מאמר ט - השתדלות ובטחון ברוחניות · ט. משל נפלא להבנת ענין ''הבא ליטהר מסייעין אותו''
וכדי שנבין זאת היטב וביתר ביאור נביא משל נפלא שראיתי בספר ''לקח טוב'' הממחיש לנו את אמונתנו זאת, ושם הביאו לענין השייך לפרשה הבאה פרשת ''תרומה'' ונביאהו לעניננו בקצת שינוי.
''ויבואו כל איש אשר נשאו ליבו וכל אשר נדבה רוחו אותו'' (שמות לה, כא) משה רבינו מכריז: ''כל חכם לב בכם יבואו ויעשו את אשר צוה ה''' והנה מתיצבים לפניו בצלאל בן אורי, אהליאב ועוד חכמי לב היודעים: לחשוב מחשבות, לעשות בזהב ובכסף ובנחושת, ובחרושת אבן למלאות ובחרושת עץ לעשות בכל מלאכת מחשבת... לעשות כל מלאכת חרש וחושב ורוקם בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש ואורג''.
וכאן יש להבין מנין היתה לאותם חכמי לב ידיעה כה נפלאה במלאכות עדינות אלו הדורשות ידים מיומנות ביותר של שנים רבות, והלא עד לא מזמן היו ידיים אלו בעבודת חומר ולבנים וכל עבודה בשדה, ידיים שהורגלו לעבודות גסות ואיך נהפכו לידיים העוסקות בזהב.
על כך מתרץ הרמב''ן: כל מי שמצא את טבעו יודע לעשות במלאכה, ויגבה לבו בדרכי ה' לבוא לפני משה לאמור לו: אני עושה כל אשר אדוני דובר.
כלומר באו האנשים עם רצון בלבד עם נכונות ואמונה להתאמץ ותו לא. ובמשל הממחיש נאריך בבאור הענין.
מלך אחד בנה מגדל גבוה בן מאה קומות והודיע שהראשון שיצליח להעפיל ולעלות עד ראש המגדל, יקבל פרס גדול. מיד באו רבים וניסו את כוחם, אך עד מהרה נוכחו לדעת שאין המשימה קלה כלל וכלל. רבים פרשו מהתחרות כבר בהגיעם אל הקומה השלושים, אחרים התאמצו והצליחו לעלות עד אל הקומה השלושים, אחרים התאמצו והצליחו לעלות עד הקומה הארבעים. יחידי סגולה גיבורי כח התאמצו ביותר, והעפילו עד הקומות שבין השבעים לשמונים. אולם כאשר הגיעו אותם יחידים לקומה שמונים צנחו על סף עלפון ואפיסת כוחות. המשימה נראתה בעיני כולם כבלתי אפשרית, והזכייה בפרס הפכה להיות חלום שנגוז. יום אחד פשטה השמועה שאדם אחד הצליח להגיע אל הקומה העליונה, וכי הוא עתיד לקבל בקרוב את הפרס הגדול שהובטח על ידי המלך.
ביום קבלת הפרס נאספו המונים לראות את האיש, ולשמוע מפיו כיצד הצליח לבצע את המשימה הקשה הזו. קם האיש וסיפר לקהל הנאספים: ''כולכם סקרנים לשמוע מהו סוד ההצלחה, כיצד הצלחתי לבצע את הדבר שרבים ביקשו לעשות ולא יכולו. אם כן, המשיך האיש, גם אני פקפקתי בשלב מסוים אם אצליח. היה זה לאחר שראיתי שבהגיעי לקומה השישים חשתי כבדות וקושי גדול בביצוע המשימה. אולם באותו רגע גמלה בליבי החלטה נחושה שאני חייב להצליח, ועם החלטה זו המשכתי.
כאשר הגעתי אל הקומה השבעים, הרגשתי שכוחותי כלים ממש. אך לאחר מספר שניות של מנוחה, התאוששתי והרגשתי שאני מסוגל לטפס מספר קומות נוספות. אמנם לא ידעתי מה יועילו לי מספר קומות יחידות כאשר בפני עמדו שלושים קומות כדי להגיע למטרה, אך המשכתי בכל זאת. אמרתי בליבי, אשתדל לעשות את כל מה שבכוחי. החלטה זו נתנה לי תנופה מחודשת, ובכוחה עליתי עשר קומות נוספות. כאשר הגעתי לקומה השמונים חשתי שהגעתי לסף כוחותי.
לרגע חלפה מחשבה במוחי שחבל להמשיך ולהתאמץ, הרי אל המטרה בודאי לא אגיע. אך מיד התעשתי ואמרתי לעצמי: הלחינם ערך המלך משחק שכזה והבטיח עליו פרס וכי להתל בבני אדם היתה כוונתו, זה הרי לא יתכן, ואם כן המלך - שהנו חכם ונבון ורוצה בטובת עמו בודאי ערך משחק שאפשר לנצח בו ולזכות בפרס המגיע לאותו שינצח, ובאמונה זו במלכי החלטתי לתת את כחותי עד הטיפת דם אחרונה, ואכן בשארית כוחותי זחלתי עד הקומה השמונים ואחת, וצנחתי על הרצפה מאפיסת כוחות. באותו רגע נפתחה לפני דלת של מעלית. גלגלתי את עצמי פנימה, ועליתי במעלית עד הקומה המאה''.
י. הנמשל מבשר טוב לעמל בעבודת ה' יותר מהמשל הנ''ל להיות מובטח לו מראש כי יפגוש בדרכו מעלית שתנשאהו למדרגות גבוהות
הנמשל בעצם הוא מבשר הצלחה הרבה יותר מהמשל, שהרי במשל שקראנו לא הובטח לאותו מצליח שאכן ישנה מעלית סמויה באחת הקומות להעלותו לקומה המאה, ואילו אנו בעבודתנו הרוחנית מבושרים ומובטחים כי בשלב מסוים בעבודתנו מונחת מעלית שתעלה אותנו למעלות נפלאות, והיא הבטחת חז''ל (מגילה ו' ע''ב): ''יגעת ומצאת תאמין'', וכן (שבת ק''ד ע''א): ''הבא ליטהר מסייעין לו''.