טרם ניכנס אל ה’מימד הנוסף’ אנו צריכים לדעת כמה דברים בסיסיים וכמה יסודות, שיעזרו לנו בהמשך הדרך.
ראשית, עלינו לדעת שהכלים איתם אנו נכנסים למימד הנוסף, הם לא אותם כלים, איתם אנו משתמשים בזה העולם. אנו צריכים לפתח בעצמנו סוג של ‘ משדר’, שיקלוט את התדרים הרוחניים שבבריאה.
הבורא יתברך, מאיר בכל העולם בעוצמה רבה, ובודאי גם מדבר ומתקשר עם בני האדם, מרמז להם רמזים ומדריכם בדרך, אך לצערנו רוב בני העולם אינם מודעים ואינם קולטים תדרים ומסרים אלו, והכל מכיוון שה’משדר’ שנמצא בקירבם, מעצם בריאתם, שהוא הנקודה הקדושה- “חלק אלוק ממעל ממש”, אינו עובד על התדר הנכון או שאינו מופעל כלל.
ניקח לדוגמא, כמה אנשים שיושבים יחד, כל אחד עם מכשיר רדיו, המכוון לתחנה אחרת, בודאי שמיקומם של האנשים הוא באותו מקום, והמכשיר שהם מחזיקים בידם הוא אותו מכשיר, אך מה שהם שומעים וקולטים הוא שונה בתכלית, והכל מהסיבה שהתדר אליו הם מכוונים הוא שונה.
כך גם ה’משדר’ הפנימי הטמון באדם, שהוא הנקודה הפנימית והרוחנית, יכול להיות מכוון לכל מיני תדרים של זה העולם, שרובם ככולם מפריעים לקלוט את התדר הרוחני, הנמצא ב’מימד הנוסף’.
כדי שהאדם יוכל לקלוט את התדר הנכון, שמשדר הבורא יתברך ומשדרת הבריאה הפנימית והרוחנית, עליו להבין קודם לכן, שכמו שאת גוף האדם המורכב והמסובך מפעילה ומחייה הנשמה, כך גם את כל העולם כולו, עם כל הגלקסיות שבו וכל נפלאותיו, מפעיל כח רוחני, שהוא הבורא יתברך, הנמצא מתחת לכיסוי המציאות ומסתתר שם.
האדם אינו יכול לקלוט עם כלים גשמיים דברים רוחניים ועל-כן הוא צריך לפתח את כלי הנשמה, כדי לקלוט, לראות ולהתחבר, אל המימד הרוחני הנסוך בכל הבריאה כולה.
וזאת מצווה אותנו התורה הקדושה והבורא יתברך- “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם”, שלא נתמקד בחושים הגשמיים שלנו בחיצוניות העולם, ועל-כן, כל המצוות ‘לא תעשה’ הכתובות בתורה מתמקדות בעיקר בחושים- כמו שמירת העיניים, שמירת המחשבה, אכילה נכונה, שמירה על חוש השמיעה וכו’, הכל נועד כדי שלא נגשם את החושים הרוחניים, השייכים לנשמה בעצמותה.
אנו יודעים בבירור, שהעיין של האדם אינה רואה בפני עצמה וכן האוזן והמחשבה וכו’, אלא שהנשמה היא הרואה, שומעת וחושבת, והראייה לכך היא, שכאשר הנשמה עוזבת את גוף האדם, הרי העיין והאוזן והמח אינם פועלים כלל.
ב’מימד הנוסף’ אנו מפתחים את החושים ומסירים את המסכים- אנו רואים בעיני השכל, מקשיבים לרחשי הלב, חושבים בכלי האמונה, ומרגישים את הרוחניות, אפילו חוש הטעם משנה את פרצופו ואנו יכולים לטעום בלחם פשוט כל מעדני עולם, ומריחים יראת השם.
בתחום הרוחני הקרבה בין שתי יישויות רוחניות, אינה מתבטאת בקרבה של מקום וזמן, אלא בהשתוות הצורה. ככל שאנו מתעלים במימד הרוחני ונהפכים דומים יותר לבורא יתברך במידותיו, כך אנו מתקרבים אליו יותר והקשר בינינו מתהדק.
בודאי עבודה זאת של פיתוח החושים וה’משדר’ הנמצא בתוכנו, היא עבודה ארוכה ולא פשוטה כלל ועיקר, כי הרי הרגלנו את גופנו ואת מציאותנו לצורת חיים מסוימת. אך לאלו הרוצים ומוכנים לעלות בית אל, לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו, בודאי לא תהיה שום מניעה ושום קושי שיעמדו בפניהם להגיע אל הפסגה, כמו שכתוב- “אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תמצא יראת השם ודעת אלוקים תקנה”.
בפרקים הבאים נלמד יחד כיצד לפתח את החושים ואת ה’משדר’ הקיים בתוכנו, נפתח צוהר לדבריהם הקדושים של ענקי הרוח וצדיקי עולם, ונטעם מעט מהדעת הקדושה ומקרבת אלוקים.
