אחת התורות החשובות של רבינו היא תורת אזמרה, שהיא חיפוש ומציאת הנקודה הטובה שיש בכל אחד מאיתנו וגם באחרים. כותב רבי נתן, כשמתחיל האדם לחפש בעצמו ורואה שהוא רחוק מהשם יתברך ומלא חטאים, אזי הוא צריך לחפש ולמצוא בעצמו איזה טוב. ועל ידי שהוא מוצא בעצמו נקודה טובה, ע"י זה דווקא הוא הופך את הקערה על פיה ויוצא מכף חובה ונכנס בכף זכות.
מדייק רבינו בלשונו ואומר, שכשמתחיל האדם לחפש, כלומר אנחנו מדברים כאן על אדם שהחל בתהליך החיפוש לא באחד שחי חיי הפקרות ומנסה להצדיק את עצמו ע"י נקודות טובות, מדובר על אחד כזה שמחפש את האמת, חשוב לו מה המצב שלו, איך הוא נראה בעיני עצמו ובעיני השם יתברך, במקרה כזה הוא יכול לטעות ולהתמקד בצד השלילי, כלומר לראות את כל הרע, ואת כל העוונות שעשה וע"י זה הוא יכול ליפול בדעתו ולהיכנס לעצבות ויאוש.
אז דווקא הוא צריך להוציא את הנשק של אזמרה- נכון שאני רואה בעצמי הרבה רע, אבל המעט הטוב שיש בי, עולה לעין שיעור מכל הרע שנראה לי, ולמה? כי בעולם כזה עם תנאים כאלו שבו נבראתי, עם גוף מגושם ותאוות שמקבלים סיפוק והנאות מייד ובמזומן, אין זה פלא בכלל שהאדם נמשך אל הצד השלילי, זה מובן מאליו, זה טבע.
לעומת זאת אם אני מצליח לעשות איזה דבר טוב, איזה מצווה, איזה התגברות על היצר הרע והתאוות, זה חידוש, כאן הפלא הגדול וזו היא המעלה והשמחה הגדולה שיש בכל העולמות. לקב"ה לא חסר מליארדים של מלאכים ושרפים שעובדים אותו באימה וביראה, זה לא כל כך חידוש בשבילו, כי לכך הם נבראו ונוצרו ואין להם גם בחירה. החידוש והשעשוע הגדול הוא שאחד כמוני, עם כל התאוות והמידות הרעות, עם כל הטבעים שרוצים למשוך אותי לכיוון הרע, מצליח בבחירה חופשית, להתנתק ולעשות איזה פעולה טובה לכיוון החיובי, לכיוון הטוב.
ועל כן, חשיבותו ומעלתו של המעט טוב שאני מצליח לעשות, עולה לעין שיעור וערך, מהרע שנכשלתי בו, כי הנקודה טובה הזאת היא אמיתית ונצחית ותשאר שלנו לעלמי עד, היא נובעת מעצם הנשמה והיא בעצם תכלית כל בריאת העולם, שהאדם השפל בזה העולם שרובו רע, יצליח ויעשה איזה מעט טוב.
ועל זה אומר רבינו "והתבוננת על מקומו ואיננו" כאשר אתה מתבונן על המציאות שהמקום גרם, כלומר המקום שהאדם נמצא בו, בעולם כזה מטעה, במצב נפשי כזה, בתכונות כאלו, ובכל זאת הוא מצליח לעשות איזה דבר טוב, אזי הוא באמת יוצא מכף חובה לכף זכות, ומאיר בו הטוב האמיתי.
