אורח חיים ג – הלכות ראש השנה – הלכה ו – סעיף א
כי זה יכול כל אדם להבין שלרוב בני האדם שאינם גבורי כח כראוי קשה להם מאוד לשוב בתשובה, כי מאחר שכבר התגבר עליהם יצרם ולא התגברו לכבוש אותו על כן מאחר שכבר נלכדו במה שנלכדו בוודאי קשה להם לשוב בתשובה ובפרט שיש שירדו ונפלו מאוד עד שליבם בבחינת "לבי סחרחר בקרבי" שהקליפה שנדבקה בהם בעוונתיהם מעקמת ומסבבת הלב בעיקומים וסיבובים ובלבולים הרבה. על כן עיקר עצתם ותקנתם הוא ע"י הדרך המבוארת בתורה הנ"ל שאף על פי שנפלו למקומות המטונפים ששם נעלם כבודו יתברך מאוד אף על פי כן יחפשו ויבקשו את השם יתברך תמיד וישאלו וידרשו בכל עת "איה מקום כבודו" וע,י זה בוודאי סוף כל סוף יזכו למצוא אותו יתברך ותתהפך הירידה הגדולה לעליה בבחינת "ירידה תכלית העליה". וזה בחינת "אי"ה השה לעולה" שזה בחינת השופר של ראש השנה שהוא ראשון לתשובה. כי עיקר השופר הוא שופר של אילו של יצחק שנמשך רק ע"י בחינת אי"ה הנ"ל כמובן עתה בפרשת העקידה שע"י ששאל יצחק אבינו "איה השה לעולה" נתהווה אחר כך האיל שיוקרב תחתיו שהיה נאחז בסבך בקרניו דייקא שמרמז על קרן השופר והסבך המרמז על סבך העוונות והבלבולים שנאחזים בהם ישראל. נמצא שקרן השופר נתהווה ע"י ששאל יצחק "ואי"ה השה לעולה" על כן תוקעין בראש השנה בשופר כי אז בראש השנה הוא התחלת התשובה שעיקרה הוא ע"י בחינת אי"ה הנ"ל. כי מחמת שהשופר נמשך משם על כן יש כח בקולו לעורר כל אדם שישים אל ליבו לזכור תכליתו הנצחי וסוף כל סוף מה יהיה ממנו. ועל כן אף על פי שקשה לו לשוב בתשובה ילך בדרך הנ"ל לבלות ימיו לדרוש את השם ולבקש בכל יום תמיד "אי"ה מקום כבודו" כי זה עיקר התשובה כמו שנאמר "ובקשת משם את השם אלוקיך ומצאת, כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך" ובקשת משם דוקא מכל מקום שירד ונפל לשם אפילו לבחינת מקומות המטונפים, משם דוקא צריכין לבקש בכל לבבו ובכל נפשו את השם יתברך. וזה בחינת "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו" בכסה דוקא לשון סתום ומכוסה בחינת אי"ה שהוא בחינת בראשית מאמר סתום הנ"ל שהוא סתום ומכוסה ונעלם מאוד ומשם עיקר תיקון התשובה.

אור מוסיף והולך
ממשיך רבי נתן וכותב "וזה בחינת המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל בעניין נרות חנוכה, שבית שמאי אומרים פוחת והולך ובית