אם נתבונן במשפט המנצח של התם הקדוש נוכל ללמוד עוד יסוד נפלא בהנהגת האדם בעולם ובעבודת השם בפרט. בעולם הזה הדברים נמדדים בעיקר ע"י התוצאות, גם השמחה של האדם מושפעת מכך, אם הצלחתי אני שמח, אם יש תוצאות נראות לעין שמספקות אותי אז אני מאושר.
אבל אצל השם יתברך הדברים לא נמדדים בצורה כזאת, הקב"ה לא מודד את האדם על רק ע"פ התוצאות וההישגים שהגיע אליהם, אצל השם יתברך חשוב בעיקר הרצון והמאמץ שהאדם משקיע, כי הכל מאיתו יתברך ואם אדם יצליח במעשיו או לא, זה נתון לגזרת שמיים. על כן על האדם מוטלת חובת ההשתדלות, המאמץ, הרצון והתפילה מה שמעבר לכך זה כבר נתון בידי שמים.
התם הקדוש אמר לאשתו "זה מעשה שלי וזה מעשה שלו "במילים אחרות אמר לה אשתי היקרה, את רואה כמה אני מתאמץ לעשו"ת את הנעליים, בקושי יש לי זמן לאכול אני משקיע את כל הכוחות שלי-זה מעשה שלי. מעבר לכך התוצאות ומה שיוצא לי- זה מעשה שלו. השם יתברך קובע איזה נעל תצא לי.
זהו יסוד חשוב שרבינו מלמד אותנו אל תסתכלו על התוצאות, 'העולם הזה מטעה אותנו לגמרי', הרבה אנשים שנכנסים בעבודת השם ועובדים ימים ושנים ולא רואים שום תוצאות ועל כן הם יכולים ליפול בדעתם, רבינו מלמד אותנו שהתוצאות האמיתיות אינן נראות בעין, עצם המאמץ וההשקעה הם הדברים האמתיים והעיקריים שנשארים לנצח, הם בונים את העולם הפנימי שלנו ואת העולם הבא הנצחי.
זה שאני כוסף ומתפלל, זה שאני רוצה, זה מקרב אותי להשם יתברך זה בונה את הקשר שלי האישי עם בורא העולם. עם זכיתי להוציא את הדברים מן הכוח אל הפועל זה כבר מתנת שמיים ולא תמיד מה שנראה לי כתוצאה שמספקת אותי זה הדבר הכי טוב בשבילי, לפעמים הקב"ה מחכה לזמן ולמקום המתאים כדי לתת לי ולהראות לי את מה שפעלתי ולמה שהגעתי עקב המאמצים שהשקעתי.
אם האדם פועל על פי היסודות הללו,הרי הוא תמיד יהיה בשמחה כל מה שקורה איתי, כל מה שעובר עלי, כל מה שאני מצליח לעשו"ת זה הכי טוב בשבילי, התם היה תופר מנעלים, כי רבינו הקדוש בעצם אומר לנו במילים אחרות – הכל תפור עליך בדיוק.
