אור ברסלב
הגדה של פסח - למען תספר מאמר א - טעם לשעבוד מצרים › יג. כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך

הגדה של פסח - למען תספר

מאמר א - טעם לשעבוד מצרים · יג. כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך

י. הלומד תורה מתוך עושר אף שאין משתמש ונהנה מעושרו אינו כלומד מתוך עוני

וזהו ענין ''וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מיסרך'' (דברים ח, ה) דיכול האדם לתמוה: היאך מדמה התורה את יסורי ה' ליסורי אב את בנו, וכי אב מסוגל ליסר את בנו ביסורים כה נוראים כגלות מצרים, או כיתר ההריגות ושמדות שעבר עם ישראל במשך כל שנות גלותם, אלא הביאור הוא, כל אב מיסר את בנו ביחס לטובה שהוא מבין שהיא טובה עבורו, אז ביחס לטובה שהוא מבין כן הוא מייסרו, כמה שאכן מבין האב שבנו מסוגל ליותר טובה וליותר גדלות ורוממות כן ביותר הוא חרד על חינוכו ליסרו ביותר, ואף שהבן אינו מבין את חרדתו של אביו וקשה לו להצדיק את עונשו של אביו, לא מפני כך ימנע האב מלעשות זאת, כן הקב''ה מייסרנו ביחס לטובה שהוא יודע שהיא טובה עבורנו, לנו אין השגה בטוב המעותד לנו בעולם הבא, זה יודע רק הקב''ה, ובהתאם לידיעתו הוא מייסרנו, והכל ברחמים כמו שאב מייסר את בנו ברחמים בהתאם לטוב שהוא יודע שהוא אכן טוב עבורו, ואינו מתחשב בכך שבנו כועס ומתיסר וקשה לו להבין דרכו של אביו.

יד. משמת יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבותם של ישראל ואף שיוסף קיים ומכלכלם - רק ביעקב ראו מושג של יסורים ללא חטא אלא על מנת לזכות למתנות טובות

ומעתה יובן היטב מדוע נסתמו לבם ועיניהם של ישראל בפטירת יעקב אבינו. נתבונן ! המכנה המשותף בין סבלם של ישראל במצרים, לסבלו הנורא של יעקב אבינו במשך מאה ושלושים שנות חייו, הוא שלגבי הפרט - יעקב אבינו, והכלל - עם ישראל במצרים, בשניהם לא נתבאר סיבת עונשם ומה חטאם ופשעם הן של עם ישראל במדבר, והן של יעקב אבינו על סבלו הנורא בחייו, ולכך את העידוד והחיזוק הגדול שהיה לישראל על שעבודם שהנו ללא חטא יכלו לשאוב רק מיעקב אביהם שכמו כן סבלו היה ללא חטא אלא לצורך המתנה שהוא עולם הבא, וכמו שביארנו לעיל, וכמו כן ממנו יוכלו ללמוד הם שעינוי זה במצרים הוא לצורך המתנות טובות שהם תורה וארץ ישראל שעומדים הם לקבלם בקנין נצחי, וצריכים המה לקנותו על ידי ביטוש החומר דוגמת יעקב אביהם, ולכך כל זמן שהיה יעקב חי אף שהיה השעבוד עליהם יכלו לחזק עצמם לבלי ליפול בדעתם היאך זה שמתיסרים המה ללא עוון, וכי ח''ו העולם הפקר לית דין ולית דיין, מה חטאנו ומה פשענו שבאת עלינו צרה זו, אלא יכלו לחזק עצמם שהנה יעקב אביהם לנגד עיניהם שכמו כן סבל יסורים ללא חטא ואך לצורך המתנה טובה, אולם בפטירתו נשכח לימוד זה מדוגמא חיה שהיתה כל זמן שהיה יעקב אבינו חי.

ואל תתמה היאך מצינו צדיקים שאינם מתיסרים ועם כל זה זוכים לתורה, דודאי הרבה סיבות להקב''ה להיות צדיקים מסוימים עשירים בדורם ונושאים דגל התורה בגאון ובגדולה לצורך עם ישראל, וכדי שיהיו דבריהם נשמעים ויהא מוראם על הציבור שיקבלו דבריהם, ויסוריהם לקנין התורה מתבצע מצד עצמם שמיסרים המה את עצמם במיעוט שינה ותענוג וכו' כידוע מצדיקי וגדולי הדורות, וכמו כן מלאים המה במסירות נפש לה' בכל רגע במחשבתם ובנכונותם למסור נפשם לה' בכל מיני יסורים ומיתות משונות, וכך שיצאו בכך ידי יסורים המקנים תורה ועולם הבא, וכמבואר בדברי התוס' בתענית ז' ע''א ד''ה: ''אי הוו סנו הוו חכימי טפי'': שאם החכמים שונאים היופי יהיו חכמים יותר, הרי שיתכן להנתק מתענוגי העולם הזה מתוך השנאה ששונאים את תענוגיו, וכרבנו הקדוש שלא נהנה מעושרו.

