אור ברסלב
תשורת שי מהדורא תנינא מפתחות › חושן משפט

תשורת שי מהדורא תנינא· רבי שלמה יהודה טבק

מפתחות · חושן משפט

אבן העזר

סימן קעו

קהל שיש להם מורה הוראה ומחזיק ישיבה והרוב מהקהל אמרו שלא לקבל אב"ד וקצתם אמרו לקבל והסכימו כולם לדון ע"ז לפני בית דין של שלשה וצד המועיל רוצים ליקח רב מעיר אחרת להיות מן הבית דין זה שידונו לפניהם ואותו רב הוא גיסו של אחד מהטובים אם כשר לאותו דין. ושם יבואר אם דנים על ס"ת שנגנב אף דיש להם ס"ת אחרת מ"מ צריכים הדיינים והעדים לסלק עצמן מהחלק שיש להם בהס"ת ושם יבואר איך מועיל סילוק.

סימן קסו

רו"ש הלכו לפני בית דין של שלשה וקבלו אותם בקנין ואחר שטענו לפני הב"ד בקשו הב"ד מהם שיקבלו קנין על פשרה וקבלו בקא"ס ועשו פשרה וכתבו ונתנו הפסק רק בתנאי אם לא יוציאו הד"ת ישאר הפשר אבל אם יפסקו ד"ת יהא לפי דין תורה ועתה צועק בעל דין אחד שפשרו ברמ"י ורוצה לבטל הפשרה וגם הד"ת אינו רוצה מהם רק ילכו לפני ב"ד אחר.

סימן נו

הובררו מהקהל זיי"ן טובי עיר לפקח על עסקי הקהל ובקשו לעשות חכירות על יין ולהשכיר אותו חכירות וזה שביקש לשכור החכירות הרגיש באחד מהטובי קהל שלא יסכים על חכירות זה מחמת שמחזין יין למכור ופסק שוכר זה לאותו איש איזה סך מעות כדי שיסכים על תקנות הטובים לעשות חכירות והסכימו כולם וכעת יש מאנשי הקהל ממאנים באותו תקנה.

סימן טז

ראובן תבע בערכאות בלא רשות ב"ד וטען שמעון שאינו חייב והביא ראובן עדים וחזר שמעון וטען שיש לו כנגדו ביד ראובן ממסחר אחר ואמר השופט שחייב לשלם לראובן תביעתו והוא יעשה תביעה חדשה על ראובן ועשה שמעון תביעה חדשה והביא ראובן גוי שהעיד שנעשה חשבון לפניו ולא נשאר לשמעון אצל ראובן ופסק השופט שישבע ראובן ונשבע אח"כ תבע שמעון לראובן בד"י אם נזקקין לשמעון ואם פסק השופט נשאר קיים כיון דלא תבעי שמעון לראובן בד"י טרם שנשבע ראובן.

סימן קסב

ראובן תבע לשמעון בערכאות בלא רשות ב"ד ולא תבע לשמעון לילך עמו לד"ת וגרם הוצאות הרבה וכאשר בא הקלאגי לשמעון שלח לראובן שיעמוד עמו לד"ת ולא שמע לו ראובן אח"כ מצא שמעון מקום לגבות ההוצאות מחזקה שיש לראובן והזמינו ראובן לד"ת והכחישו ראובן את השליח ב"ד ושאלת אם נאמן ראובן בשבועה להכחיש השליח ב"ד וגם יש עוד עד אחד אם יצטרף להשליח ב"ד והמנהג במקומו דהתובע אין מחויב להחזיר הוצאות שאחר שקיבל הנתבע הקלאגע ועיין באורים סכ"ו ס"ק זיי"ן.

סימן קסד

לבן תבע את יעקב בערכאות ושכרו כל אחד מליץ ונתחייבו יעקב ועתה תובעים זה את זה בד"י ההוצאות.

סימן קנא

ראובן ושמעון היו להם דין ודברים ונתפשרו ונתן ראובן לשמעון וועכסיל על הסך שנתחייב לו עד זמן שהגבילו לפרוע וביקש לוה מהמלוה שלא יתן הוועכסיל לקאססא והבטיחו המלוה שלא יתנו לקאססא והלוה מעיר אחרת וקודם זמן פרעון כתב הלוה להדיין שיאמר למלוה שימתין לו איזה ימים עוד והשיב המלוה שהוועכסיל בקאססא ומוכרח הלוה לשלם בזמן פרעון ואמר לו הדיין אם כן הודיע ללוה והבטיחו המלוה שכן יעשה וכשהגיע הזמן פרעון קראו מהקאססא את המלוה שהי' זשיראנט ושאלו אותו אם רוצה להשאר זשיראנט ולא רצה ועשו הקאססא פריטעסט וגבו ההואצאות מן הלוה.

