מאמר ה - הנס והטבע · ח. בטבע האדם לברוח ממה שאינו אוהב וממה שמשעבדו להתחיבות
כי זאת לדעת, בטבע האדם ישנם נוגדנים המסירים מלבו חששות ודאגות ויכול האדם לחיות באמונה שיחיה לעולם ולא יקרה לו מאומה ממקרי העולם וכמובא בזוהר: ''בר נש אזיל בהאי עלמא וחשיב דדיליה הוא וישתאר בגוויה לדרי דרין'', כך שכאשר האדם מתפעל ומתרגש מדבר מה לירא מה', או להתפעל מגבורותיו אם אינו עובד בתפילה ומוסר להחזיק את התפעלותו הרי שהנוגדנים שבטבע האדם יסירו וישכיחו זאת מלבו בכל מיני מחשבות של שטות וטפשות ויחיה באשליות ובשאננות שיקרית כדי להרגיע את עצמו, כלל גדול הוא, האדם בורח מלחשוש ומלהאמין בדבר שהוא שונאו ואינו חפץ בו, וכן בורח הוא מכל המחייבו להשתעבד, כי אין רצון האדם להשתעבד, ולכך כל מיני הרהורים שיכולים לחייבו ולשעבדו מסירם מלבו, ובאופן טבעי יסתייע לו דבר זה להסירם מלבו אחר שכך הוא טבע האדם.
ט. בשיא התגלות הניסים שלח הקב''ה את עמלק לפי שניסים לבד אין בהם תועלת מבלי שיתבונן האדם ויעבוד על אמונתו
ובזה יבואר בנותן טעם מדוע דוקא בשיא התגלות כבודו יתברך על ישראל ובהופעתו אליהם במלוא הדרו דווקא אז שלח עליהם את עמלק, והלא בזה כביכול יהרס כל אותו בנין האמונה שכביכול טרח הקב''ה לבנות את אמונתם. אולם אינו כן, אלא אדרבא היא הנותנת, לחזק אמונה דרוש התמודדות ולחימה על האמונה ולמסור האדם את נפשו על אמונתו, ודוקא בכך נקנית האמונה לקנין בנפשו, לכך שלח עליהם עמלק לשם התמודדות ובזה תושלם אמונתם.
וזו היתה עיקר כוונתו יתברך בניסים הגלויים שהראה לישראל כדי שיבנו את אמונתם בהתבוננות מעמיקה, ויצטיידו בה לכל המצבים להיות אנשים בעלי אמנה חזקים שלא נתונים למעידות, והיות שמטבע האדם שכאשר יש לו אפשרות להקל מעל עצמו אינו מתאמץ, דחקם הקב''ה למצב שיוכרחו להתאמץ באמונה והוא במלחמת עמלק, ועוד לפני כן כשרדפו מצרים אחריהם והים לפניהם ונדחקו מאד לצעוק לה' בכל כוחם ולהאמין בישועתו.