הלכות ברכת הריח – הלכה ד – סעיף א
באמת בכל אחד מישראל יש נשמה יקרה שיש לה כח גדול לעמוד כנגד היצר הרע וחיילותיו כי אם לא היה כח באדם לעמוד כנגדם בודאי לא היה נותן לו הקב"ה יצר הרע כזה. כי אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו וכמו שאמר רבנו ז"ל שאין מי שיהיה לו מניעות שלא יוכל לעמוד בהם כמו שנאמר ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו, אם תרצה תתגבר עליו.
על כן צריכין לדעת ולהאמין שבוודאי כל אחד ואחד מישראל, אפילו הפחות שבפחותים הוא בעל כח גדול לעמוד כנגד היצר הרע שלו. ועיקר כל החטאים והתאוות שהאדם נלכד בהם ח"ו, הוא רק מחמת שטות שאינו יודע מכוחו. וזה מה שכתב רבנו ז"ל בתורה תקעו שעיקר תאוות ניאוף שהיא כלל כל החטאים ר"ל נמשך רק ממוחין דקטנות כי הבעל דבר מתגבר עליו במחשבות ודמיונות עד שמפילו לבחינת מוחין דקטנות דהיינו שנקטן מוחו ונחלש דעתו עד שאינו יודע מכוחו, ונדמה לו שאי אפשר לו לעמוד כנגד תאוה זו.
כי עיקר הגבורה הוא בלב כמו שאמר רבנו ז"ל ומי שליבו חזק יוכל להתגבר בכחו כנגד כל התאוות שבעולם ואפילו כנגד תאוות ניאוף כמו שראינו כמה צדיקים וכשרים שעמדו בניסיון. רק עיקר נפילת כל הנופלים לתאוות רעות הוא רק מבחינת מוחין דקטנות דהיינו שנקטן מוחו עד שאינו יודע מכחו, כי עיקר הכח הוא ע"י חכמה שבמוח. וחכמה הוא אותיות כח מה, ומה בגמטריה אדם, שעיקר כח האדם הוא החכמה. ועל כן עיקר הכח להיות עז כנמר כנגד כל התאוות והפתויים הוא רק ע"י חכמה אמיתית שזה בחינת מוחין דגדלות, כי המוחין הם בחינת מחיצות פרוסות כנגד תאוות ניאוף.
והכלל שהאדם צריך להאמין מאוד בכחו וידע באמונה שלמה שבודאי יש בכח שיכלו ומוחו לעמוד כנגד כל התאוות כי המח והשכל הוא הנשמה והנשמה של איש הישראלי אפילו של הפחות שבפחותים בודאי היא יכולה לעמוד כנגד כל העולם עם התאוות כי אין זו דרך ענוה להקטין כחו ולומר שאין לו נשמה גבוה כמו הצדיקים והכשרים כי ענוה כזו אסורה והיא ענוה פסולה ואין זה ענוה כלל. רק אדרבא צריך כל אחד לומר בדעתו שיש לו נשמה גבוה מאוד ויגבה ליבו בדרכי השם, כי כל אחד מישראל הוא בעל כח גדול לעמוד כנגד כל העולם עם תאוותיהן.
