אור ברסלב
הגדה של פסח - למען תספר מאמר ב - משה - רועה נאמן › ח. ענוה אמיתית ולא ענוה מדומה

הגדה של פסח - למען תספר

מאמר ב - משה - רועה נאמן · ח. ענוה אמיתית ולא ענוה מדומה

ז. מה בין משה לירמיהו

עולה לנו מהנ''ל יסוד גדול בעבודת ה', לפעמים עולה תחושה לאדם נכון שאינני מושלם, אמת היא יתכן שאני יכול להיות כמו שקדן פלוני או בעל מידות ומעשים טובים כמו אלמוני, אולם מצד שני וכי אם הייתי כה מושלם בשקדנותי או במדותי וכי הייתי יכול לעמוד ביצר הגאוה שהיה בי במצב כזה, והלא במצבי של עכשו בקושי אני מתמודד עם יצר הגאוה שבי ומה אילו הייתי מושלם יותר, ובזה מנחם הוא את עצמו על מחדלו בעמל התורה ותיקון המדות.

זו מחשבה שקרית ובטעות יסודה! וכי איפה שמענו על איזה שהוא גדול ומושלם במדותיו שנמנע מלהשתלם מסיבה זו פן ירום לבבו, אדרבא, זו מחובת האדם להשתלם בשקדנות בידיעת התורה בבקיאות ובפלפול ולישר מדותיו בתכלית ועם כל זה להשתלם בענוה יתרה, ואדרבא רק אז יזכה לענוה אמיתית ולא לענוה מדומה, וכמו שיתבאר עוד להלן.

וכאן ישאל השואל ובאמת היאך יתכן למושלם בתורה ומדות כפי יכולתו לעמוד במבחן קשה זה של הגאוה, הלא בגאוה כל כך בנקל ליכשל, שהרי היא אפילו במחשבה החולפת בעלמא, או בדיבור והתבטאות קלה של לשון שחץ כבר נתפס האדם, וכמו הדוגמאות מדברי חז''ל שהבאנו למעלה.

העצה לכך גילה לנו הרמב''ן באיגרתו שכולה איגרת קודש מהרמב''ן שטמן בה בחכמתו הגדולה ובודאי מנסיונו האישי עצות לענוה, והוא ראשית לנהוג בצורה החיצונית בענוה, וכנאמר שם ''דבורך יהא בנחת עם כל אדם בכל עת, ראשך כפוף ואל תבט בפני אדם בדברך עמו וכו''', ובכל מקום לפי ענינו לנהוג בדרך הצניעות והפשיטות.

זהו בחלק המעשי, ובחלק המחשבתי הוא כמבואר שם שלראות כל אדם במעלה יותר ממך, ושם ביאר הכיצד אם הוא גדול בשנים או עשיר וכו'.

והרעיון שבזה הוא שכמה שהשתלם האדם בעצמו יש לו להסתכל שמא היה יכול יותר, ולפי הכרתו את בוראו שמכירו עתה הרי שעדיין רחוק הוא מלעבדו כראוי לו, ואמנם נכון שבהכרת עצמו מכיר העובד את ה' את עצמו כראוי ורואה שאכן הנו גדול מחבריו, אולם לבו חלל בקרבו ונשפך מתביעה שתובע את עצמו על מחדלו עדיין בעבודת ה' כראוי, וזה מסיח לבו מכל גאוה ומשפיל בזה את עצמו להיותו אשם וחדל בעבודה יותר מאחרים.

ומשל למה הדבר דומה.

לעשיר גדול ומופלג ביותר שנזדמנה לו עיסקא להרויח בה רווח עצום ולהגדיל את הונו בעוד כמות אדירה והנה הפסיד בעסקא זו וחבירו העשיר הוא שהרויח הון עתק בעיסקא זו, הרי שהוא בצער גדול עד שאוכל לא יבוא לתוך פיו מרוב צערו וכעסו על עצמו, וכי יתנחם בעצמו שעדיין עשיר הוא ביחס לעניי עירו, הלא לפי מעמדו הרי שמחדל זה משפילו בעיני עצמו וכעסו על עצמו מונעו מלהשתרר ולהתרברב, ובפרט שרואה הוא את חבירו שעלה עליו בעושרו פי כמה וכמה, בכך נשברת גאותו.

כן הוא האדם באיזה מצב שהוא עליו תמיד לראות שיכל יותר, ועליו לראות שהיו גדולים ממנו, ולראות ולהתבונן בחכמתם של גדולים ובכך יבוש ויכלם מה הוא לעומתם בחכמה בקדושה ביראה, הלא כאין וכאפס יחשב.

ואדרבא, על הנמנע מלהתקדם מחשש גאוה עליו לחשוב, אמנם כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, אולם כמו כן כל הגדול מחבירו יש לו כלים להתמודד עם יצרו, ולזכות לענוה אמיתית יכול לזכות דוקא העמל ויגע בכל כוחו, שהרי רק גדול יכול להבין גדולה מה היא, וכמה עמל ויגיעה דרוש כדי להגיע לגדולה, וכשרואה הוא גדולים ממנו רק הוא בתור גדול יכול להבין משמעות אמיתות גדולתם, עם הארץ - אמנם מצד אחד אין לו על מה להתגאות אולם קרוב הוא לגאוה מאד ומסוגל הוא להעיז פניו נגד גדולים ממנו אחר שאינו מבין כלל מה משמעות של ''גדול'', וכמה עמל ויגיעה השקיע אותו גדול עד שהגיע למה שהגיע, ובנקל יכול להרוס בפיו ולחרף ולפסול גדולים בתורה בשביל איזה פרט קטן שלפי ''דעתו'' יש לפוסלם, כי אין לו מושג במהות גדולתם.

כך שאין להירתע מחשש הגאוה להעפיל אל הגבוה ביותר, כי בהתאם לכך יש כלים להתמודדות, וכאמור אדרבא, ככל שיגדל ויתיגע יבין מהי משמעות של גדולה אמיתית, ויבין כמה הוא רחוק ממנה, והוא זה שיחשב אז לענו אמיתי, כי אז הענוה תהא אצלו באמת בפנימיותו, ולא בחיצוניות בלבד כמצוי אצל ענותנותם של עמי הארץ, שבחיצוניות כופפים קומתם כורעים ומשתחוים, ובלבם אינם יודעים ענוה מה היא בכלל, והעובדא כמו שרואים אנו בעינינו עמי הארץ שכאשר פגע החכם בקצה כבודם או ממונם נתגלעה כל צחנתם לדבר אחריו ולפחות להפסיק קשריהם עמו, ועד שיש כאלה אף המעיזים לפצות פיהם בדברי גנאי רח''ל.

כמה שיגדל אדם ויכיר את החכמה ויכיר את ערך תיקון המדות ומדרגות הקדושה כן ביותר ישפל לבבו בראותו עדיין את המרחק שבינו לבין השלימות. הוא זה שבאמת יכול לאמוד ולהעריך כמה עמלו גדולי התורה באמת עד שהגיעו למה שהגיעו, כך שרק הוא יכול להבין כמה הוא רחוק מגדולתם, וכמה שפחות יעמול כן ירגיש עצמו קרוב אליהם יותר והמורא והבושה מפניהם תפחת, כמובא בחז''ל שתלמידי חכמים בעיניהם של עמי הארץ מתחילה כזהב ואחר כך ככסף וכשמתרגלים אליהם ביותר הרי שהחכמים בעיניהם כנחושת וכאבנים, ורק העומל באמת לא ישתנה ערך החכמים אצלו, ולעולם נפשו שבורה ונכנעת לחכמים ואדרבא, ככל שידבק בהם - יכנע יותר כי יכיר גדולתם יותר.

תוכן העניינים

הגדה של פסח - למען תספר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה