מאמר ו - אוהב עמו ישראל · טז. אצילות נשמות ישראל ממקום עליון מאד סיבה לקשר נמרץ בין המאציל לנאצלים
ועוד מענין אהבת ה' לעמו, מובא בספר ''ראשית חכמה'', שער האהבה פרק ג':
והיות האבות מרכבה למעלה, הוא מרוב אהבתו יתבדך אלינו להשפיע להם נשמות קדושות מלמעלה, כמו שבארו רבי שמעון בר יוחאי בזוהר, (מתורגם ללשון הקודש) : אשריהם ישראל שהקב''ה קרב אותם אליו מכל אומות העולם עובדי עבודה זרה ובחר בהם, וממקום רחוק קרב אותם אליו. וזה שנאמר: ''כה אמר ה' בעבר הנהר ישבו אבותיכם''. וכתיב: ''ואקח את אביכם מעבר הנהר''. והקשה בזוהר הקדוש שדבר זה הרי כבר ידעו ישראל ויהושע. ובשביל מה אמר להם זאת יהושע? ומתרץ הזוהר: וודאי סוד הדבר - כי חסד גדול עשה קוב''ה עם ישראל, שבחר בהאבות ועשה אותם מרכבה קדושה לכבודו והוציאם מנהר העליון היקר והקדוש.
ומסביר ה''ראשית חכמה'': שחסד גדול עשה הקב''ה עם ישראל להוציא להם שורש נשמות מלמעלה מעלה, ולא קדם באבות איזשהו מעשה או התעוררות מצדם כדי שיאציל הקב''ה נשמותם מעבר הנהר, שהוא מקום קדוש לנשמותיהם של ישראל - אלא הוא חסד מעם ה'. וזהו ענין טבע מילת חשק ה', שהחשק והתעוררות האהבה התחיל מאתו יתברך ללא הכנה מצדנו.
אם כן הרי שהדבר התחיל מחסד ה' להאציל נשמותינו ממקום עליון ונשגב, והוא הסיבה לקשר נמרץ בין הבורא המאציל לנשמותינו הנאצלות להיות הקשר בלתי נפרד בחינת קוב''ה וישראל חד הוא, והוא חסד ואהבה שאינה תלויה בדבר.