טו. לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן, דוקא בתנאי ''חיי מדבר'' היה אפשר להתחיל את בסים קבלת התורה

ואפשר שזו גם הסיבה שהוצרכו ישראל להיטלטל ארבעים שנה במדבר במזון רוחני ובתנאי חיי מדבר קודם הכנסם לא''י לאכול מפריה ולשבוע מטובה, והיינו כיון שהם היו דור מקבלי התורה ומעתיקי השמועה לכל הדורות הבאים אחריהם, היה נצרך שתתקיים התורה בידם רק מתוך חיי צער וצנע, ומה שהוכיח שעדיין נצרכים המה לזיכוך שכזה בתקופה ארוכה של ארבעים שנה, הוא חטא המרגלים, שבזה הוכח כי אמונתם בבורא דלה מלהאמין ולבטוח בו בשלימות, וממילא כשהאמונה דלה הקשר והרצון לעניני עולם-הזה משתלטים, והרי שהם עדיין אינם מזוככים די הצורך לשמור תורה, ומתוך עונג א''י - ארץ זבת חלב ודבש - עלולים המה לבעוט בה, ולכן גזר עליהם מ' שנה במדבר לא מתוך עונש ונקמה, אלא לפי שזה נצרך עדיין להם כדי לבוא מחוסנים לקראת נסיון עונג וטוב א''י.

בסופו של דבר נותן הקב''ה גם את העושר וכמו שאמרו רז''ל כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, הרי שהעוני אינו אלא הכשרה לקבלת התורה, ולכך מתחילה סובל החפץ בתורה עניות וזה לטובתו להכשירו לזכות לתורה ולמנוע ממנו נסיון ופיתוי חמדת הממון, אולם לאחר שקנה את התורה והתורה היא קנינו ויודע הבורא שלא יעזבנה לעולמים, והעושר לא לרעתו, בודאי ישוב הקב''ה להטיב לו לקיימה מעושר.

טז. הגלויות מטרתן לזכך ולצרף את עם ישראל להביאן לשלמות חיי עוה''ב ואף שלפי הנראה לעין נגרם מהגלויות מעידות ונפילות רוחניות

אלא שעדיין יש להבין דבר קשה נוסף, שהרי אחר שמטרת היסורים, כאמור, לזכך את הנפש ולבררה מחומריותה כדי שתאיר את אורה לתורה, והלא חזינן שהגלויות הורידו אותנו מרוחניותנו, הנה בגלות מצרים עצמה שהיתה כור ברזל לצרף את ישראל לקראת מתן תורה, הלא הגיעו שם עד שערי מות - מ''ט שערי טומאה, וכמובא במדרש שביציאתם קטרגה מידת הדין עליהם הללו עובדי ע''ז והללו עובדי ע''ז, ודעכה רוחניותם עד שלא יכלו לזעוק לה', וכנאמר ''וימת מלך מצרים'' ורק אז ''ויאנחו בני ישראל מן העבודה'', משמע דעד עתה לא יכלו לזעוק לה' מחמת דכדוכה של נפשם בחומר ובלבנים, וכן נאמר עליהם: ''ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה'', הרי שהשעבוד גרם להם ירידה רוחנית תהומית, והיאך אם כן בכך יש לראות את שלמות נשמתם.

מכאן עלינו ללמוד כי לא מחשבותינו מחשבותיו יתברך כי עמקו מחשבותיו ממחשבותינו, לאדם נדמה לו ירחיב ה' לו מכל צרותיו וישפיע לו שפע טובה מכל צד יוכל ביותר לעבוד את בוראו, ובטוח הוא ואולי גם מבטיח הוא שכאשר ירווח לו יעבוד את קונו בכל כוחו, אולם ''הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו'', והוא הוא שיודע כמה סכנה ישנה לעובד ה' כאשר ירווח לו לעומת כאשר ייצר לו ויסובב הוא מצרות שונות, ופעמים שרואה חכמתו יתברך שהסיכון של רוב טובה מסוכן הרבה יותר מרוב צרות ויסורים, ובוחר הוא לאדם את אפשרות צער ויסורים, ואף שגם דרך זו מסוכנת שהרי מתוך יסורים וסבל אפשר שיפול האדם לעצבות ויאוש וימרוד בקונו, אולם הוא יתברך יודע מה עדיף.

יז. על אף המעידות הנגרמות כתוצאה מהגלויות ומטומאת ארץ העמים עם כל זה שכרם של ישראל גדול מהפסדם

והראיה, הנה עם בני ישראל במצרים נהפך להם מצבם מרוב טובה לרוב רעה, ואכן רעה זו גרמה להם מחדלים רבים ומעידות כאמור, אולם אחר שסוף סוף מחדלים אלו באו אליהם מרוב צער וסבל הרי ששכרם מרובה מהפסדם, שהרי על מחדלם יש לדונם לכף זכות דהוא מקוצר רוח ומעבודה קשה, ומאידך הרווח שנשאר הוא ביטוש וכיתות החומר והגוף והכרת אפסיות עולם הזה וקניניו, וכמו כן המעט ששמרו שלא נתערבו במצרים ולא שינו שמם לשונם ומלבושם היה בכל זה כדאי לגאלם, והראיה שמיד זכו - תוך מ''ט יום להיות כנביאים, ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, פנים בפנים דיבר ה' עמכם בהר מתוך האש שהוא ענין נבואה ממש. וזאת מפני שמעידתם שבאה מחמת צערם ויסוריהם לא היתה מעידה וקלקול במהותם, אלא חיצונית בלבד שהרי נובעת היא מהסתר פני ה' המסתיר עצמו, ואם כן עוונותיהם נעשו מחוסר הכרה ומטשטוש הדעת שנטשטש להם בשעת העבירה מחמת קושי השעבוד, ומאידך דוקא מתוך מצב שכזה כל מעשה קטן הנו יקר ערך לאין שיעור, והסנגוריא המלמדת על מעשה קטן היא גדולה מאד, ויש בה להכריע לזכות, מה שאין כן כשהקלקול הינו במצב של רוב טובה דאז ליכא הסתר פנים ואדרבא מאיר ה' פניו ומתבטא זה ברוב השפע הנשפע, אזי הקלקול אז הוא אינו מתוך טשטוש, וקשה מאד להחזירו ולתקנו, וזהו מה שנאמר בתביעת התורה (דברים כח, מז) ''תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל - ועבדת את אויביך''.

וכמו כן ישנו במצב של שפע וטובה לימוד חובה גדול על כל עוון אחר שהזמן הוא זמן של שובע ושפע, המביא להרחבת הדעת ולהכרה, ומאידך התביעה היא מדוקדקת יותר על שמירת המצוות כשאינן בשלימות אחר שיש את כל האפשרות לכך, לקיימן בתכלית השלימות, ואז אין מתקבלות מצוות ותפילות רק באופן מושלם, מה שאין כן במצב של קוצר רוח ועבודה קשה כל עבודה מתקבלת אחר שיש בה מסירות.

והוא אזהרת התורה (דברים ח, יב-יז) ''השמר פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת וכו' ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה'', ואף שמרוב צער ומצוקה כמו כן אפשר לבוא לידי בעיטה ביסורים ולהתמרד להנהגת שמים, אולם מזה לא חששה תורה כל כך, כאמור, דבעידן גזירות איך שיהיה מצבם של ישראל עדיין - שכרם מרובה מהפסדם, וכל החשש של ''השמר'' הוא רק כאשר תאכל ושבעת דאז תבוא לומר ''כחי ועוצם ידי'' וכו'' ומתוך גילוי פניו יתברך תתכחש לו, זהו הסכנה הגדולה ביותר.

יח. פעמים יש ומועיל חטאו של הבעל תשובה להיותו נכנע יותר מכל צדקותיו של הצדיק - חובת הלבבות

ובאור נוסף נאיר את תועלת חשכת הגלות על פי המובא בחו''ה (תשובה פ''ח):

פעמים יש ומועיל חטאו של הבעל תשובה יותר מכל צדקותיו של הצדיק! ופעמים שמזיקה הצדקות לצדיק יותר ממה שמזיקים כל חטאי הבעל תשובה! הכיצד? כשהצדיק פונה לבבו מהכניעה ודבק בגאוה, חנופה ואהבת הכבוד, ואילו בעל התשובה מתבייש מחטאו ונכנע ושפל תמיד.

הרי שיתכן ועדיף הכניעה שלאחר החטא מאשר מצב של קודם החטא כאשר הוא עם גאוה, וכל שכן לענינינו, שבחיי רווח ובטחה עלולה הסכנה של התנשאות והגאוה, והיא מסוכנת יותר מאשר מחדל החטאים הנסבבים בעקבות הגלות, מאחר ומצורף לאותם חטאים כניעה ושפלות, והוא מה שמעדיף את החוטא השב בתשובה על הצדיק, כמבואר בחו''ה.

וזו סיבת כל הגלויות ותועלתם לבטש את החומר ולהשפילו, ואף שבעקבות הגלות חדלו ישראל הרבה מתורה ומצוות, כידוע בגלות בבל - בשבעים שנה שכחו את כל התורה, וכמו כן בגלותנו רואים אנו שרבים ירדו מיהדותם מהצרות והגזירות, אולם כאמור עדיין אך ורק מהגלות יכולה להיות תועלת ותיקון על אף המעידות שבעקבותיה.

יט. היסורים הרבים בעקבתא דמשיחא סיבתן להיות ומצטרפין ב' המטרות הנזכרות ליסורים והם האחת להכניע את החוטא והשנית לזכותינו למתנת ימות המשיח

אנו היום בעקבתא דמשיחא, צרות חבלי משיח קשים המה, שהרי נצטרפו עלינו ב' הסיבות למתן היסורים, הן מפני חטאינו ועוונותינו ובפרט בסיום הגלות שהוא סיום כל החשבונות של דורות קודמים כידוע מה''חפץ חיים'', והן מפני שאנו לפני המתנה הגדולה של ימות המשיח, שמצד המתנה הזו יש להתיסר על מנת לִשְׁחֹק ולהתיש את החומר להיות ראויים למתנה זו, כך שמכל הסיבות יש לנו להתיסר בתקופה זו של עקבתא דמשיחא.

המוטל עלינו עתה לעבוד את הבורא מתוך הסתר וחושך דוקא, ולחפש ולתור אחר אמונה מתוך מצבים קשים, הקדוש ברוך הוא קולע אותנו לפינות דחוקות וחשוכות שצריכים אנו מתוך מאמץ גדול לגלות את אורו יתברך מתוך החושך העבה שאנו בו, אולם דוקא משום כך - כל מעט חשוב הוא למאוד, ואפילו בצעקה ואנחה יכולים לפעול גדולות ונצורות, וכמו שכן פעלו עם ישראל בצעקה ואנחה כשרק התאפשרה להם, וכנאמר: ''וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ותעל שוועתם אל האלקים מן העבודה'', וכמובא באוה''ח הק' כאן, דאף שזעקתם היתה מצרת וכאב העבודה ותו לא, דהיינו אף שלא זעקו לגאולה ולישועה אלא רק נאנחו מכאבי הסבל כתינוק הזועק מכאבו, גם זה הועיל לצרפם ולזככם בגלותם, ולא חצץ שום עבודה זרה שהיה בהם, כמובא בחז''ל: הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה.

והראיה שכל כשלונותיהם ומחדליהם שארעו להם היו בעקבות הגלות ומתוך טשטוש ההכרה שהרי מיד כשרק נזדמן להם להתקשר לבוראם והוא כשמת מלך מצרים, ובכך חזר להם במעט ההכרה וישוב הדעת מיד זעקו לאלוקים ונכנעו לפניו שיצילם.

ועוד יש לנו לראות שככל שהמתנה האמורה להתקבל גדולה היא כן החושך הקודם לה הוא במקביל לה, הנה גלות מצרים הביאתם לקבלת התורה ולארץ ישראל, וכן גלות בבל הביאתם לבית שני, אנו שכבר כמעט אלפיים שנה בחושך ובגלות עלינו לשמוח ולצפות לאור הגדול שיבוא פי כמה וכמה בעקבות חושך ארוך שכזה, כך שלמשכיל דוקא עוצם חושך הגלות המתארכת ומתקשה עלינו בכמות ובאיכות יש בה לבשר לנו מה גודל המתנה המעותדת לבוא בסיומה.

תוכן העניינים

הגדה של פסח - למען תספר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה