כי קודם החטא הושיב השם יתברך את אדם וחוה בגן עדן לעבדה ולשמרה, שיזכה שם להתענג על השם לחזות בנועם השם ולהיכלל באור א”ס ברצוא ושוב בכל עת בלי יגיעה, ולהמשיך האור משם ע”י לבושים זכים מאוד בחינת כותנות אור, כי זה היה עיקר ישיבתו שם בגן עדן, כי שם מתענגים על השם ומשם ממשיכים האור, כי הגן עדן הוא בחינת השדה הקדוש ששם גדלים כל הנשמות, ועיקר תיקון הנשמות שבשדה הוא שיזכו להיכלל באור א”ס ולהתענג על השם, שזה עיקר תכליתנו ועיקר תענוג עולם הבא שהוא שעשועי גן עדן שהוא עולם הנשמות.
ומתחילה קודם החטא היה יכול האדם הראשון לזכות לזה בחיים חיותו, ובשביל זה הושיבו השם יתברך שם לעבדה ולשמרה, לעבדה בפיקודין דעשה ולשמרה בפיקודין דלא תעשה (זוהר בראשית), דהיינו שהיה צריך רק לקיים ולשמור את התורה, שע”י זה היה יכול להיכלל בא”ס ולהמשיך האור משם בלי התעבות הלבושים רק בבחינת כותנות אור.
אך ע”י חטא האדם נתגרש מגן עדן “וישם השם את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים”, שהם בחינת ‘נטורי תרעא’, שאינם מניחים לכלול בקלות באור הא”ס ששם עיקר החיים הנצחיים, כי הם מבלבלים את המחשבה בכמה מיני הסתות ובלבולים שנמשכים מבחינת “להט החרב המתהפכת”, ואז צריכים יגיעה גדולה קודם שנכללים שם ואי אפשר לקבל את האור משם כי אם ע”י התלבשות בכמה לבושים וצמצומים, בבחינת “כותנות עור” כמו שנאמר “ויעש השם לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם”, שמהם נשתלשלו ונתהוו הלבושים הגשמיים והם עיקר התיקון.
כי בלי תיקון הלבושים אי אפשר לקבל שום אור כידוע, ועל כן הס”א והקליפות כרוכים ביותר אחר המלבושים מחמת שעל ידם עיקר המשכת האור, על כן הם כרוכים שם, כי הם כרוכים תמיד לקלקל ח”ו התיקון שעל ידו נמשך ונתגלה אורו יתברך.
וזה בחינת ציצית שהם בחינת תיקון המלבושים, שע”י זה עיקר קבלת האור, וזה בחינת צמר ופשתים שאסור לחברם יחדיו שלא במקום מצוה, כי צמר הוא אותיות מצר, וכשיש לאדם יסורים וצרות ח”ו שהם בחינת דינים בחינת “להט החרב המתהפכת” אזי הוא צריך לסתום עיניו, שזה בחינת ביטול אל התכלית ששם כולו טוב, ושם מתבטלים כל היסורים והדינים שזה “מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה” היינו שדוקא מן המיצר והדוחק והיסורים ח”ו כשזוכים לקרוא אל השם ולהכלל בתכלית שהוא כולו טוב, ע”י זה נתבטלין כל היסורים והצרות ונתהפכין לטובות בחינת “עוונות נתהפכין לזכויות” כי אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עוון וכשנתהפכים העוונות לזכויות ונעשה ממצר צמר, ממילא נתבטלים כל היסורים כי שם בתכלית הוא כולו טוב.