אורח חיים ג – הלכות שבת ו – סעיף ג
כי העיקר הוא אמונת חכמים וצריך כל אדם לחוס על עצמו ולחשוב תמיד בכל יום על תכליתו הניצחי ומה יהיה בסופו, ולזכות לתכלית טוב באמת אי אפשר כי אם ע"י אמונת חכמים. כי אי אפשר לאדם להגיע ולחזור למקור נשמתו כי אם ע"י החכמים הצדיקים האמיתיים, כי אפילו הכשרים והיראים והעוסקים בתורה אינם יכולים להגיע לשלימותם כי אם ע"י צדיקים אמיתיים. מכל שכן מי שפגם איזה פגם או פגם ועבר הרבה כאשר כל אחד יודע בנפשו בודאי אי אפשר לרפאותו בנפש ובגוף כי אם ע"י הצדיקים הגדולים הנפלאים באמת היודעים שורשי נפשו"ת של כל אחד מישראל בתורה ועל כן אי אפשר לאדם לבוא לתכליתו הנצחי כי אם ע"י אמונת חכמים. כי מה שהרבה רחוקים מאמונת חכמים הוא רק מחכמות עולם הזה שהם חכמות של הבל שיש לכל אחד וכל אחד הוא חכם בעיניו. ובאמת מי שיש לו איזה נקודה מהמוח האמיתי בקדקודו בקל יכול להבין שכל החכמות של עולם הזה הם שטותים והבלים ואינם בכלל חכמה כלל מאחר שעל ידם אינו יכול לבוא לתכליתו האמיתי והנצחי שהוא העיקר, כמו שכתוב "איזה הוא החכם הרואה את הנולד" שעיקר החכמה הוא כשמסתכלין על סוף כל דבר מה יהיה נולד ונצמח מזה העסק והחכמה והעיקר הוא הסוף האחרון שצריך כל אחד להשכיל על צרכיו ולהתיישב היטב מה יהיה נולד ממעשיו ועסקיו בסוף האחרון. אשר לזה אין זוכין בשום כחמה שבעולם הזה כי אם ע"י חכמת הצדיקים האמיתיים שם חכמת התורה באמת. כי הצדיקים האמתיים יכולין לתקן ולרפאות כל אדם שבעולם אף על פי שהוא חולה גדול בנפש וגוף, כי כמו שכתוב ש"המבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו" כמו כן להיפך מידה טובה מרובה שהמאמין בצדיקים ותלמידיהם שהם התלמידי חכמים האמיתיים אין מכה בעולם בגוף ובנפש שלא יהיה להם רפואה על ידם בבחינת ולכל בשרו מרפא הנאמר על התורה. אבל לא כל אדם יודע היכן הם הצדיקים האלו ואיך זוכין להאמין בהם ולהתקרב אליהם באמת וזה "הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהריים וכו'" שישראל מבקשים שהשם יתברך יגיד להם איכא איפוא הוא הרועה האמיתי והשם יתברך משיב להם "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן" שזה בחינת יעקב שהיה רועה צאן שפרש עצמו מהעולם הזה וכך רק כל חפצנו ותשוקתינו למצוא את הרועה יהיה בשביל התכלית לבד. ואם נרצה להתקרב אל הרועה רק בשביל האמת, השם יתברך יאיר עיננו ונזכה להתקרב אליו.