מאמר ה - הנס והטבע · ז. בדרך ניסים שרואה האדם לא יגיע לשלמות עבודת ה' אא''כ ינצלם להתבוננות ולהגדלת העבודה
ויש להוסיף עוד בענין, דמלבד שהניסים מפירים את מאזן הבחירה, עוד גם אין בהם תועלת להשתלמות האדם. השתלמות האדם הינה אך ורק מעבודה עצמית, עמל ויגיעה של התבוננות, תפילה בכוונה, שינון אמונה בפה בכל עת בבקשה ובהודאה לה' על כל פרט, ועמידה בנסיונות האמונה - הדורשים תמימות - כדי לממש את האמונה בפועל. ואם לאו - ''כבולעו כך פולטו'', אמונה הנקנית ונבלעת לאדם מהתפעלות - אכן באופן מיידי מתרגש הוא ומתעלה, אולם כמו כן עלולה היא מיד להפלט ממנו כמו שנבלעה, והוא לאחר שירד מהתפעלותו והתרגשותו, כי אז פשוט, יחזור לריקנותו הקודמת. והוא כי האמונה כאן לא שינתה אצלו שום טבע ומידה כי לא התבונן בה הרבה במחשבתו ולא העמיק בה לשכנע את ליבו בבחינת ''והשבות אל לבבך'', שזה עיקר הקושי שבאמונה, אלא היתה כאן התרגשות שבאה מהתפעלות בעלמא, ואם כן תיכף לאחר סיום ההתרגשות יחזור לעצמו.
והוא מה שראינו בפרעה שאכן התרגש מכמה מכות והחליט מיד לשלוח את ישראל, אולם כאשר ''וירא פרעה כי היתה הרווחה ויחזק לבו'', והיינו כמבואר, שהתפעלותו היתה מיידית מפחד רגשותיו ולא מהתבוננות, לכן תיכף כשסר פחדו והתרגשותו - שב לקשיות עורפו.
אמנם תועלת רבה ישנה בניסים לצורך אפשרות העמקת ההתבוננות, כי אמונה נקנית רק בהתבוננות והשבה אל הלב, ולכך עוזרים ומסייעים הניסים מאד, כי כאשר מתבונן אדם בניסי מצרים ובגבורתו יתברך וכי אין עוד מלבדו, ומתבונן הוא באהבת ה' לעמו הרי שבכך מסתייע הוא מאד להשיב את האמונה אל ליבו, וזה עיקר העבודה להעמיק ולצייר ציורי ניסי מצרים כדי להפנים זאת עמוק ללבו, וכן בזה שמיישם האדם את אמונתו במקרי חיי היום יום להתמם עם בוראו ולא להרהר אחריו, מחזק בכך את האמונה בלבו, אולם מהתפעלות מניסים שארעו לו גרידא לא יצא לו לאדם כלום.
ועינינו רואות הרבה בני אדם שארע להם ניסים ומקבלים עליהם קבלות שונות מהתלהבותם, ולאחר זמן קצר כשמתקררים מהתלהבותם אינם מקיימים את אשר קיבלו, והטעם היות שאמונתם נקנית רק מהתלהבות והתפעלות, ולא ניצלו את אותה התלהבות להתבוננות והסתפקו בהתלהבות גרידא, ולא הבינו שמטרת הניסים ושינויי הטבע אינם אלא לשם להקל ולסייע על האדם שיבוא ויתחיל להתבונן ולהעמיק, לכך כשלא ניצלו כראוי את מטרת הניסים שאירעו להם הרי מיד כאשר התקררו מהתרגשותם ירדו מאמונתם.