי שהוא מוסר נפש על כל פעולה נוספת שביכולתו לעשות למען אהבת קונו, המשתמש בהיתרים ומחטט אחר קולות הרי שאומר הוא בכך מה שבלבו, והיינו שאינו אלא חפץ לצאת ידי חובה ותו לא, אין מחפש הוא קרבת אלקים כלל, אלא כל מגמתו להבטיח את עצמו שלא ייענש, וייתכן אמנם שלא ייענש אבל כמה תהא הרגשתו עלובה בראותו לעתיד את הבדל היחס הניתן לו לבין הניתן לחבריו החרדים לדבר ה', המדקדקים לצאת ידי דעות לכתחילה שהמה עבדים נאמנים, הלוא אין שום יחס ביניהם לעתיד.

וגם אם אינו במדרגת העובד מאהבה, גם העובד מיראה יש לו לדקדק בהלכה, שהרי בדברים שקל לקיימן והאדם מתרשל מלקיימן נענש, וכמובא במנחות (מא ע''א) מההוא מלאך שאמר לרב קטינא דבעידן רתחא מענישים על ביטול עשה אף שאין חייב בה כמצות ציצית, שאינו חייב בה כשאינו לובש בגד עם ארבע כנפות, כיוון שבקל יכל לקיימה.

והנה מוצאים אנו כאלה שמתרשלים מלדקדק בזמן ק''ש כהמ''א וסומכים על הגר''א, ויותר מכך כמה רבים הם שאינם מדקדקים בהיסח הדעת בתפילין לדבר בהם דברי חולין, וכן מלדבר בשעת חזרת הש''ץ, צחוק וקלות ראש בביהמ''ד, וכמו כן אינם מדקדקים בהלכות לשה''ר וכבוד הזולת, זהירות בממון הזולת, קנאה, נקימה ונטירה וכיוצא מדברים שאדם דש בעקביו, שבזה בעצם נמדדת ה''עבדות''. ב. על אף שקשה

הגדרת עבד הנה כניעה לאדון גם כשקשה לו. ישנם בני אדם קמים לכבוד ה' לתפילה בזמנה קובעים עתים לתורה, אבל רק בתנאי: לאחר שישן כל צורכו, אכל כל צורכו, אין לו דאגות וטרדות, ועוד תנאים כיוצא באלו, ורק כשיושלמו אותם תנאים וכל השערים פתוחים לפניהם לתפילה ולתורה, אזי באים לבית ה', אבל כשאיזה טרדה מטרידתם - כבר מסבבתם היא לפתחים אחרים לבקש מפלט או מרגוע ובוגדים בנאמנותם למצוות ה' ובטענת - אנוס רחמנא פטרי !

''עבד'' פירושו הנני לציית לאדוני, לא קיימים אצלו טענות מסוג: קשה לי, לא ישנתי מספיק, לא אכלתי מספיק, כואב לי קצת הראש, תירוצים כאלו אינם קיימים אצל עבד הנאמן לאדונו.

פעמים רבות נעדר מהאדם חשקות התורה וקשה עליו לשקוד עליה, העבד הנאמן כופה עצמו בעל כורחו לשבת ולעסוק בתורה, וכמו כן כוונה בתפילה העבדות מחייבת להתאמץ לכוון ככל האפשר, ולפחות לקבל עליו קטע מסוים או ברכה מסוימת שיאמר אותה בכוונה, וכן ילך הלאה, אולם המרפה עצמו מחוסר חשק ומגביר את מדת העצלות עליו, הרי שזה רחוק מהעיקר שהיא העבדות.

תוכן העניינים

הגדה של פסח - למען תספר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה