כח הדמיון הוא למעשה הממוצע המחבר בין החלק הרוחני שבאדם לבין החלק הגשמי שבו. הנשמה שבאה מעולמות עליונים מקבלת נתונים ותרגום של מציאות העולם הזה דרך הגוף ע"י הדמיון. כמו-כן, האדם עצמו יכול לקבל נבואות מעולמות עליונים דרך הנשמה ע"י כוח הדמיון, כמו שנאמר – "וביד הנביאים אדמה".
כל המאבק הפנימי בין הטוב ובין הרע, בין האמת ובין השקר, מתחוללים בעצם באמצעות כוח הדמיון. היצר הרע והנפש הבהמית כל תפקידם להוליך את האדם, לפתות אותו ולנסותו, ע"י כוח הדמיון, שעל ידו הם מציגים לו את המציאות בצבעים יפים יותר, בהגדלה ובמיקוד, בתחושו"ת ובדחפים, ברוב המקרים הם אף מסלפים לו את המציאות האמיתית וכך הם מוליכים את האדם שולל אחר דמיונות והבלים. ועל זה צעק רבי נחמן "אל תתנו להעולם להטעות אתכם, כי העולם הזה מטעה אותנו לגמרי"- עולם מלשון העלם!
על האדם ועל הנפש האלוקית מוטלת משימה לכבוש ולברר את כוח הדמיון באמצעות השכל האמיתי וע"י דמיון מודרך ובכך להביא אותו אל מחוזות טובים, להגדיל, להעצים, לייפות ולייקר את מה שחשוב באמת.
רבי נחמן מברסלב מכנה את היצר הרע, שהוא למעשה מלאך קדוש, שתפקידו רק למנוע ולהסיט את האדם מהחיים האמיתיים, בשם – כח המדמה!
הוא מביא זאת במשל לאדם, שהולך בשוק, כשידו קפוצה, כולם רצים אחריו בחשבם שיש בידו משהו, אך לבסוף הוא פותח את ידו וכולם רואים שהיא ריקה.
כך, עיקר תפקידו של היצר הרע, מתבטא בכך שהוא מסיט את האנשים לרדוף כל ימיהם אחר דברים כלים ונפסדים, אחר דמיונות של רגע, הוא מכניס בהם מחשבות שאינם שייכות בכלל למציאות האמיתית, ובסוף ימיהם אינם לוקחים איתם מאומה לחיי עולם הנצחי וגם את ימיהם בעולם הזה הם יכולים לבזבז על דברים, שהם למעשה דמיון מובהק.
ענייני האדם והעולם חשובים הם, אך היצר הרע משתמש בכוח הדמיון כדי להעצים, להגדיל ולהפריז בחשיבותם, וזאת הוא עושה ע"י השפעה ישירה על המוח ועל דמיון האדם בפרסומות, בצבעים, במדיה תקשורתית, חברה וכו', הכל כדי שלאדם לא יהיה פנאי ויישוב הדעת לשים לב לדברים האמיתיים ולנצל את זמנו היקר.
שימת הלב ויישוב הדעת, הם השלב הראשון והבסיסי לכל עבודה פנימית ואמיתית. אנשים הולכים מפוזרים ומבולבלים בדעתם, פועלים ע"י דחפים ואינסטינקטים, מתלהבים מדמיונות שווא, ומעסיקים את מוחם רוב הזמן בדברים לא מוחשיים ואמיתיים- אלא בדמיונות.
כוח המדמה יכול לשנות לגמרי את המציאות של האדם ולהפוך אותה מהפך אל הפך, לדוגמא- אדם יכול לחשוב שאנשים אינם אוהבים אותו ולא מעריכים אותו, הוא מדמיין לעצמו מה הם חושבים עליו וכיצד הם מסתכלים עליו, כאשר למעשה הדבר אינו נכון כלל ואפילו כולם יכולים לאהוב ולהעריך אותו.
כמו כן אדם יכול ליפול ברוחו כאשר הוא מדמיין, שהוא לא יכול להצליח בדבר מסוים או שאין לו את הכלים לכך, אך למעשה הוא יכול להצליח בדבר זה בנקל.
עיקר הבירור שעל האדם לעשו"ת ע"י דמיון מודרך, הוא ראשית- לברר מהיכן נובעים הרצונות והדמיונות, האם יש להם בסיס במציאות, האם שורשם בנפש האלוקית או בנפש הבהמית וכיצד לרכז ולמקד את עוצמת המחשבה, הרצון והדמיון לנקודות החשובות באמת.
