מאמר ו - אוהב עמו ישראל · ז. השקפת התורה היפך השקפת בני אדם בביטוי אהבת ה' לאדם
בב' מצבים מצויה סכנת חלישות דעת זו לומר עזבני ה' וה' שכחני, האחת היא במצב של יסורים, והב' במצב של חטא, ועל ב' מצבים אלו יש לנו חיזוק ותשובה ניצחת מיציאת מצרים לפרוך טענה שקרית זו וכאמור שהיא המסובבת לנטוש או לפחות להתפשר בהשגת השלימות.
ונבאר האופן הראשון, שהוא מצב היסורים שאז מצוי מאד הרגשה זו שכביכול משדר ה' לאדם שהוא מואס בו והעובדא שהנהו במצב של יסורים, כשמתיסר האדם בגופו או בממונו הבנתו היא שהקב''ה כועס עליו וכעסו עליו מלווה במיאוס שמאס בו הבורא ושנאוי הוא אצל ה', מה שמקשה עליו להתקרב לה' ולשמח עצמו.
וזו השקפתם של בני אדם היפך השקפת התורה, הגמרא אומרת לנו (ברכות ה' ע''א) ''וה' חפץ דכאו'' (ישעיה נג, ב) אמר רבא מי שה' חפץ בו מדכאו ביסורים, השקפת בני אדם, המקבל שפע וברכה זה הצדיק שעושה רצון ה', והוא אות לצדקותו ולריצויו אצל ה' שהרי משופע הוא ברוב טובה, ואילו השקפת התורה היפך מזה, דוקא המיוסר הוא זה שיכול להתבשר שהנו אהוב לה'.
וכמו שאומרת עוד הגמרא שם רבי אליעזר בן יעקב אומר: ''את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה'' (משלי ג, יב) מה גרם לבן שירצה לאב [כלומר, מה גורם לבן החוטא שיהיה אהוב לאביו כבראשונה כאילו לא חטא] הוי אומר אלו יסורים.
והמכחיש ופורך הרגשה זו שכביכול משדרת לאדם שנאה בימי יסוריו, הוא ניסי מצרים, שהרי השתעבדנו קשה במצרים, וכנאמר ''וימררו את חייהם בעבודה קשה'', ''כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו'', לכאורה בימים שכאלה שודרה לעם ישראל שנאה ודחיה מהבורא, והאמת היא הלא כתוב בתורה (ג, ז') ''ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו, וארד להצילו... ולהעלותו מן הארץ ההיא... והנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם''. ועוד נאמר לקמן (כד, י,) ''ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר'', ופירש''י שהיא לבנה שהיתה מונחת לפניו בשעת השעבוד לזכור צרתן של ישראל שהיו משועבדים למעשה לבנים - הרי שמגלות מצרים יש לנו ללמוד לכל הגלויות ולכל הצרות הכלל והפרט שאהבתו וחמלתו עלינו היא חמלה גדולה ויתרה בכל מצב, ואין חלילה לפרש את הענישה כמסר לשנאה או לדחיה.
ועבודה זו היא קשה ככל עבודת האמונה, שהרי הקושי בעבודת האמונה שמתקשה האדם לראות את סיבת ההשגחה בכל אשר יקרהו ולהכחיש את המקרה היא סיבת ראית עיניו את המקרה האוחז עיני בני אדם מלראות את ההשגחה ומכאן הקושי הגדול להתגבר על ראית העין. כן הוא בזה, ראית העין שרגיל בה האדם הוא דכאשר מכעיס הוא למישהו בהכרח שאותו זה שכועס בגללו הרי הוא שונאו ולפחות אינו אוהבו, וכיון שזו ראית העין קשה לאדם להבין שלגבי הקב''ה זה אינו כן, וזו עבודת האמונה לראות את כללי האמונה שלא כפי רגשות ראית העין שלנו.