אורח חיים ב – הלכות ברכת המזון ד – סעיף כ
והעניין כי עיקר קדושת איש הישראלי ועיקר עבודתו היא רק הרצון והכיסופין דקדושה, כמבואר בדברי רבנו ז"ל שלעבוד את השם אין מי שיתפאר בזה שיוכל לעבדו יתברך ואפילו מלאך ואפילו שרף אינו יכול להתפאר בזה שיוכל לעובדו יתברך. רק העיקר הוא הרצון והכיסופין שצריך להתגבר שיהיה לו תמיד רצונות חזקים וכיסופים גדולים לעבודת השם יתברך.
ויותר מזה שמענו מפיו הקדוש בעצמו מגודל מעלת הרצון דקדושה שהוא עיקר עבודת השם וכל עבודת התפילה התורה והמצוות ומעשים טובים כולם כלולים בזה ואי אפשר לזכות לשום דבר שבקדושה כי אם ע"י זה.
ואם מתגברים עליו הקשיים והמניעות ביותר יראה לגבור עליהם בחשק ובכיסופין וגעגועים ורצונות חזקים ביותר עד שיזכה לגמור ולהוציא מכח אל הפועל את המצוה או הדבר שבקדושה שהוא רוצה, רק מבלי לדחוק את השעה. ואם יתגבר שיהיה לו חשק ורצון גדול כפי המניעה, בודאי ישבר המניעה.
נמצא שעיקר ההתחזקות להתגבר על המונעים מהקדושה הוא רק הרצון והחשק וזהו עיקר ההתפארות מה שהשם יתברך מתפאר עם כל אחד מישראל, שעיקר ההתפארות הוא מהעזות והעקשנות שלהם שעל ידי זה עיקר קבלת התורה, כי באמת עיקר ההתפארות של השם יתברך הוא רק ברצון והחשק והכיסופין דקדושה של כל אחד מישראל שליבו בוער תמיד ברצון חזק לזכות לעבודת השם באמת.
כי העבודה בעצמה אינה יקרה כל כך כנגד הרצון כי הכל מאיתו יתברך כי מי הקדימני ואשלם ואי אפשר לנו לעשו"ת שום דבר שבקדושה ולא להנצל משום עבירה כי אם על ידי ישועתו כמו שאמרו רבותינו ז"ל – כל יום יצרו של אדם מתגבר ואלמלא הקב"ה עוזרו היה נופל בידו. ועל כן עיקר ההתפארות היא רק ברצון וכפי התגברות הרצון שמתגבר כל אחד לכסוף להשם יתברך.
כי אפילו אם יהיה עקשן גדול ביותר בעבודת השם, אף על פי כן בודאי יש מניעות כאלה שאי אפשר לאדם לשברם מחמת שאין בכוחו או ביכולתו להתגבר עליהם לדוגמא אם רוצה לחצות את הים ואין לו ספינה או ממון מה יועיל לו העקשנות. על כן עיקר העקשנות הוא רק ברצון שאפילו אם מונעים ממנו באלפים ורבבות מניעות שנדמה לו שאי אפשר לו לשברם בשום אופן, אף על פי כן יעשה את שלו ויתגבר בכל פעם ברצון חזק יותר.