סימן לו

ראובן תבע משמעון עפ"י פנקסו שהקיף לו עשרים שק קמח בפרוטרוט הנכתב בפינקס זמן לקיחת כל שק ושמעון משיב דגם הוא יש לו פינקס ונכתב בו רק חמשה עשר שקים וחייבוהו הב"ד לישבע ואמר להיות זה מזמן הרבה אינו יכול לישבע כי אפשר מחמת טרדא שכח מלרשום בפנקסו כל שק כשלקחו גם ראובן אמר שאינו זוכר מעצמו רק כן כתוב בפינקסו וידוע בבירור שלא כתב מה שאינו אמת אם דין שמעון כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא ומתוך שאינו יכול לישבע משלם.

סימן נב

מי שנתחייב שבועה ורצה לישבע ועיכב עליו הדיין ובתוך כך באו עדים והכחישו אותו אם נפסל לעדות ושבועה.

סימן רא

ראובן החזיק עצמו לגבאי בבית המדרש בלי הסכמת הקהל ואחר כך עשו זיין טובי עיר ועשו את שמעון לגבאי ותובע ראובן שהוציא מכיסו על עצים ושאר צורכי ביהמ"ד אם נאמן ליטול בשבועה כי ירד שלא ברשות.

סימן נד

ראובן הבריח נכסיו מחמת בע"ח וכתבין בגרונד בואך על שם שמעון ואחר מות ראובן מכרן שמעון ללוי ועתה מבררים יורשי ראובן שלא העלה נכסיו על שם שמעון רק להברחה אם מחויב לוי להחזיר הנכסים ליורשי ראובן וחילוק בין ידע לוי או לא ידע וביאור מ"ש בערך ש"י על חו"מ סי' ע"ג דאין לוי מחויב להכתיב על שם יורשי ראובן.

סימן א

מי שאכל שני חזקה ובגרונד בואך נכתב על שם מערער וגם אם המערער פרע עד עתה המס שעל אותו שדה.

סימן לא

רו"ש שכנים סמוכים זה לזה קרוב לעשרים שנה ובתי החצרים ישנים אי אפשר לברר מתי נבנו וראובן קנה החצר עם הבתים שבחצר מישראל אחד שירש מאביו ולשמעון נשאר החצר והבתים ירושה מאביו וחצרו של שמעון אינו רחק רק כשיעור עגלה וסוסים אשר מכניסים עצים לבני החצר וסחורות ואחורי בית ראובן לחצר שמעון וגם בית ראובן בולט על חצר שמעון ערך שלשים צענטי מעטטיר ותחת הבליטה לצד ר"ה עומד קרש של שמעון דבוק לכותל ראובן מחובר במסמרים ועל הקרש תלוי שער החצר לפתוח ולסגור ועכשיו רוצה ראובן לבנות בית אחר במקום הראשון ואין מניחין שרי העיר לבנות כמקדם עם בליטה לאחורי הבית ומוכרח לעשות כותל שוה ממטה למעלה ורוצה ראובן להעמיד הכותל המקום שהי' תחת הבליטה ואם יעשה כן לא יהא לשמעון דרך לעגלה וסוסים לחצרו כי צר לו המקום זולת מקום שתחת הבליטה וגם אם יש לסמוך על המאפה.

סימן לד

על מה שכתבתי בסימן למ"ד דשמעון בעל החצר יש לו חזקה בקרקע שתחת הבליטה מאחורי כותל של ראובן אם דוקא מחמת שחצרו של שמעון קצר ואין לו מעבר לעגלות וסוסים וסחורות לחצרו רק עם אותו קרקע שתחת הבליטה אבל אם חצרו של שמעון רחב בלאו הכי אלא דמשתמש בשאר דברים תחת הבליטה אם יש לו חזקה גם איך אינו קרוי מנהג וגם לענין המאפה. וגם אם ממונה מהמלך שיהא נאמן וידוע דמקבל שוחדא אם אמרינן דינא דמלכותא דינא הוי הפקרו הפקר.

סימן לג

החזיק בנעיצת קורות בכותל של שכנו אם בעל הכותל רוצה לבנות כותל אחר וסותר הישן אם יש זכות לבעל הקורות בכותל החדש לנעוץ קורות.

סימן נג

ראובן קנה בית וחצר מישראל ואין ידוע אם המוכר לו החזיק כלל בחצר ובשכנתי יש לעכו"ם בית ובספר הערכי נכתב בגרונד בואך ששייך החצר להעכו"ם וראובן נשתמש בהחצר יותר מן שלשים שנה אח"כ מכר העכו"ם ביתו לשמעון וטוען שמעון דהחצר שלו כיון שכן נכתב בגרונד בואך ומבאר אם מועיל ס"ס או רוב להוציא קרקע מהמחזיק שאין לו חזקת מרא קמא.

סימן ק

עמ"ש בחו"מ סימן קמ"ט לענין אם נהגו כל בני העיר למול בבית הכנסת אחד ועתה רוצים בני ביהכ"נ אחר למול בניהם בבית הכנסת שלהם.

סימן קנט

מי שהחזיק גשר של הראר בשכירות ג"ש ואח"כ נתן שוחד להפקידים ע"ז כדי שימסרו לו הגשר בזול ולא יעשו ליסיטאציא או יעשו בסתר וביום דלא שכיחי לבא ליצטאנצין אם מותר לאחר להוסיף על השכירות ולגלות להשר שגדול מן הפקיד ויכריח להפקיד להשכיר הגשר לזה שהוסיף וכשנודע לשוכר הראשון רוצה גם הוא ליתן אותו הוספה אם מחויב השני לסלק ידו ולהחזיר הגשר להראשון גם אם יש בשכירות גשר תקנה שלא ישכור אחר.

סימן ד

שורפי שפירטאס נשתתפו כדי למכור ביוקר לסוחרים ולמוזגים רק נשארו באותו גליל שני שורפי שפירטאס שלא נשתתפו ומוכרים להמוזגים שבעירם ולכפרים אשר סביבותיהם שפירטאס טוב יותר ובזול יותר והעמידו השותפים יהודי אחד סמוך להם למכור בפחות מהקרן וגם העמידו סוחר אחד שעל ידו יבוא השפירטאס לאותו יהודי ועל ידי זה באים כל בני הכפרים ליקח יי"ש מסוחר זה ומיהודי זה ומקפחים פרנסת המוזגים הסמוכים וכונתם להכריח כל המוזגים שיתחייבו בשטר חיוב ליקח מהם יי"ש ביוקר והסוחר ואותו יהודי טוענים מה להם בקיפוח של המוזגים ואם המה יסתלקו יכנסו אחרים תחתם מאן דלא צייתו להורים ומורים.

סימן נ

מי שהי' לו רשיון על ליסענץ והלשינו אחר אצל הממונה ואחר שיצא הדת למעט ליסענץ אחד מאותו מקום ניטל מזה הליסענטז והשתדל המלשין אצל הממונה ליתן לו ליסענטז מחמת שיעשה קאסינא וניתן לו ובא הראשון ותבעו כי הסיג גבולו גם גרם לו מתחילה הוצאות שלא יקחו ממנו הליסענטז.

סימן כו

בית המדרש שנשרף ובאים לבנותה מחדש ולהרחיבה והוצאות הבנין יתנו בני בית המדרש ומקודם הי' לאחד מקום גימ"ל בכותל מזרח מצד ארון הקודש ומצד דרום הי' מקום שביעי ועתה רוצים ליתן לו מקום שביעי מצד ארון הקודש בכותל מזרח והוא מקום שביעי מצד דרום. עוד שאלו' דזקן חשוב הי' לו מקום אצל ארון הקודש ואחר שנשרף בית המדרש נפטר הזקן וטוענים הגבאים דלא נמכר אותו מקום להזקן לחלוטין רק על ימי חייו דהא ראי' דנמכר בזול הרבה יותר משאר מקומות ומקום זה שוה הרבה יותר משאר מקומות והפינקס נשרף ואי אפשר לברר משם:

סימן קי

עמ"ש הסמ"ע בסימן שע"ז דמצר שהחזיקו בו רבים טוענים להם שברשות החזיקו.

סימן קלו

באיזה מדינה יצא פקודה למנות טובי קהל בכל עיר ועל פיהם ינהגו הקהל ונמנו טובי קהל עפ"י שרי העיר והטילו הטובי קהל מס על כל יחיד ליתן חק קבוע לאיזה יחידים אשר אין צורך כלל להקהל בהם גם שכרו חזן אשר אין צורך לקהל כי די להם בבעל תפלה פשוט וגובים השכירות אפולי מאותן שאין מתפללין בבית הכנסת שהחזן שם:

סימן סא

ראובן אמר לשמעון שימשוך לו לאז ויקח אותו לשותף דהיינו ווען דיא לאאז וועט גיווינין גיב איך דיר דוא העלפט וראובן פרע עשרה ז"כ בעד הלאאז אחר כך יצא אותו לאאז ומגיע לו עשרה ז"כ אם צריך ליתן לשמעון חצי. וגם אם פירש שיתן לו חצי אפולי לא יגיע לו רק הקרן או אם הרוויח באותו לאאז יותר על עשרה ז"כ אם צריך ליתן לשמעון החצי.

סימן קלא

חמשה נשתתפו לקנות יין בשעת הבציר באופן דראובן ושמעון כל אחד יתן מעות שליש אלפים רכ' והשנים יתעסקו לקנות יין וחביתין וראובן לבד ימכור וקנה שמעון יין בעד חמש מאות רכ' ונתנו לאוצר השותפות ולא רצה ליתן עוד מעות ונגמר ביניהם שלא יהא עוד שותף ואחר כך עלה ריוח ותובע שמעון חלק מריוח שעלה על כל היין וגם אם על כל פנים יטול ריוח מהיין שקנה שמעון.

סימן קצג

ראובן שמעון לוי קנו יער עצים והוצרכו למעות ולוה ראובן מעות והכניס בשותפות ונמצא אחר כך הפסד רב ולא הי' ללוי לשלם חלקו וטוען שמעון לא אשלם רק שליש.

סימן קצה

רו"ש שותפין בעסק מין סחורה וכל המעות של ראובן ושניהם עוסקים בלקיחת אותו סחורה ובמכירתה ולא קצבו זמן לשותפות ובאו לחלוק וקודם לזה קנה ראובן אותו מין סחורה ולא ידע שמעון ונתייקר השער ועתה בשעת חלוקה טוען ראובן לעצמי קניתי כי הי' בדעתי לחלוק ולא הודעתי לשמעון כדי שלא יתפוס כי לא נעשה עדיין החשבון.

סימן רד

ר"פ סיפר לרא"ש שקיבל טעליגראף מאיש מפעסט אם ירצה ר"פ לעשות עמו מסחר על תבואה חדשה שר"פ יעמיד לו כל מעטטיר בעד ששה ז"כ וחצי וזה הי' אחר פסח וזמן העמדת התבואה יהא בחשוון ואמר ר"פ שדעתו לשלוח לו טע"ג על שלשה וואגנין ואמר לו רא"ש שגם הוא יתן שני וואגאנין בסך זה והשיב ר"פ אם כן מה ארוויח והוסכם בינם שיקח רא"ש רק ששה ז"כ ורביע ז"כ ונתן ר"פ חמשים ז"כ לרא"ש לקנין והוסכם בינם שישלח ר"פ טע"ג לפעסט על חמשה וואגאנין וכן עשה ר"פ ואחר איזה ימים חזר בו רא"ש והחזיר האד"ג וכשבא העת להעמיד התבואה נתייקר מאוד והוכרח ר"פ להעמיד החמשה וואגאנין כי ידוע שהקונה מפעסט אינו ציית ד"ת דלפי ד"ת אין מחויב ר"פ להעמיד התבואה כי הי' דשלב"ל ולא יצא השער אז מתבואה חדשה דלא מצוי עד סוף הקרן אך לפי דיניהם מוכרח ר"פ ותובע מרא"ש ההפסד כי סמך עליו שיתן השני וואגאנין ועל פיו שלח טע"ג לפעסט שיתן חמשה וואגאנין ורא"ש מכחיש שלא אמר לו ר"פ שישלח טע"ג לפעסט על חמשה וואגאנין גם אד"ז לא קיבל רק בדיבור בעלמא נעשה שיתן לר"פ וואגאנין בעד כל מעטטיר ששה ורביע ז"כ.

סימן קלב

ראובן שלח את שמעון להתחייב להעמיד איזה סחורה להקונה אם פטור המשלח מלהעמיד הסחורה כיון דהחיוב נעשה על שמעון וחילוק בין הודיעו שמעון להקונה שהוא רק שליח ובין לא הודיעו.

סימן נז

שמעון קיבל עליו לבנות ולהעמיד בנין משלו על ראובן בעד סך כך וכך ועשו תקיעת כף גם נתן לו ראובן מאה ז"כ אד"ג ועשו שטר וניתן לשמעון וטרם שהתחיל שמעון לבנות חזר בו ראובן ומצוי בשוק לקנות אם יכול לומר קי"ל דחל הקנין קודם שבא לרשות מוכר.

סימן כט

על דברי נתיבות רל"ד דאין צריך כפרה על השוגג באיסור דרבנן.

סימן נט

ראובן ושמעון ירשו חצר מאביהם ורוצה אחד לעקור דירתו לעיר אחרת ורוצה למכור חלקו לאחיו ועדיין אינו בר עשרים שנה.

סימן קצט

ראובן קנה כל פירות הגינה ממצרי המדה בכך וכך ונתן לו קצת מעות ומכר ראובן הפירות לשמעון ג"כ כל מדה בכך וכך ולקט שמעון הפירות והטעה את המצרי במדה ופרע ראובן להמצרי לפי חשבון המדות שעשה שמעון עם המצרי ועתה תובע ראובן שישלם לו גם בעד העודף. ושם יבואר אם קנה ראובן הפירות במעות שנתן להמצרי כשקנה ממנו. גם יבואר קנין הנהוג בין יהודים אם הוי כקנין תורה. וקנין הנהוג בין גוי אם מועיל נמי בין יהודי לגוי. וגם ענין הפקר בית דין הפקר אימת אמרינן. ואימת קנין דרבנן עושין זכ"י ללוקח ומקבל קודם שבא לידו של לוקח ומקבל. וגם אם יכול האב להנחיל לבן בין הבנים יותר מאחיו בדשלב"ל ובמלוה.

סימן פד

איש שלא הי' לו בנים וכתב בצוואתו שהבית אשר לו ברחוב העיר יהא לקרן קיימת לנשואי בנות קרוביו דהיינו משכירות החניות והחדרים מאותו בית יהא לנשואי קרוביו להם ולב"ב עד עולם ויהא כך אינטאבילורט אך של אחות אשתו נותן מהבית זה דירה שתברר לעצמה חלק שליש מהחדרים לדור שמה היא ויו"ח עד עולם בלא תשלומי שכירות רק חלק שליש מסיקראציאהן ושטייאיר וריפיראציא שיצטרך הבית תשלם האשה ובפירוש התנה שאין לה וליו"ח רשות להשכיר דירתה ואם תעבור היא או יו"ח אבדה זכותה לעולם ותפול דירה הנ"ל להקרן קיימת לנשואי קרוביו ואחר כך זה ג"ש נשרף כל הבית ועל ידי השתדלות הפטרופוס של הקרן קיימת ניתן לו רשות רק לבנות ארבע חניות במקום בית הנשרף ועתה דנין יורשי האשה עם האפטרופס דיורשי האשה טוענים שמה שנבנה על מקום דירתה שלה ויחזרו הוצאות שעל אותו בנין רק ינכו שכירות שקיבל האפטרופס עד עתה והאפטרופס טוען דהמנוח צוה ליתן דירה בבית הנשרף וכיון שנשרף אבדה זכותה ויורשי האשה טוענים כיון שציוה שהאשה ויו"ח ישלמו שליש סיקראציא וכן עשו אומדנא דמוכח שדעת המצוה שאם ישרף יבנו בית אחר במקום דירתה.

סימן נה

ראובן נ"ח מנה לשמעון ומת והי' לראובן מנה חוב אצל גוי אלם ואי אפשר להוציא החוב רק יורש של ראובן ואומר היורש איני רוצה לגבות החוב ולא לפרוע אם כופין היורש לגבות ולפרוע ואם לא רצה היורש לגבות ואחר כך לא נמצא אצל הגוי ממה לגבות אם חייב היורש מדינא דגרמי. וכן בכל גורם היזק בלא שום מעשה או דיבור אם בדיני אדם חייב לשלם. וגם שותף כי האי גונא אם צריך להחזיר לשותפו חלקו.

סימן קכג

ראובן השכיר מרעה לשמעון עבור צאנו לרעות ביחד עם צאן המשכיר ושילם השוכר כל השכירות ואחר איזה ימים מכר שמעון צאנו והשכיר זכותו ללוי ואחר שלש שבועות עשה ראובן לצאנו איזה דבר מחמת הבלאטשטערין וידוע דאז אין לרעות צאן אחרת במרעה זה בלי שיעשו גם להם כן שלא יסתכנו וע"י עשי"י זאת נחלשים הצאן מאד עד יעברו י"ד יום ולוי דרוצה למכור צאנו במוקדם אי אפשר לו לעשות כן לצאנו ולקח צאנו לביתו ואינו רוצה לשלם לשמעון וטוען שמעון דהוא לא גרם זה וגם טוען אם יפטר לוי יחזיר לו ראובן השכירות שהקדים לו.

סימן קכו

בענין סטימתא ושייך לדלעיל סימן קכ"ג.

סימן קכז

אם יש לחלק בין נשרף בית השכור לבין אירע קלקול מצד אחר דירא השוכר לדור שם. ועל מ"ש הפרי תבואה סימן ל"ד הובא בפ"ת לחו"מ סי' שכ"א. ובענין אומדנא היכא דאתיילד אחר השכירות חשש היזק לשוכר או למשכיר אם יכול לחזור מהשכירות.

סימן קמא

ראובן הי' לו רשות שקורין ליסענטז למכור משקאות ומשלם בעד זה מס ודינא דמלכותא שאין רשאי להשכירו לאחר ואם יעבור אבד רשיון שלו וענוש יענישו גם שניהם רק יכול להעמיד לו משרת למכור משקאות והלך ראובן והשכיר הליסענטז לאחר ונכתב שטר שכירות שנתחייבו בקנין להחזיק בהשכירות זה איזה שנים והערימו וכתבו בערכאות שמוסר רק למשרת ובתוך זמן גילה אחד בערמה והובאו בערכאות וכיחשו ולכן רוצה אחד לחזור מהשכירות דירא שמא יארבו לו ויתוודע הדבר.

סימן קמח

ראובן מכר לשמעון חביות נאפט ומגופה והביא משרתו של ראובן החביות לחצר שמעון והניחו במאגאזאהן של שמעון ונטל שמעון ממנו איזה מדות וחזר וסתמו ואחר שני ימים מצא שזב כל הנאפט מחמת איזה סדק ורקבון שהי' בשולי החביות ועדיין לא פרע.

סימן פו

מי שחלה הוא או ב"ב ושלח משרתו או אחר לקרות לרופא ובמקומו קצוב שכר הרופא על כל פעם שיבוא אם מחויב בעל הבית בעשה ביומו תתן שכרו ובבל תלין פעולת שכיר.

סימן קכא

ראובן קנה ענבים משמעון באופן שישלחם שמעון למקומות שיצוה ראובן וכמה פעמים בא ראובן או באי כוחו ומקבלים בעצמם הסלים עם הענבים בכרם שמעון ומשלחים בעצמן על האבלהן ופעם אחד בא בן ראובן וצוה לשמעון שיעמיד ענבים לבאהן וגם הוא הי' שם ואצל הבאהן ביקש משמעון לכתוב הנאך נאמע על ל"ב ר"כ וטעה שמעון ועשה הנאך נאמע על ל"ב קראנא ונתן על הבאהן וכן פרעו לוקחי העבנים וכעת אין רוצים להחזיר המותר.

סימן קעח

ראובן נתקוטט עם שמעון על שיורד לחייו במסחרו וצחקה עליו אשת שמעון ואמר לה ראובן חצופה אם מחויב ראובן לפייסה בדברים או בממון.

שלא להניח הנייר חלק

בתפלת מוסף שבת ור"ח אתה יצרתא עולמך מקדם כלית מלאכתך ביום השביעי יל"ד ודאי כיון שהוא יצר העולם הוא שלו וגם מה בא לומר במקדם ודאי כיון שהקב"ה יצר יש לו להעולם התחלה וגם אינו אינו אומר קודם לאיזה דבר:

ויתכן עפימ"ש אה"ח בפ' בראשית על דחז"ל כל המקדש שבת ואומר ויכלו כאלו נעשה שותף במע"ב דכשברא הקב"ה העולם לא ברא כח בעולם זולת לעמוד ששת ימים וע"י שמירת שבת יתקיים עוד עד שבת שאחריו ומיום ברא האדם לא חסר מעולם צדיק המשמר שבת עיי"ש והנה בפרק ראשית הגז דריש ארצך ולא של שותפות ובפרק מעשר בהמה נ"ו ע"ב דריש לך ולא של שותפות וז"ש אתה יצרת עולמך מקדם כלית מלאכתך ביום השביעי אז היה עולמך לבד ולא של שותפות אבל מן שבת ראשון ואילך המשמר שבת יש לו שותפות במע"ב כי נותן חיות וקיום לעולם.

א"י דכתיב אחור וקדם צרתנו ואמר בב"ר פ"ח אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת למלאכי השרת ובריש תזריע אמר אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת לכל מע"ב ויתכן ע"ד שכתב ברמזי תורה ריש בראשית ישראל עלה במחשבה קדימת הרצון היה בשביל שיהיו ישראל צדיקים בכל דור ודור וצמצם כביכול בהירתו בשביל אהבת ישראל והיינו אם זכה אומרים לו אתה קדמת מחמת שאתה בעל בחירה ומ"מ זכית לזה קדמת דבשבילך היה מע"ב וז"ש אתה יצרת עלמך כביכול צמצם והעלים אור א"ס כדי לברא עולם בעל גבול ותכלית מקדם מחמת האדם הזוכה אשר עליו נאמר וקדם צרתנו:

א"י דכתוב קדם ידעתי מעדותיך כי לעולם יסדתם דאיתא בסוף ע"ח בכללים אות כף וכ"א ששה קצוות דז"א הנקרא עולם הם ששה צרופי יהו הנמשכין מדעת ומלכות מקבלת מכולם ומתפשטין להאיר בה ובכל קצה וקצה יש בו ג' צרופים דיהו מלאים ע"ב סג מה עולים קדם עיי"ש וז"ש קדם ידעתו מעדותיך כי עדות הם דעת כמ"ש בכונת מה העדות והחקים והמשפטים ואפשר משום דדעת אסהד באופוי דמלכא כדאיתא באדרא והובא שם בהכללים ואמר כי לעולם יסדתם כי הם יסוד בנין העולם וז"ש אתה יצרת עולמך מקדם ולהיות כי נשלם ההארה במלכות בחינה שביעית לכן אמר כלית מלאכתך ביום השביעי:

שלא ישאר הנייר חלק

איתא בפ"ק דמכות דף ד' ע"א חביות מלאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה חיישינן לשלשה לוגין שלא יהיו במקום אחד פרש"י ושמא בא ראשו ורובו בג"ל מים שאובין וזה אחד הפוסלין את התרומה עכ"ל ותמוה דאם חשיבי מים שאובין אפילו רק מקצת ראשו או גופו היה במים שאובין לא טבל במ"ם סאה כשרים וטמא אף לחולין מדינא ותוספת הקשו מדשויא להו השקה כמחוברים לטהרה מטומאה ה"ה לענין טבילה נמי ועוד דאמרינן בביצה מטבילין כלי על גבי מימיו לטהרו והיכא סלקא לו טבילה לגבי מנא הא המים שבתוכו שאובין ולא מיערבי ובהשקה בעלמא עדיף להו אלא ודאי נעשו כמחוברין גם לענין טבילה עכ"ל ונראה לתרץ פרש"י דהרי נראה מדברי התוס' דהיה אפשר לומר דרק לענין טהרה מטומאה נעשו מחוברים ע"י השקה לא לענין פסול שאובין אלא דהכריחו מהך דביצה דאין לחלק ובגידולי טהרה שאלה יו"ד כתב גם כן דרק לענין טומאה גזה"כ דמועיל השקה לטהר ולא להוציא השאובין מלחשבן עוד שאובין עיי"ש ולא שת לבו לדברי התוספת אלו דסברא זו בידם היה ושלחו מחמת הוכחתם מביצה ואם כן י"ל לרש"י דאין ראיה מביצה דכמו דאיתא בפ"ב דסוכה דף זיי"ן בהא דשתים כהלכתן וכן לשבת בתוך חג סוכות דמגו דהוי דופן לענין סוכה הוי נמי דופן לענין שבת וכן להיפך דסוכה דעלמא בעי טפח שוחק וסוכה דשבת לא בעיא טפח שוחק עיי"ש וה"נ כיון דמטביל הכלי על גבי מימיו שהן טמאין מגו דחשוב כמחובר לענין טומאה לטהר המים שבו חשוב נמי כמחובר שלא יחשבו שאובין ונטהר גם הכלי אבל כאן במכות דאין המים טמאין ואין צורך כעת לומר דחשיבי המים כמחובר לענין לטהרן לכן הוי שאובין כיון דליכא מגו אך הא כיון שנכנס שם הטמא לטבול הרי טימא את השאובין אלא דחשובי כמחובר לטהרת המים ממילא לא חשיבי שאובין אז ונטהר הטמא במקוה כשרה אך כל זה עד שניטהר הטובל מטומאתו הראשונה אבל אחר כך דתו אינו טמא ואין מטמא המים תו ליכא למימר מגו וחזרו השאובין לתחלתן וכעין זה איתא בש"ך יו"ד סימן ר"א ס"ק מ"א וס"ק קי"ב אם כן כשחזר הטובל ויוצא מן המים ובא ראשו בהשאובין והוציא ראשו ורובו מן המים נטמא לתרומה מחמת ג' לוגין מים שאובין ול"ל דא"כ חוזר ומטמא המים דנעשין תחלה כמ"ש הרמב"ם בפ"ט מהלכות אבות הטומאה ועכצ"ל לטהר המים דחשיבי כמחוברין ממילא יהיו כמחוברים גם לענין שאובין דזה אינו דע"כ אין המים נטמאין אלא כשנטמא האיש הטובל מחמת הג' לוגין שאובין ואם כן נטמא האיש בג"ל שאובין ולא נטהר מחמת המים דשמא הוציא קצת ראשו או מגופו תחלה טרם שבא ראשו ורובו באותן ג' לוגין ותו אין כל גופו במ"ם סאה כשרים וליכא למימר מגו רק כשנזדמן בבת אחת אבל כאן ליכא למימר דנטהרו המים מחמת חיבורן דהא עדיין אין טמאין אלא כשנטמא האיש הטובל מחמת הג' לוגין אזי מטמא המים ונטהרין על ידי חיבורן ואז אין האיש הטובל כולו במים דזה ודאי הא דבא ראשו ורובו בג"ל אי אפשר שיבא ראשו ורובו בבת אחת בג' לוגין דהא ארבעים סאה שיעור שיהא כל גופו במים כדאיתא בפ"ק דחגיגה דף י"א ואם כן איך אפשר שיבא ראשו ורובו בג"ל שהיא שמינית סאה אע"כ דבא בזה אחר זה כנ"ל א"כ שמא כבר יצא קצתו מן המים טרם שבא ראשו ורובו באותן ג"ל וא"כ טהר גברא מחמת הטבילה אלא לענין תרומה נפסל מחמת שבא ראשו ורובו כשיצא מן המים.

ועוד עלה בלבי כיון דגזרת ג"ל שאובין מבואר בפ"ק דשבת דף י"ד מפני שהיו אומרים דלא המקוה מטהר אלא השאובין שהם מים נקיים וא"כ מה יועיל ההשקה דעדיין יאמרו כן אך כשמכוין בהשקתו כדי שיהיו כמקוה ולא כשאובין אז ליכא החששא ולכן דוקא כשעושה ההשקה בכונה לכן כשנפל חביות מלאה מים לים דממילא נעשה ההשקה לא מהני לענין גזרה דג"ל שאובין ואח"כ מצאתי בפנ"י שכ"כ ובזה מתורץ קושית המל"מ על הרמב"ם בפ"ו דמקואות הלכה יו"ד עיי"ש וכן נראה מדברי הכ"מ שם דדוקא לענין גזרה דג"ל שאובין לא מועיל השקה אלא דלא נחית לחלק בין משיק בכונה לטהרו ולפימ"ש להכי נקט חביות שנפלה ולא נקט רבותא יותר דנתכוין להשקה ומתורץ נמי מה שהקשה בספר האשכול הלכות מקואות סימן נ"ח ממשנה חי"ת פ"ו דמקואות דמטהרין העליון מן התחתון ומשיקין אפילו כשערה דיו ואף לפי מ"ש דלענין הבא ראשו ורובו בג"ל מים שאובין דוקא ל"מ השקה מ"מ אין זה מספיק לגמרי דסתמא משמע דמטהרין השאובין שבעליון לגמרי להיות כתחתון שלא יטמא הבא לתוכו מחמת הנ"ל אבל לפימ"ש א"ש כיון דמיכוין לטהר תו ליכא גזרה דג"ל ומהשמטת הש"ע האי מימרא דחביות נראה דס"ל דלא אתמר אלא לענין גזרה דג"ל לענין תרומה וזה אינו נוהג בזמן הזה דבלא"ה כולם טמאי מתים כדאיתא ביו"ד סימן של"א סעיף י"ט דאם היה נ"מ לטבילת נשים היה להש"ע להביאו וכמו שהקשה בנחל אשכול שם.

בפרק הזהב דף נ"ט אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות והקשו תוספת מה שיאטיה לנגעים ואהלות עוד יל"ד דהא בסדר המשניות אהלות ואח"כ נגעים וי"ל דבהקדמה לזהר איתא דדומה קטרוג על דוד המלך ע"ה על שלא המתין שלשה ירחי משום הבחנה שמא בת שבע מעוברת אך הא היתה קטנה וקי"ל בנים סימן גדלות ואף דדורות ראשונים ילדו גם קטנות כדיליף בסנהדרין דף ס"ט ע"ב היינו דנזדמן על צד המיעוט אבל רובן גם אז לא ילדו וכ"כ בחידושי ר"ן שם ממילא ליכא למימר רוב נשים מתעברות ואף דיש לומר דהוי ליה לחוש למיעוטא כר"מ וכמה תנאי דחיישי למיעוטא מ"מ הא איכא נמי חזקה דמעיקרא דעדיין לא נתעברה והיכא דאיכא חזקה ורובא גם ר"מ לא חייש כדאיתא ביבמות דף קי"ט ע"ב ואין להקשות דהא גם בקטנה גזרו חכמים להמתין ג' חדשים דזה הגזרה משום לא פלוג ובימי דוד המלך ע"ה לא נגזר עדיין כדמוכח בזהר שם דהליץ עליו הקב"ה דבת שבע לא היתה מעוברת והנה מה דמוקמונין על החזקה יליף בפ"ק דחולין מנגע לכן חמר אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ועוד אחז"ל אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו דהיינו למדרגה שלו דאפשר אם היה במדרגה שלו גם כן לא היה עומד בנסיון דכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו והיינו טעמא דכל מגמת הסטרא אחרא לאחוז בקדושה וכל הגדול מחברו יש בו קדושה יותר ומתאמץ הסט"א ביותר לאחוז בו וזה יש ללמוד מהא דגוי מת אינו מטמא באהל דמבואר הטעם דישראל כשמת ויוצא נשמתו ממנו נשאר בו רושם קדושה ומתאחזין בו החיצונים משא"כ גוי אין נשאר בו רושם ולכן אמר אפילו לפי דברי שונאיו שחטא מ"מ כיון דגדול מהם ולא הגיעו למדרגתו לא היה להם לערער עליו והנה מה דאמרו הבא על אשת איש כזב הוא דבת שבע לא היתה א"א דכל היוצא למלחמה גט כריתות כותב לאשתו וזה שאמר בני איש עד מה כבודי לכלימה תאהבון ריק תבקשו כזב סלה ודעו כי ד' הפלה חסיד לו דהיינו דאוהבין כבודו לכלימה משום הבחנה זה ריק דלא היתה ב"ש מעוברת וע"ד דאיתא במדרש רות אני מלאה הלכתי מעוברת וריקם השבני ד' ה"נ ריק תבקשו שלא היתה מעוברת כזב סלה שלא היתה א"א ודעו כי הפלה ד' כי הוא חסיד מופלא משאר בני אדם וכל הגדול מחברו וכו'.

במדרש הובא בספר דרש משה בתילים כ"ף ישגבך שם אלהי יעקב ישלח עזרך מקדש מקידוש השם שבכם בזה יבא העזר לישראל ויל"ד דפתח בנכח שבכם וסיים בנסתר וגם בפסוק יל"ד דהל"ל ישגבך אלהי יעקב ויתכן עפימ"ש אה"ח בפרשת ואתחנן על פסוק ואתם הדבקים בד' אלהיכם עפימ"ש הרמב"ם בפ"ו מיסודי התורה כל הנטפל לד' מלפניו מותר למחוק ומלאחריו כגון כם מאלהיכם אין נמחק דהשם מקדשם ולזה נתכוין הדבקים בד' לפי ששם הויה אין אות נדבקת לו מלאחריו אלא מלפניו כגון לד' בד' ואותיות אלו אין בהם קדושה ומותר למוחקם ואם כן תהיה דבקות ישראל בד' בדרך זה שאין ד' מקדשם לזה גמר אומר אלהיכם פירש דבקות זה כאותיות מלאחריו שהם כם שהם קדושים כשאר אותיות של השם אלו דבריו ולפי שייחד שם אלהי עם כם אמר ישגבך שם אלהי יעקב ישלח עזרך מקדש מקידוש השם שבכם דקידוש השם אלהי מקדש גם אותיות כם מזה ישלח עזר לישראל וקדש ישראל כל אוכליו יאשמו ולהיות כמו כן הדבקים בת"ח דתכף לת"ח ברכה לכן סיים ומציון יסעדך מהמציון בהלכה.

סוף הספר

תוכן העניינים

תשורת שי מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה