אור ברסלב
הגדה של פסח - למען תספר מאמר ה - הנס והטבע

הגדה של פסח - למען תספר

מאמר ה - הנס והטבע

מאמר ד - תמימות

''ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים... '' (י, ב)

א. התקופות וניסיהם

מצוה להתבונן באופני הנהגת ה' עם עמו, מצד אחד רואים אנו כי ביציאת מצרים לא מנע הקדוש ברוך הוא את ניסיו בגלוי מעמו, ולא חסך בניסים מהם, אדרבא עשה זאת על צד השלמות המושלמת ביותר מערכת שלמה וארוכה של ניסים, קריעת ים סוף, מתן תורה, הליכה במדבר ארבעים שנה בניסים גלויים ללא חשוך מהם מגילוי פניו, הכל בגלוי ללא הלבשה טבעית וללא הסתרה, והנה מיני אז אט אט הלכה ונעלמה כל אותה הנהגה לחלוטין, מימות יהושע החלה הנהגה טבעית יותר והלכה ונתמעטה ההנהגה הניסית, אחר כך בבית ראשון עוד היו עשרה נסים, בבית שני כבר לא היו, עד שנעלמה ההנהגה הניסית הגלויה לגמרי.

ב. הקב''ה מקפיד על נס שנעשה בחינם

ולא רק שנעלמה הנהגה כזו, אלא ראינו שגם מקפיד ה' שלא תהא הנהגה כזו כמעשה בבנו של ר' יוסי דמן יוקרת (תענית כד ע''א) שנענש על עשותו נס שלא לצורך, כשהיה נצרך מזון לפועלים שהעסיק אביו ולא מצא, אמר לאילן התאנה, תאנה תאנה הוציאי פירותיך, והוציאה התאנה פירות קודם זמנה, וכשבא אביו רבי יוסי אמר לו: בני, הטרח את קונך להוציא פירות קודם זמנן יקטף קודם זמנו.

ג. ההשגחה העליונה שומרת על מאזן בבחירתם החופשית של בני האדם

ואם כן יש להתבונן אם יש תועלת בניסים למה שלא יחזרו וישנו בכל דור, ואם הניסים מבטלים את הבחירה ואינם רצויים למה אם כן היתה הנהגה ניסית לתקופה כה ארוכה.

ועוד יתבאר מה ענין: ''הטרחת את קונך'' שאמר רבי יוסי לבנו, וכי יש טרחה כלפי שמיא?

ונסביר זאת על פי הרמב''ן בסוף פרשת ''בא'' המבאר, כי מטרת הניסים המפורסמים כדי שמהם ילמד האדם על הניסים הנסתרים. עיי''ש באריכות.

הקב''ה ברא את ברואיו עם בחירה ועבודתנו לעמוד בנסיון, ומצב הבחירה חייב להיות מאוזן, והנה אם הניסים יהיו בגילוי גדול וברצף - יתקלקל מאזן הבחירה לכוון החיובי, שיהיו בני אדם מוכרחים לעשות טוב מחמת בהירות הניסים, וכמו כן אם יהא הסתר פנים גדול מדי - שוב יתקלקל מאזן הבחירה לכוון השלילי, ובני אדם יהיו מוכרחים לעשות רע ולא יהיו חופשיים בבחירתם. לכך אין רצון ה' בהתמדת הניסים המפורסמים, אלא שכשרואה הבורא שעם ישראל במצב ירוד ונצרך ניסים מפורסמים, משנה הוא את הנהגתו מהנהגה נסתרת להנהגה גלויה, כדי לאזן להם את בחירתם בין הטוב והרע שיהיו הכוחות שקולים.

ד. נס מיותר מקלקל את הבחירה לעשותו ''מוכרח'' לכוון החיובי

ומכיון שנס שלא לצורך מקלקל את מאזן הבחירה לכך חזינן בגמרא עונש חמור על בנו של רבי יוסי דמן יוקרת שנענש על ידי אביו, אלא שיש להבין את סגנון תביעתו של אביו: ''הטרחת'' את בוראך להוציא פירות מהתאנה קודם זמנה? ולכאורה מה שייך טורח לבורא שתוציא התאנה פירות קודם זמנה.

אלא, בזה שחולל בנו של רבי יוסי נס שלא לצורך נהרס איזון כוחות הבחירה, כי הבין רבי יוסי שהנס שעשה בנו היה ללא צורך, דאפשר היה להשיג מזונות הפועלים בדרך אחרת - טבעית, כגון להלוות עבורם כסף וכיוצא, רק הקדוש ברוך הוא יודע מתי יש צורך בנס למטרת איזון הבחירה, כי הוא יתברך יודע תעלומות ויודע מתי לצורך האיזון יש צורך בנס מפורסם, וכמו כן הצדיקים שעושים ניסים לצורך כלל ישראל או באופן הנצרך שאי אפשר מבלי נס כפי שגלוי להם, כי אחרת בני אדם ימעדו בעל כורחם להיות מצבם קשה מנשוא את עומס הניסיונות כאשר המה מעל כוח בחירתם, ומאידך כשהנס מיותר ואין צורך בו וכמו שהבין רבי יוסי במעשה דבנו - הרי שאז כשנעשה נס שלא לצורך, שוב נהרס איזון הבחירה, שהרי אז אנשים מאמינים מצד ההכרח ללא בחירה.

וכוונת רבי יוסי ''הטרחת'' הוא, שבזה שעשית נס שלא לצורך אם כן קלקלת את איזון הבחירה, ויש אם כן צורך לשם איזון הבחירה להגדיל את הניסיונות והרע בעולם כדי שיהיה איזון ביחס לנס האמונה גדול כזה שעשה בנו, וזה ''הטרחת'' את בוראך להגדיל את ניסיונות והרע אצל בני אותו דור שראו בעיניהם נס גדול כזה, וזה ודאי טרחה כלפי שמיא להרבות את כח הרע וכוחות הטומאה בעולם.

ה. בצאתנו ממצרים הניסים היו בגלוי ובשפע גדול כדי להביא את הבחירה לאיזון שוה

בצאת ישראל ממצרים לאחר גלות קשה בגוף ובנפש הרי שלא היו כלל בעלי בחירה, וכנאמר ''ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה'', לכך, לשם איזון בחירתם היה נצרך ניסים מפורסמים שכל רואיהם יכירו וידעו כי אין עוד מלבדו ואפס זולתו.

(ומה שלכאורה קשה ממעשה דר''ח בן דוסא שמצינו שכביכול כן הטריח את בוראו בהדלקת החומץ יתבאר לקמן במאמר ז').

ו. ניסי מצרים נעשו בדקדוק גדול לא יותר ולא פחות כפי הנצרך לאיזון הבחירה לאותו דור ולדורות הבאים

וברור שכל הניסים שעשה הקב''ה היו בדקדוק גדול לא פחות ולא יותר כפי הנצרך בלבד, כי מי כמוהו היודע עד כמה נצרך הנס ועד כמה הנו מיותר, ולא עוד אלא שמחשב הקב''ה את פעולותיו לפי כל ההשלכות שעתידים להיות גם במשך הדורות הבאים, דהיינו ידע הקדוש ברוך הוא שניסי מצרים שעשאם כפי שעשאם דוקא - לא פחות ולא יותר - יספיקו לא רק לאותו דור אלא גם למשך כל הדורות, ומהם ישאבו כל הדורות כוח לאמונה. והכל בדקדוק, כי פחות מאותם ניסים או יותר מאותם ניסים יהרסו את איזון הבחירה שאף הוא חייב להיות בדקדוק גדול הן לגבי הכלל והן לגבי כל יחיד ויחיד. ובכמות ואיכות ניסי מצרים ראתה חכמתו יתברך כי יש בה די כדי להשריש אמונה בלבות ישראל למשך הדורות כולם, וכאמרנו עד עצם היום הזה בתפילה ובמעשה המצוות ''זכר ליציאת מצרים''.

אם כן זה ברור שחכמתו יתברך ראתה שתקופת ניסים זו של ארבעים שנה תספיק לאזן את הבחירה של הטוב והרע למשך כל אורך הגלות, דאם לא כן היה נצרך תקופות נוספות של ניסים, ואם לא היו שוב תקופות שכאלה הרי בהכרח שאין צורך בהם, ואם כן, עד כמה נסבול עוד נסיונות עד ביאת משיח צדקנו -אין אתנו יודע, אולם זאת עלינו לדעת שכבר הקדים הקדוש ברוך הוא תרופה לכל המכות והצרות ולכל הנסיונות שהיו ושיהיו עד ביאת המשיח והם ניסי מצרים ודור המדבר, ובלא ספק יש בהם כח לאזן את החושך וההסתר הגדול ולגלות את אורו יתברך גם מתוך החשכה שתהא עד בוא הגאולה, וזאת בכך שנשנן אותם לעצמינו ונתבונן בהם בכל עת, כי כל יסודות אמונתנו נלמדים מיציאת מצרים, יסוד אמונת אין עוד מלבדו, ויסוד אמונת מדה כנגד מדה וכמו שנתפעל יתרו, אמונת שכר ועונש, אמונת הגאולה העתידה ועוד ועוד.

ז. בדרך ניסים שרואה האדם לא יגיע לשלמות עבודת ה' אא''כ ינצלם להתבוננות ולהגדלת העבודה

ויש להוסיף עוד בענין, דמלבד שהניסים מפירים את מאזן הבחירה, עוד גם אין בהם תועלת להשתלמות האדם. השתלמות האדם הינה אך ורק מעבודה עצמית, עמל ויגיעה של התבוננות, תפילה בכוונה, שינון אמונה בפה בכל עת בבקשה ובהודאה לה' על כל פרט, ועמידה בנסיונות האמונה - הדורשים תמימות - כדי לממש את האמונה בפועל. ואם לאו - ''כבולעו כך פולטו'', אמונה הנקנית ונבלעת לאדם מהתפעלות - אכן באופן מיידי מתרגש הוא ומתעלה, אולם כמו כן עלולה היא מיד להפלט ממנו כמו שנבלעה, והוא לאחר שירד מהתפעלותו והתרגשותו, כי אז פשוט, יחזור לריקנותו הקודמת. והוא כי האמונה כאן לא שינתה אצלו שום טבע ומידה כי לא התבונן בה הרבה במחשבתו ולא העמיק בה לשכנע את ליבו בבחינת ''והשבות אל לבבך'', שזה עיקר הקושי שבאמונה, אלא היתה כאן התרגשות שבאה מהתפעלות בעלמא, ואם כן תיכף לאחר סיום ההתרגשות יחזור לעצמו.

והוא מה שראינו בפרעה שאכן התרגש מכמה מכות והחליט מיד לשלוח את ישראל, אולם כאשר ''וירא פרעה כי היתה הרווחה ויחזק לבו'', והיינו כמבואר, שהתפעלותו היתה מיידית מפחד רגשותיו ולא מהתבוננות, לכן תיכף כשסר פחדו והתרגשותו - שב לקשיות עורפו.

אמנם תועלת רבה ישנה בניסים לצורך אפשרות העמקת ההתבוננות, כי אמונה נקנית רק בהתבוננות והשבה אל הלב, ולכך עוזרים ומסייעים הניסים מאד, כי כאשר מתבונן אדם בניסי מצרים ובגבורתו יתברך וכי אין עוד מלבדו, ומתבונן הוא באהבת ה' לעמו הרי שבכך מסתייע הוא מאד להשיב את האמונה אל ליבו, וזה עיקר העבודה להעמיק ולצייר ציורי ניסי מצרים כדי להפנים זאת עמוק ללבו, וכן בזה שמיישם האדם את אמונתו במקרי חיי היום יום להתמם עם בוראו ולא להרהר אחריו, מחזק בכך את האמונה בלבו, אולם מהתפעלות מניסים שארעו לו גרידא לא יצא לו לאדם כלום.

ועינינו רואות הרבה בני אדם שארע להם ניסים ומקבלים עליהם קבלות שונות מהתלהבותם, ולאחר זמן קצר כשמתקררים מהתלהבותם אינם מקיימים את אשר קיבלו, והטעם היות שאמונתם נקנית רק מהתלהבות והתפעלות, ולא ניצלו את אותה התלהבות להתבוננות והסתפקו בהתלהבות גרידא, ולא הבינו שמטרת הניסים ושינויי הטבע אינם אלא לשם להקל ולסייע על האדם שיבוא ויתחיל להתבונן ולהעמיק, לכך כשלא ניצלו כראוי את מטרת הניסים שאירעו להם הרי מיד כאשר התקררו מהתרגשותם ירדו מאמונתם.

ח. בטבע האדם לברוח ממה שאינו אוהב וממה שמשעבדו להתחיבות

כי זאת לדעת, בטבע האדם ישנם נוגדנים המסירים מלבו חששות ודאגות ויכול האדם לחיות באמונה שיחיה לעולם ולא יקרה לו מאומה ממקרי העולם וכמובא בזוהר: ''בר נש אזיל בהאי עלמא וחשיב דדיליה הוא וישתאר בגוויה לדרי דרין'', כך שכאשר האדם מתפעל ומתרגש מדבר מה לירא מה', או להתפעל מגבורותיו אם אינו עובד בתפילה ומוסר להחזיק את התפעלותו הרי שהנוגדנים שבטבע האדם יסירו וישכיחו זאת מלבו בכל מיני מחשבות של שטות וטפשות ויחיה באשליות ובשאננות שיקרית כדי להרגיע את עצמו, כלל גדול הוא, האדם בורח מלחשוש ומלהאמין בדבר שהוא שונאו ואינו חפץ בו, וכן בורח הוא מכל המחייבו להשתעבד, כי אין רצון האדם להשתעבד, ולכך כל מיני הרהורים שיכולים לחייבו ולשעבדו מסירם מלבו, ובאופן טבעי יסתייע לו דבר זה להסירם מלבו אחר שכך הוא טבע האדם.

ט. בשיא התגלות הניסים שלח הקב''ה את עמלק לפי שניסים לבד אין בהם תועלת מבלי שיתבונן האדם ויעבוד על אמונתו

ובזה יבואר בנותן טעם מדוע דוקא בשיא התגלות כבודו יתברך על ישראל ובהופעתו אליהם במלוא הדרו דווקא אז שלח עליהם את עמלק, והלא בזה כביכול יהרס כל אותו בנין האמונה שכביכול טרח הקב''ה לבנות את אמונתם. אולם אינו כן, אלא אדרבא היא הנותנת, לחזק אמונה דרוש התמודדות ולחימה על האמונה ולמסור האדם את נפשו על אמונתו, ודוקא בכך נקנית האמונה לקנין בנפשו, לכך שלח עליהם עמלק לשם התמודדות ובזה תושלם אמונתם.

וזו היתה עיקר כוונתו יתברך בניסים הגלויים שהראה לישראל כדי שיבנו את אמונתם בהתבוננות מעמיקה, ויצטיידו בה לכל המצבים להיות אנשים בעלי אמנה חזקים שלא נתונים למעידות, והיות שמטבע האדם שכאשר יש לו אפשרות להקל מעל עצמו אינו מתאמץ, דחקם הקב''ה למצב שיוכרחו להתאמץ באמונה והוא במלחמת עמלק, ועוד לפני כן כשרדפו מצרים אחריהם והים לפניהם ונדחקו מאד לצעוק לה' בכל כוחם ולהאמין בישועתו.

י. בשיא התגלות הניסים לדור המדבר יתכנו החטאים שחטאו לפי שבדרך ניסים לא מגיעים לשלמות

ובזה יובן הפלא הגדול והוא חטאי ישראל במדבר עם כל ראייתם במו עיניהם ניסים גלויים ונוראים, ואם כן היאך אפשר ליפול למה שנפלו, אלא כאמור כל התרגשות והתפעלות מהנס אינה אלא זמנית בלבד, וכמו שרואים בחוש כשארע לאדם נס חריג בתחילה מספר הוא זאת בהתפעלות ובהתלהבות אחר כך לאט לאט הולכת ופגה לה כל התלהבותו, ניסי ישראל במדבר היו למטרה שיתבוננו מהם ויעמיקו בהם לכוף את טבעם ולבבם ולשנות את דעותיהם ומידותיהם, וההתבוננות צריכה להיות מתמדת דאם יסיח האדם דעתו מההתבוננות הרי שמיד יחזור לאותה ריקנות כמקודם, ולכך מכיון שהיה להם לזמן מה היסח הדעת מאותם הניסים שהרי עבודה קשה היא שנצרכת להתבונן בהם בהתמדה כדי להפנים את הלקחים מהם, לכך לא עמדו בנסיונות שנתנסו במדבר.

יא. היאך ממחישים אמונה לעצמינו מניסי מצרים

והיאך ישריש האדם את מירב התועלת מהנסים הגלויים והמפורסמים עד כדי להשליט בקרבו את אמונת ההשגחה פרטית שיהא בה כדי לכוף את יצריו תאוותיו ומידותיו, מבואר ברמב''ם - ''חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'', דהיינו לחדש את ההתפעלות כל פעם מחדש, ולהעמיק בניסי ה' בדרך של לחוש אותם על עצמו ממש כאילו והיה הוא באותו מעמד עד שיחרד מגדולתו ולבבו יבין לירא מה' וליבוש ממנו.

וכמסופר על ה''חפץ חיים'' זצוק''ל שפעם ראוהו מחייך ושוחק שלא כדרכו, וכשנתקרבו לשמוע במה עוסק הוא שמביאו לידי שחוק זה, ראוהו שקורא בחומש פרשת כינים, ומצייר לעצמו מכת כינים במצרים הכיצד, המונים המונים מפלים כיניהם מעצמם, איש מרעהו, אשה מבתה ובת מאמה, אב מבנו ובן מאביו, וכך מעשיהם בשוק וברשות הרבים - שמור לי ואשמור לך... וכך המחיש מכה זו בציורים שונים עד שמרוב המחשתו מכה זו לעצמו פרץ בצחוק.

וכידוע דרכו של המשגיח הגאון ר' יחזקאל לוינשטיין זצ''ל היתה להעמיק בנושא ניסי מצרים ולחדש בהם הפוך בה והפוך בה, ומרגלא בפומיה בשם הסבא מקלם שאת האמונה בעיקרה - יכול האדם לקנות מהתבוננות בניסי מצרים, ובניסי המדבר המפורסמים, והמה שיביאוהו להפוך טבעו ולהביאו לכניעה אמיתית לגדלות ה', וכמו כן ההתבוננות בהם תעזור להמחיש לעצמו את השגחת ה' בעולמו.

ואין לך צרה לכלל או לפרט שיהא אפשר לשאוב תקוה ואמונה להחלץ מאותה צרה כמו מהתבוננות בגאולת מצרים, שהיתה גאולה ממצב של אפס הגמור ברוחני ובגשמי לעליה רוחנית עד כדי נבואה ולהישגים חומריים של רכוש גדול - וינצלו את מצרים.

ולפי האמור יצא לנו לימוד לחיי היום יום שלנו, שהרי פעמים וארע לנו ניסים או מקרי השגחה מיוחדים שבזה מאזן הבחירה שלנו נוטה לכוון החיובי, והנו קרש קפיצה עבורנו לפתח את הטוב בקרבנו, לא לחינם ארע לנו כך, ללא ספק כשההשגחה העליונה רואה לנכון לגלות לנו השגחה כנראה שנצרך הדבר לנו לצורך מאזן בחירתנו שלא נמעד, כך שמצד אחד ברור הוא שבנס רואים חסד ה' ורחמיו עלינו, אולם מאידך יש לראות בו כעין חולשה מצדנו שהוזקקנו לנס כזה, וכמו שאמרו בגמרא (שבת נ''ג ע''ב) ''אוי לו לזה שנשתנו בשבילו סדרי בראשית'', זה שמשתנים בשבילו סדרי בראשית זהו מפאת חולשתו, ולכן מזמנים לו מן השמים אפשרות למאזן בכך שיתבונן בנס שארע עמו ויחזק לבו באמונה יתרה בה', ולכן מי שנעשה לו נס ואינו מפיק את הלקחים ממנו להתעלות בעבודת ה' מנכים לו מזכויותיו עבור הנס הזה, מאחר ולא נהיה בו שום תועלת לגביו הרי שהוא ישלם על כך מזכויותיו, משא''כ המפיק לקחים מנסו ומבין שבזה רוצים מן השמים להביאו למדרגה נוספת או לפחות לחזק את הקיים אצלו - אין סיבה שינכו לו מזכויותיו, ואדרבא הוא בבחינת מי שנעשה לו נס ואומר עליו שירה זוכה ונעשה לו נס אחר כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו (מכות י' ע''ב) להעלותו עוד.

תוכן העניינים

הגדה של פסח - למען תספר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה