הרב אליהו דסלר, מגדולי הוגי המוסר, שקמו לעם היהודי בדורות האחרונים, כותב בספרו, שכאשר האדם מתגבר על יצרו לאורך זמן וכופה על עצמו מציאות מסוימת, שהוא אינו מקבל אותה באהבה, בהבנה ובהפנמה, אלא בצורה חיצונית וכפייתית, הרי שבשלב מסוים תיווצר התפרצות והאדם יפעל בצורה הפוכה לחלוטין מכל שרשרת ההתגברות שלו.
אנו רואים זאת בעיקר אצל בעלי תשובה, שהחלו בתיקון נפשם ועבדו על עצמם זמן רב והיו באשליה, שהמערכת הנפשית שלהם כבר תוקנה והם כבר הגיעו למדרגות גבוהות ונעלות ולהפתעתם, בשלב מסוים, בעת משבר או ניסיון, הם נופלים ממדרגתם כביכול וחוזרים אל נקודת ההתחלה ואף גרוע יותר. רבים נופלים לייאוש ועוזבים, אך רבי נחמן מברסלב אומר, שזוהי למעשה נקודת האמת, שבה האדם צפוי לעלות למדרגה גבוהה יותר ועל כן הוא פוגש את פנימיותו האמיתית, כדי שיוכל לתקן אותה כעת, עם הכוחות שצבר, כי “ההתרחקות היא כולה התקרבות” ולמעשה כל אותה נפילה או התרחקות נועדה בעצם להעלות את האדם למדרגה חדשה וגבוהה יותר, אם יצליח להתמודד איתה נכון.
מכאן אנו רואים, שעיקר העבודה הפנימית של האדם, היא ברובד העשייה הנכונה, במחשבה, דיבור ומעשה, שהם המשפיעים הישירים על התת-מודע ועל נפש האדם. האדם יכול לקרוא הרבה ספרים וללמוד אפילו תורה לשמה, אך אם לא יתחיל לעבוד על עצמו ולקיים את הדברים בפועל, הלכה למעשה, הרי שלא יוכל להחזיק מעמד לאורך זמן ובעת משבר או ניסיון יוכל ליפול ממדרגתו ולקלקל יותר.
ועל זה הביאו רבותינו הקדושים משל נפלא בפרקי אבות: “כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובים ושורשיו מועטים והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו, אבל כל שמעשיו מרובים מחכמתו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מועטין ושורשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר: והיה כעץ שתול על פלגי מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבוא חום, והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשו”ת פרי”.
הפעולות והמעשים הטובים והנכונים של האדם, הם אשר יוצרים עובדות אמיתיות בשטח, הם מכים שורשים ברובד התת-מודע של האדם ובעולמות עליונים ורוחניים, הם יוצרים אצלו חוזק רוחני, בטחון, אמונה ושמחה פנימית ועמוקה.
אנו רוצים להביא מספר דוגמאות על עוצמת פעולתו של התת-מודע על האדם.
מספרת הגמרא על תנא אלוקי בשם אלישע בן אבויה, אשר היה רבו של רבי מאיר בעל הנס, שהגיע לפסגות עליונות בתורה ובקדושה, אך ביום מן הימים, מתוך טיול בפרדס הזוהר, פרש מן התורה והיהדות כולה, עד שנקרא ‘אלישע האחר’ על שם שפרש אל הצד האחר.
רבותינו הקדושים הלכו וחקרו את שורש העניין,על מנת לעמוד על התופעה המוזרה ולהבין את עומק המהפך שחל בחייו. חלקם טענו, שזוהי תוצאה ישירה של מעשה אביו, שבעת ברית המילה, הוזמנו כל חשובי העיירה ובתוכם קבוצת תנאים ובזמן שאחרים עסקו בדברי הבל, קבוצת התנאים עסקו בדברי תורה, ירדה אש מן השמים וסובבה אותם, אמר להם אביו הלשרוף את ביתי באתם? אמרו לו, עוסקים אנו בדברי תורה, שעליהם נאמר “כל דבריי כאש נאום השם וכפטיש יפוצץ סלע” אמר אביו- כך היא כוחה של תורה, הרי אני מוסר את ילדי לעסק התורה.
אמרו רבותינו: “טוב אחרית דבר מראשיתו”. כוונת הדברים, היא שקובעת את התוצאה הסופית, אביו מסר אותו לתורה, לא לשם שמים אלא לשם כבוד, בשל האש שבתורה ולשם הכח, על כן מה שנזרע בתחילה, כך נקצר בסוף.
והוסיפו עוד חכמינו ז”ל, שזמר יווני לא נפסק מפיו של אלישע וספרי מינים היו נושרים מכנפות בגדיו, כלומר שהיה הוגה ולומד גם בספרי מינים וחכמות חיצוניות. דברים אלו היכו שורשים בתת-מודע שלו, עד שאפילו כל תורתו לא עמדה לו ובעת משבר פרש מן הכל.
אנו רואים זאת גם בחיי היום יום של כולנו, כיצד המציאות משפיעה על תת-המודע של האדם. בית שיש בו מריבות תמידיות בין שני ההורים, הרי שהילדים מפנימים זאת ויוצאים חסרי ריכוז, עצבניים ואלימים. כמו כן, בעל אשר זורק לאשתו כל פעם הערות עוקצניות או מתייחס אליה בזלזול ובחוסר כבוד, דברים אלו נשתלים בתת-המודע של האישה, ומתפרצים אצלה בסופו של דבר, בצורה פנימית או חיצונית. כמו כן, אנו רואים זאת ביחסי העבודה, שבין עובד למעביד, התפוקה של העסק והעובדים, תלויים במידה רבה באווירה הסוררת במקום וברוח אשר מקרין המעביד לעובדיו, המשפיע עליהם ישירות ברובד התת-מודע.
