וזה “כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך” ודרשו רז”ל, לעולם שכולו ארוך. כי רז”ל אמרו טוב לאדם שלא נברא משנברא ואם כן קשה, למה נברא? ופירש רבינו ז”ל, שכפי פגעי העולם הזה בוודאי טוב מה שנברא, כי אי אפשר לנשמה להשיג את התכלית כי אם ע”י שעוברת בזה העולם המעשה.
ועל כן נסמך “למען יאריכון ימיך” אצל מצוות כיבוד אב ואם דוקא. כי יש שיקשה בעיניהם, למה לו לכבד את אביו ואמו בשביל שהביאו אותו לזה העולם, הלא טוב לאדם שלא נברא משנברא, וכאשר באמת הרבה בני אדם קובלים על ימיהם ואומרים למה נבראו, מחמת ריבוי הצרות והייסורים שסובלים בזה העולם וכמו שנאמר “אדם לעמל יולד קצר ימים ושבע רוגז”.
אך באמת בשביל התכלית שיזכה אפילו הפחות שבפחותים והקל שבקלים, בוודאי כדאי כל הייסורים והצרות שסובל בזה העולם ואחר המיתה, כי הכל כדאי בשביל התכלית. כי מי שהוא חכם אמת ורואה את הנולד הוא מיישב עצמו, למה לו לסבול צער וייסורים הרבה בזה העולם בפרט אחר המיתה אם לא ייטיב את מעשיו ולבסוף מה ישאר ממנו, הלא טוב לו שייטיב את מעשיו ויהיה ניצול ממרירות העונשים לאחר מותו וגם בזה העולם יהיה נקל לו ביותר לקבל פגעי העולם כידוע, ואחר כך יזכה למה שיזכה “עין לא ראתה וכו'”.
אבל על כל פנים סוף כל סוף גם התכלית המעט דמעט שיזכה הקל שבקלים עולה על כל הצרות והייסורים שסבל בזה העולם ובשביל זה בוודאי הוא מחויב לכבד את אביו ואימו שהביאו אותו לעולם, מאחר שעל ידם יזכה לתכלית כזאת שאי אפשר לזכות אליו שום מלאך וכו’ כי אם נשמות ישראל ע”י שהיו בזה העולם דוקא שיש בו אחיזת השקר כזה ותאוות כאלה.
וזה “ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך” כי עיקר שלמות התגלות האמת הוא בסוף בבחינת “טוב אחרית דבר מראשיתו” כי בראשית הדבר אי אפשר לגלות האמת בשום אופן וזה עיקר הבחירה מה שאין השם יתברך מגלה לאדם האמת מיד, כמו למשל התינוק, אם היה יודע עוצם המעלה שרוצים אביו ורבו לזכותו במה שלומדים עמו, בוודאי היה רץ לחדר על ידיו ועל רגליו, אך מחמת שלפי דעתו אינו רואה אמיתת המעלה שיזכה ע”י הלימוד על כן הוא בורח מבית הספר. וכן אפילו הגדול יותר, אם היה רואה בעיניו תענוגי עולם הבא מה שיזכה ע”י עזיבת העבירה וע”י עשיית המצווה, בוודאי היו הכל בורחים מן העבירה ורצים אל המצווה. ואפילו גוף התאווה שבא ע”י רתיחת הדמים היה מתבטל אם היה רואה בעיניו חלק מאלף מתענוגי ושעשועי עולם הבא.
כי גם בעולם הזה רואים בחוש, שגם התאווה הגדולה מתבטלת כשרואה תאווה גדולה ממנה, כגול למשל אם היה רואה שיוכל לחטוף מיד אלף אדומים מכל שכן יותר, בוודאי אפילו אם היה אוחז באיזה תאווה שהיא, היה משליכה והיה רץ בכל כוחו לחטוף הון רב כזה. מכל שכן אם היה רואה הון עתק, ומכל שכן וכל שכן אם היה זוכה לשמוע חלק אחד מאלף ורבבה מקול הניגון ש’יתער’ לעתיד וכו’.
אך עיקר הבחירה הוא מחמת שאין רואים האמת בתחילתה, אדרבא כפי פשטות קטנות דעת האדם נדמה לו באמת שזה תענוג לאכול ולשתות וכו’ ועבודת השם היא יגיעה, וזה עיקר ניסיונו שצריך לסבול יגיעות בשביל עבודת השם מחמת שאינו רואה את האמת, וע”י זה דוקא יזכה לבסוף שתתגלה לו האמת, שאדרבא זה עיקר התענוג והתכלית, לעבוד את השם. אבל בתחילה בהכרח שיהיה נעלם ממנו קצת האמת כדי שיסבול צער ויגיעה ותהיה לו בחירה. וע”י זה דווקא יקבל שכר הטוב שהוא התגלות האמת לאמתו שהוא עיקר קיבול השכר כי “לפום צערא אגרא”.