אורח חיים א – הלכות נטילת ידיים – הלכה ד – סעיף טז
"חישבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, חשתי ולא התמהמתי לשמור מצוותיך" וזה צריך כל אדם לידע שבכל עת שמתנוצץ לו איזה התנוצצות אלוקית או אם נתעורר ליבו בהתעוררות חדש להשם יתברך, אזי בודאי נכסף הוא באותה השעה להיות קדוש ופרוש ומובדל לגמרי מכל הבלי העולם הזה לפי הזריחה של אותה ההתנוצצות, ובאמת כך ראוי לו להיות. אך עם כל זאת תכף מתגרה בו יצרו יותר ויותר ומנסה להפילו, וצריך להיות חזק ביותר לבל יפול מזה אפילו אם יהיה כן אלפים ורבבות פעמים ח"ו, רק יתחזק הרבה ע"י התורה והמצוות בפשיטות ויקיים את המשפט "אל תצדק הרבה ואל תרשע הרבה" שלא ירשע הרבה ח"ו ע"י שרצה לצדוק הרבה ולא עלתה בידו, כי לרוב כשהאדם רואה שאינו מצליח להיות צדיק כפי רצונו אזי עוזב הכל ומתייאש. על כן אם יזכה על כל פנים להתעלות ולהתקדש כראוי באמת, בודאי מה טוב, כפי השעה וכפי הזמן, ואם לא אף על פי כן לא יפול מזה כלל וכלל, רק יחזק עצמו להיות איש כשר בפשיטות גמור. וזה בחינת "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך" שאני מחשב דרכי מה התכלית מכל העולם הזה והבליו, בודאי באותה שעה אני רוצה להיות צדיק גמור ולפרוש עצמי מכל הבלי העולם הזה. אך כשאני רואה שאינו עולה הדבר בידי, חלילה לי ליפול ומיד "אשיבה רגלי אל עדותיך" שאני מנחם ומחיה את עצמי ע"י העדות שהיא התורה ונזהר לא לצאת ח"ו מדרכי התורה בפשיטות. וזה "חשתי ולא התמהמתי לשמור מצוותיך" שתיכף ומיד שמתגבר עלי היצר הרע ח"ו אני מזרז עצמי בזריזות גדולה מאוד לשמור מצוותיך בפשיטות ותמימות. כי מחמת שבאותה שעה מתגברים עליו ביותר, על כן צריך להתגבר ולהזדרז מאוד בזריזות גדולה כנגדם לשמור מצוותיו. וזה מה שנאמר על יוסף הצדיק "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" שיוסף הצדיק זכה לסתום עיניו ואין לו שום הסתכלות בזה העולם ועל כן נקרא עולה עין, כי הוא עולה על העין ומושל עליו, כי מי שיש לו הסתכלות בזה העולם, כפי הסתכלותו כך הוא תחת העין והעין ותאוות הלב מושלים עליו, וזה לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם שלא תהיה העין רואה והלב חומד, שולטין עליו, רק הוא יתגבר עלי עין והלב ויעלה עליהם וימשול בהם, ולא תהיה לו שום הסתכלות בזה העולם.
