מאמר ט - השתדלות ובטחון ברוחניות · יא. אף ש''יגעת'' עם כל זה בסופו של דבר מה שהשגת הנו בגדר ''מצאת''
נאמרה ההבטחה בלשון מציאה על היגיעה שנתייגע, על אף שמציאה מזדמנת היא ללא יגיעה, ללמדנו המוטל עלינו הוא להתיגע, לעמול, וגם על הירידות והנפילות שֵם עמל נופל עליהם. שהרי מי אינו מתייגע ומתפרך מעמל הנפילות והקימות היש עמל מפרך יותר מזה. מי לא היה מאושר ומעונג כשההצלחה בעבודת ה' ובנסיונות התוקפים אותו היתה מאירה לו פנים, ותמיד מוצא הוא את עצמו מנצח ורוכב על אויבו, הרי זו עבודת פרך לבנות ולהרוס ושוב לבנות להרוס כביכול.
אולם על יגיעה זו הבטיחו לנו חז''ל שנמצא מעלית באמצע דרכנו ואיתה נמריא לגובה ההצלחה הבלתי משוערת, והיא ''שנמצא'' את עצמנו בגדר ''מציאה'' במצבי נצחונות שמעל כוחותינו.
ולפי זה יובן מה שקשה במאמר חז''ל יגעת ומצאת - תאמין, דאחר שיגע ומצא מה יש לו להאמין הרי ''מצא'' ורואה בחוש את הצלחתו ומה יש לו להאמין, שאמונה שייך בדבר שאדם לא רואה וכאן הרי הוא רואה בחוש את מציאתו.
אלא גם היגע ועומל לבסוף רואה שהצלחתו היא בסיעתא דשמיא ובדרך מתנה, שהרי מתבונן הוא שלפי כוחו לא יכל להגיע למה שהגיע שהרי כמה נפילות עברו עליו, ואם כן חושש הוא פן ''לא מצא'' דהיינו לא השלים חוקו בעמלו שהרי לבסוף קבל הצלחתו בגדר מתנה ואם כן לריק הוא כל עמלו, ולכן בא התנא לומר לו דאף שבסוף ''מצאת'' ונצחונך את יצרך הוא בגדר מתנה, זהו מתיחס לעמל שעמלת כי בלא עמל לא יתכן להגיע למצאת, ולכן ''תאמין'' שעמלך היה הוא זה שהביא להצלחה ותאמין שעמלך לא היה לריק כי כן הוא הדרך לעולם, שמתחילה צריך לעמול ועם כל זה לקבל הכל בדרך מציאה, והוא כמשל מעלית המעלה לקומות הגבוהות ללא טורח כן היגע - לבסוף מגיע למדריגות נעלות בעבודת ה' בדרך ''מציאה''.
יב. גם בנסיון הנראה קשה מנשוא לעמוד בו נתבע עליו האדם אם מעד בו והוא על שלא עשה את אשר ביכולתו עשות ואז היה זוכה להצלחה מעבר למה שידו משגת
כמה גיבורים איבדו את גבורתם ומורך נכנס בלבבם עד כי נמס ליבם בקרבם בראותם את עומס הנסיונות ותוקף היצרים ותכיפות התקפתם, ומתוך מסקנה ''זה לא בשבילי'' נפלו והתבוססו בדם חטאם ללא נסיון קימה.
כלל גדול לימדונו רבותינו - אין הקדוש ברוך הוא מנסה אדם אלא אם כן יכול הוא לעמוד בנסיון זה, חייבים אנו להאמין בכלל זה, גם אם לא נראה לאדם שהנו בכלל זה, וכלל זה לא אמור לגביו והינו בזה ''יוצא מן הכלל'', חייב להשתכנע שאכן גם הוא במסגרת כלל זה, שהרי כלל זה הוא סברא פשוטה דאם לא כן היאך יוצדק שכרו או עונשו של אדם במעשה המצוה או במעשה העבירה אחר ש''אנוס'' הוא.
ובאמת ישנם כאלה שמתערער אצלם מלהאמין בכלל זה אחר שהרבה פעמים של ניסיון מעדו, לכך למראה עינים נראה כי המשימה למעלה מכוחותינו, אולם לפי מה שביארנו הדבר פשוט, שאמנם אמת היא שאין ביכלתנו להגיע לפסגת ההצלחות שאנו דורשים מאיתנו אולם ישנה מעלית באמצע הדרך שתוביל אותנו לפסגת ההצלחות, זאת חייבים אנו לשנן ולזכור, אנו נדרשים להשתדל ולעמול בלבד, אולם כדי להצליח לכך נועדה מעלית המובילה להצלחה, ולכך נתבע האדם בדין גם על נסיון קשה שנחת עליו ואף שלפי הנראה היה נסיון זה קשה מנשוא, אולם התביעה עליו מדוע מיד הרים ידים להיכנע ולא עשה את אשר ביכולתו ואז היה זוכה להצלחה מעבר למה שידו משגת.