אור ברסלב
הגדה של פסח - למען תספר מאמר ו - אוהב עמו ישראל › יז. אהבת ישראל תלויה במדת אמונת אהבת ה' לישראל

הגדה של פסח - למען תספר

מאמר ו - אוהב עמו ישראל · יז. אהבת ישראל תלויה במדת אמונת אהבת ה' לישראל

טז. אצילות נשמות ישראל ממקום עליון מאד סיבה לקשר נמרץ בין המאציל לנאצלים

בחיזוק אמונה זו שה' אוהב ישראל לעד, וזמני היסורים ומצבי החטא אינם משדרים דיחוי מיאוס או שנאה ח''ו, ובחיזוק האמונה שעל אף האמת שהקב''ה אוהב צדקה ומשפט וכנאמר ''כי אני ה' אוהב משפט'' (ישעיה סא, ח) אומנם אין זה על חשבון אוהב עמו ישראל, וכרבי מאיר דבין בזמן שעושין רצונו של מקום ובין לא עושין קרויין בנים, באמונה זו תלוי העמוד הגדול של אהבת ישראל.

והוא פשוט, דהיאך ימלא ליבו של אדם לשנאת מאן דהוא כשהקב''ה אוהבו, אלא ודאי אימתי יעז אדם לשנאת מאן דהוא, זהו רק כאשר אמונתו מפוקפקת באהבת ה' לעמו ישראל, וחולשה זו קיימת אצלו שבעידן יסורים או חטא משתדרת שנאה לסובל או לחוטא, ומכאן מעז הוא לסבור את פלוני מותר לשנוא אחר שמסתמא ה' שונאו, וכן את פלוני מותר לדחותו אחר שדחוי ומאוס הוא אצל ה' וכדומה.

ואילו היה חזק באמונתו שה' אוהב עמו ישראל לעד לא היה מעז לדחות למאוס ועל אחת כמה וכמה לשנאת מישהו מישראל.

וכמשל הידוע מה''חפץ חיים'' בב' בני אדם שרבו ביניהם, ובאו לאחד היריבים כדי לפייסו להשלים עם יריבו, וענה עם פלוני אסור להשלים, הוא אדם רע מושחת וכו', אמרו לו היאך תאמר כן והלא ראינו שרב העיר כל כך מחבבו ומוקירו למאד, ובכן כששומע זאת אולי מתחיל לחשוב שמא הוא טעה, וכשאומרים לו לא רק רב העיר מוקירו אלא גם גאון מפורסם פלוני ששמעו הולך בכל המדינות הוא כמו כן מוקירו לאותו אדם, בודאי שיותר יכנס הספק בלבו שהוא טועה, ואם יאמרו לו על גדולים שכבר שבקו חיים מגדולי הדור הקודם שאף הם היו מוקירים לאותו אדם בודאי ישתכנע לאט לאט שהוא טועה, וככל שיגדילו בעיניו את הוקרתו של יריבו להיותו יקר וחביב אצל גדולים וחשובים יותר, כן ביותר יצא הספק מלבו.

ובכן כשישנה האמונה שהקב''ה אוהב עמו ישראל, ויש לו להקב''ה חביבות לכל יהודי ויהודי באשר הוא, והקב''ה רואה בו נקודות טובות, כמה בזה יירא האדם מלהעלות שנאה בלבו על חבירו, וכידוע האמרה המפורסמת כשאדם אוהב את חבירו כן אוהב הוא את בנו של אהובו.

ובכאן באמת יהא לאדם קנה מדה למדוד את אהבת ה' אצלו והיא כפי שהוא אוהב את כל אחד ואחד מישראל. והיינו כמבואר, דמאחר וכל ישראל אהובי ה' המה ובניו של מקום הם, אם כן כפי שהנך אוהבם כן יורה מדת אהבתך את ה' כי האוהב את האב אוהב את בניו, ולהיפך ח''ו, להיפך.

וראינו שאצל הצדיקים אוהבי ה' באמת, היתה בד בבד מדה זו של אהבת ישראל אצלם בכל לבם, כי הא בהא תליא דהאוהב את האב אוהב את בניו.

ועוד נתבונן דבידידים האוהבים מאד זה לזה, בהכרח שאוהב הידיד לבן ידידו גם כאשר אינו מושלם במעלותיו, איך שהוא ובאשר הוא רוכש הוא לו אהבה להיותו בן אהובו, כך שמדת אהבת ה' נמדדת כפי מידת אהבת ישראל שבנו לכל יהודי באשר הוא, והוא פשוט שכך מחובתינו, שהרי אם הקב''ה צוונו לדון לכף זכות ולאהוב כל אדם, וכי הוא לא מקיים זאת, הלא ודאי שכמו כן דן הוא לכף זכות את החוטאים כמו שצוונו, והיאך אם כן ירשה האדם לעצמו לשפוט בצדק שמותר לשנאת או לדחות ולמאוס לאדם מישראל, וללא ספק שכל החלטה כזו היא אינה מצד הטוב שבאדם אלא מצד הרע, ובפרט שה''לשם שמים'' שלנו לקוי כידוע לכל אחד, ואם כן איך לא יחשוד האדם את עצמו שהנו טועה בהשערתו מלדחות או למאוס מאן דהוא מישראל, ובמצוה זו תלוי שורש כל המצוות, וכמו שאמר רבי עקיבא: ''ואהבת לרעך כמוך'' - הוא כלל גדול בתורה ואידך זיל גמור, ולכך לא לחינם רבות הן ההצדקות השקריות בלב בני אדם לדחות ולשנאת בר ישראל, כי בזה האופן מצליח היצר לדחות את האדם מכל מדריגות הקדושה.

תוכן העניינים

הגדה של פסח - למען תספר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה