אור ברסלב
הגדה של פסח - למען תספר מאמר ד - תמימות › ד. הקב''ה משיבו על ב' טענותיו

הגדה של פסח - למען תספר

מאמר ד - תמימות · ד. הקב''ה משיבו על ב' טענותיו

ב. היאך הוצרך משה רבנו לתוכחת אמונה פשוטה שלכאורה היא יסוד המחויב לכל יהודי פשוט

ובכן ענהו הקב''ה שכל דבריו שטען בטעות הן.

מה שטען היאך מתחזקים על ישראל נסיונות קשים כאלה לראות כאילו והקב''ה ''מבטיח ואינו מקיים'', ומדוע בחר הקב''ה דוקא בהנהגה נסתרת להושיעם בדרך ''גם זו לטובה'', על כך השיבו הקב''ה יש להם הכוח לעמוד בנסיון זה שהרי יש להם ממי ללמוד, שהרי לאבותיהם כך עשיתי וכמו שמבואר ברש''י, שהרי כך עשיתי לאבותיהם אברהם יצחק ויעקב שנתראיתי להם בא-ל שדי, שהיא השגחה בצמצום - שדי - שאמר לעולמו די, וניסיתים בנסיונות ולא הרהרו אחרי, ושמי ה' - שהיא מדה אמיתית שלי, שמאמת אני דברי - לא נודעתי להם, שהרי כביכול הבטחתי ולא קיימתי, וכמו שהבאנו מהמדרש לעיל בתחילת המאמר, וכמו כן כיוצא בזה לאברהם אמרתי כי ביצחק יקרא לך זרע ולבסוף ציויתיו להעלותו לעולה, וכמו כן ליעקב אמרתי והיה זרעך כעפר הארץ ולאחר מכן והנה עשו בא וארבע מאות איש עמו. ואף שלבסוף נושעו, מכל מקום בינתים ההנהגה נסתרת, ואם כן נהגתי עמהם בהנהגה נסתרת כדי שיהיו דוגמא לבניהם ללמוד מהם את דרכי בהנהגה שכזו, כי זו הדרך המביאה לשלמות האדם, ולבסוף זוכה גם לישועה וגם לשלימות, מה שאין כן בהנהגה הגלויה זוכה לישועה אומנם, אולם לשלימות לא זכה, השלמות היא בהתמודדות בנסיונות האמונה דוקא.

ואם כן יש להם ממי ללמוד, וכבר למודים הם מאבותיהם שכן נהגתי בהם לצורך הגדלתם ורוממותם, וכמו שכן נתנסה אברהם בעשרה נסיונות ועמד בכולן ולבסוף זכה לגדולה, וכן יצחק וכן יעקב, שלאחר צרותיהם שהיו לצורך השלמת דרגתם בעולם הזה ובעולם הבא זכו לעושר וגדולה, ומאחר ועמדו בנסיונותיהם במהלך ההנהגה הנסתרת בהסתר פני ה', יש בזה די כח גם לבניהם לעמוד באופני הנהגה שכזו.

ועל טענה שניה שטען משה שישראל לא עמדו בנסיון האמונה ונכשלו ואם כן אף שאכן ההנהגה הנסתרת נצרכת ומועילה לשלימות אולם זהו כשמצליחים לעמוד בה אולם כאן נכשלו באמונתם, ולכן בא הוא בטענת סנגוריא עליהם שלא תימנע מהם הגאולה מפני חוסר אמונתם להיותם מתוך קושי השעבוד, על כך עונה לו הקדוש ברוך הוא דאין צורך בסנגוריא שלו עליהם, ''וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אתם'', כלומר נתכוון לומר לו שטעה במחשבתו שישראל לא עמדו בנסיון, דבאמת כן עמדו בנסיון ולא נכשלו בחוסר אמונה, משה הבין אחרת והקב''ה תקנו בתגובת בני ישראל שאמרו ''ירא ה' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה לתת חרב בידם להרגנו'' (ה, כא), משה הבין שבכך נפלו באמונתם ונתיאשו מן הגאולה ומן יכולת ה' לגואלם ולכך בא לסנגר, ועל כך תקנו הקב''ה שלא הבין נכון את לבם של בני ישראל, כי האמת היא שעם בני ישראל לא נתיאשו מישועתו של השם יתברך לגאלם, והגם שתלו את אי ההצלחה בשליחות משה ואהרן באשמת משה ואהרן בגלל שלא דברו עם פרעה כהוגן וכדומה וזהו כשלון מצידם, אבל חלילה לא בשביל כך נתיאשו מישועת ה' לגאלם בדרך אחרת, והאמינו שהרבה דרכים למקום אלא שביני וביני תפסתם חולשה על שהוכבד עולם בגלל שלא הצליחו משה ואהרן לשכנע את פרעה.

אם כן משה הבין בכוונתם שיש כאן חוסר אמונה ביכולת ה', אבל ה' אמר לו: ''וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם''. כלומר ממשיכים המה לזעוק אלי מן העבודה כלומר מאמינים המה בי באמונה שלמה ''לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וכו'''.

ואפשר בעוד דרך בדומה למה שבארנו, עונה לו השם יתברך למשה: ''וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל'', וכידוע פירוש הגאון מוילנא - צעקה היא בפה, נאקה היא מעומק הלב בלבד, ללא התבטאות חיצונית, ומתכוון הקדוש ברוך הוא לומר לו למשה אתה אמנם שמעת את התבטאותם החיצונית של בני ישראל באמרם לך ''יראה ה' עליכם וישפוט'' וגו', וחשבת בדעתך שלא עמדו בנסיון, אמנם אני ''שמעתי את נאקתם'' שזו זעקת הלב, ולבם עדיין טהור איתי ולא נפגמה אמונת לבם, ומה שדברו עמך זהו פליטת פה חיצונית ואין אדם נתפס על צערו אמנם בלבם פנימה נואקים המה אלי ומצפים לישועתי, ובהחלט עמדו בנסיון ואינם מהרהרים אחרי.

ה. עיקר עבודת האדם בעולמו לחדד את אמונתו ולבטל דעתו לרצון ה' ולחפוץ באשר ינהיגו הבורא ויסמוך שעושה בעבורו את הטוב ביותר

ועלינו להאמין בתמימות שלא מחשבותינו מחשבותיו של הקב''ה, ובודאי שלפי חשבונותיו של הקב''ה משפטו צדק ואמת, אלא שמסתיר הבורא מאתנו את חשבונותיו למבחן אמונתנו בו האם נהרהר אחריו או לא.

וזו עיקר תכלית ושלימות האדם לבטל רצונו מפני רצון ה', ומה שיותר לעקור את המושג ''אני רוצה'', כי מושג זה אינו נכון ואינו תואם ליסודות האמונה, דהאמונה מחייבת להסכים באשר נעשה עמנו ולהבין כיון שכך נעשה זהו רצון ה'.

וכמו שמביא החו''ה בשער הבטחון, אמר החכם ''מעולם לא קמתי בבוקר ורציתי משהוא אחר ממה שהיה לי אמש''.

כלומר, פעמים אדם קם בבוקר ומתחיל לחשוב ולמנות מה חסר לו, כמה טוב לו היה לו כך או כך, כמה טוב לו מצבו היה אחרת בזה או בזה, הבוטח האמיתי מעולם לא קם בבוקר ורוצה מצב אחר מכפי שקיים אצלו, כי זהו ערעור והרהור אחר הנהגת ה' עמו.

ו. המאושר ביותר בחייו הוא זה אשר בוטח בה' לסמוך עליו בהנהגתו עמו ולשמוח בהנהגתו ואין לו שום רצון אחר מבלעדי רצון ה' בנוהגו עמו

וכמו שעוד מביא החו''ה בשער הבטחון דהברכה הטובה ביותר שיכול אדם לברך את חברו, מהי? אם בעושר הרי יבוא מכך לדאגה ומתח, ואם לאריכות ימים אולי יהיו ימיו מכאובים וכדומה, אלא הברכה הטובה ביותר שיכול אדם לברך את חברו היא שיהא ''בעל בטחון'', דאז יתרצה וישמח בכל אשר לו, ויבטל דעתו לדעת קונו להאמין בו שכל אשר נעשה עמו זהו הטוב ביותר עבורו, ואכן הנו בידים הרחמניות והמלטפות של הקב''ה המנהיגו בחסד וברחמים גם כשזה בצדק ובמשפט.

תוכן העניינים

הגדה של פסח - למען תספר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה