תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה
סימנים · סימן סה
ב"ה יום ה' ט"ז לחודש מרחשון תדיר לפ"ק בריסק דליטא שלום לאה' ידידי הרב החרוץ המפורסם האברך מהו' שלמה הילל נ"י מווארשא מפני הכבוד ולאהבת ידידי הנה ראיתי להשיבו ולאשר מזגי חלוש מאד ד' ירפאני ויחיני ויקימיני להיות בריא וחזק בעבודתו ובתורתו הקדושה ובפרט כי השתרגו עלי עולא דמתא ועולא דהוראה הצריכים למעשה על כן לא הארכתי בתשובתי למעכ"ת בפלפולים ארוכים כראוי לכבודו.
מה שהעיר מעכ"ת בספרי סי' ב' מענין ברכה שכתבתי לדמות לברכות נשים שכ' ר"ת שיכול לברך וציונו שפטורים המה ממ"ע שהז"ג מ"מ יכולים לחייב בעצמם וכ' מעכ"ת כי יש לעיין בזה ממה שכ' תוס' חולין דף ק"י ע"ב בד"ה טלית שאולה פטורה כל ל' יום כו' לחלק לענין ברכת טלית שאולה מבין סומא ונשים לטלית שאולה. הנה שתי תשובות בדבר חדא דהתוס' בעצמם כתבו דהמברך לא הפסיד אלמא לא ברירא להו סברא ו וכן הביא המג"א בסי' י"ד בשם התוס' והרא"ש דהמברך לא הפסיד ומדמה לנשים שמברכין על מ"ע שהז"ג ועוד אף לפי דברי תוס' נידון דידן אינו דומה לטלית שאולה ונעתיק לשון התוס' וז"ל ולענין ברכה נראה שאין לברך על השאולה ואע"פ שאומר ר"ת דנשים מברכות על סוכ' אע"ג דפטורות דהוה אינו מצווה ועושה מדאשכחן ר' יוסף דאמר מאן דח"ל הלכה כרב"י דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן ואם לא הי' יכול לברך כל הברכות לא הי' שמח בדבר מ"מ לא דמי לטלית שאולה דהתם אדם אחר הי' חייב שאינו סומא או שאינו אשה אבל הכא כל אדם פטור כשאינו שלו ובאמת כשנעיין היטב נראה שנידון דידן דמי ממש לסומא ונשים שכ' התוס' דסומא יכול לחייב את עצמו במצות ולברך עליו כיון שאינו סומא חייב וכן נשים יכולים לחייב את עצמן במ"ע שה זמן גרמא כיון דאנשים חייבים והכי נמי בנידון דידן יכול לחייב את עצמו במצות פדיון הבן כשאינו בביתו אף דלא ידע שכלו לו חדשיו ויש מיעוט נפלים מ"מ יכול לחייב את עצמו ובברכ' כיון דלמי שכלו לו חדשים בודאי חייב הכי נמי יכול לחייב את עצמו ולומר שבנו גם כן כלו ל חדשיו ובפרט דרובן הוה הכי אלא שאין יכול להוציא ממנו ובממון אין הולכין אחר הרוב והי' יכול לומר שמא נפל היה אבל כשרוצה לחייב א"ע ולומר שבנו גם כן כלו לו חדש וודאי יכול לומר כן ודמיא לסומא ונשים ולא דמיא כלל לטלית שאולה:
ומה שהבי' כ"ת בשם תוס' רי"ד שכ' דבר חדש דאף שחטה אחת פוטרת את הכרי היינו לאפקועי איסור טבל אבל לקיים חצות נתינה בעי דבר חשוב והאריך כבודו לפלפל בדבריו כבר הארכתי בדברי תוס' רי"ד בספרי מקו' מים מים סי' ס"א והארכתי לפלפל בזה בעומק וברוחב בענינים השייכים לזה והבאתי שמרן בעל נו"ב מ"ת כ' דבר. זה בשמו והתפאר א"ע שמצא דבר חידוש שלא העירו בזה הראשונים ואחרונים גם בעל משנה למלך חידש דבר זה בשמו והעלימו עיניהם שלא נעלם מהראשונים. ואפלפל בקצת דברי מעכ"ת מה שהעיר בדברי תוס' רי"ד הללו מדברי הר"ן בקידושין דף ו' אההיא דהילך מנה ע"מ שתחזירהו לי וז"ל ובתרומה יוצא ידי נתינה כיון דבתרומה בנתינה כל דהו סגי יוצא ידי נתינה וכו' עכ"ל ותקשה לדברי תוס' רי"ד דלא שייך לומר כן ולא קשה מידי דהתוס' רי"ד בעצמ' הרגישו ליישב הסוגיא דקידושין לדברי' כיון דעל המותר אינו אלא מצות נתינה דכבר יצא מסבלו כשהפריש חט' אחת יכול בעה"ב לומר דלא הייתי מקיים מצות נתינה א"כ כמו שכתב הר"ן דבתרומה מהני ע"מ להחזיר יותר משארי דוכתא כיון דקיי"ל דסגי במתנה מועטת ה"נ דניהו דמצות נתינה בעי שיעור כיון דיכול לומר דלא הייתי מקיים מצות נתינה הוקל ג"כ לענין זה דמהני מתנה ע"מ להחזיר ולא דמיא לפ"ה שאין בנו פדוי במתנה עמ"ל אף דהוא ג"כ אינו אלא מצות נתינה דהוא מכ"ד מתנות כהונה ז"א דאם אינו מקיים מצות נתינה אף בנו אינו פדוי דהא מבטל מצות פד"ה שהתור' חייבה עליו משא"כ תרומה דהא מאיסור טבל כבר נפקא בחטה אחת יכול לומר דעל השאר דהוא מצות נתינה בעלמא אין רוצה לקיים וכיון דקיל מצוה זו מהני מתנה עמ"ל לקיים מצות נתינה ובלא"ה לא קשה כלל דהא באמת מסקנת הש"ס אינו כן דאי מתנה ע"מ להחזיר לא שמי' מתנה אף בתרומה אינו מועיל ומה שכתב כת"ר שנראה שגירסת הרי"ף והרא"ש אינו כן אינו ראי' כלל דדרך הרי"ף והרא"ש לקצר מדברי הש"ס מה שאינו נ"מ לדינא כידוע למי שרגיל בדבריהם. והנה הערתי לכאורה בדברי התוס' רי"ד מסוגיא דשבת דף י"ו ע"ב אמר רבא כיון דאפשר למיעבד חטה אחת כדשמואל ולא קעביד המצוהו מהמני' ולדברי תוס' רי"ד אין זה מועיל דהא צריך לקיים מצות נתינה אך באמת לא ק"מ דהא התוס' רי"ד צריך לתרץ הסוגיא דקידושין שם ספ"ב לשיטתו בהך סברא דכתבנו לעיל כיון דעל השאר אינו אלא מצות נתינה יכול בעה"ב לומר נא הייתי מקיים מצות נתינה משום זה היו מחייבי לגנבי טבל וה"נ כוונת הש"ס דחט' אחת פוטרת הכרי, יכול לאפקועי איסור טבל בחטה אחת והשחר לא יקיים מצות נתינה ובזה יש ליישב קצת מה שהקשו התוס' שם בשם ר"י דהא תרומות מעשר דלא אפשר למעבד כדשמואל ניגזור:
ולפמ"ש יש ליישב קצת דהנה לפמ"ש הר"ן בחולין דף ק"ל גבי מזיק מתנות כהונה דאף שהם בעין אינו מן הדין ניתן ואינו ממון כלל אלא דמחויב ליתן מכח מצות נתינה א"כ מתורץ קושית התוס' דגם גבי מעשר שייך לומר הכי דיפריש מעשר ולא יתן לכהן דאינו אלא מנות נתינה בעלמא כמו דנאמר דחטה אחת פוטרת כל הכרי אף דעליו לקיים מצות נתינה מ"מ באמת לא יקיים וה"נ נענין מעשר ובאמת דהוי מצי למימר גבי תרומה ג"כ הכי דיפריש תרומה ולא יתן לכהן אנא לרוחא דמילתא נקט דיתן חטה אחת:
עוד אבוא על דברי מעכ"ת מה שפלפל בחכמה והביא דברי הר"ן בגיטין פ' התקבל אמתני' דכל השומע את קולי יכתוב גט לאשתי כו' וז"ל וא"ת דהא תנן פ' אין בין המודר ותורם תרומותי' וכו' ופרכינן והא קמהני ני' כו' ומפרקינן באומר כל הרוצה לתרום וכו' אלמא כה"ג לאו שליחות וכו' ואינו קושיא דהתם כל הרוצה לתרום קאמר ואינו אלא כנותן רשות אבל לאו שלוחו וגבי תרומה אפי' גילוי דעת מהני כדאמרינן פ' א"מ כלך אצל יפות וכו' כ"כ בחידושי הרמב"ן. ותמהני דהתם אוקימנא דההיא דכלך אצל יפות דוקא דשוי' שליח וכו' ע"ש. ומע"כת חידש בדבר ליישב הסוגיות דבודאי בהפקעת איסור טבל דהוא במחשבה ובחט' אחת סגי בגילוי דעת ג"כ אמנם במצות הנתינה שפיר י"ל דבעי שליחות ממש והשתא ניחא דסוגיא דכלך וכו' מיירי בנתינה ולזה בעי שליחות ממש ובפרק א"ב וכו' י"ל דמיירי בהפרשה ולא קשה מידי. אף כי לכאורה דברים נחמדים המה אמנם באמת לא עיין היטב בסוגיא דשם ואעתיק בקיצור הש"ס בעי שם התורם משלו על של חבירו צריך דעתו או אין צריך דעתו ורוצה הש"ס למיפשט מהך משנה דתורם את תרומותי' ואת מעשרותי' לדעתו וקאמר שם הש"ס במאי עסקינן אילימא משל בעל הכרי כו' אלא וכו' ומסיק הש"ס לעולם משל בעל הכרי על של בעל הכרי וכדאמר רבא באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום ה"נ באומר כו' א"כ לדעת מעכ"ת דדוקא גבי הפרשת חטה אחת מועיל גילוי דעת ולא בעינן שליחות ממש אבל לענין מצות נתינה בעי שליחות ממש א"כ מה יענה במשנה דקתני תורם את תרומותיו ואת מעשרותיו ועדיין תקשה מעשר וכמו שהקשה בתרומה כן קשה במעשר אלא הש"ס נקט תרומה משום דקתני במשנה תחלה וגבי מעשר דקתני ג"כ במעשרותיו א"כ צריך ג"כ לתרץ באומר כל המפריש וכו' כמו בתרומה א"כ תקשה גבי מעשר הא איכא מצות נתינה דהא צריך להפריש אחד מעשר ובזה איכא מצות נתינה ובעינן שליחות ממש ואינו מועיל גילוי דעת:
ומה שכתב מעכ"ת מכבר על מה שכתבתי בדברי הרדב"ז שמביא בשם מרדכי שמעשה ב"ד א"צ קיום ולענין עיגון יש לסמוך ע"ו וכתבתי שם בחיבורי שנא מצאתי כן בדברי המרדכי ומעכ"ת חיפש ומצא כן בדברי המרדכי כבר כתבתי לו שיפה כיון בזה ולכן אעתיק דברי המרדכי כאן וז"ל בה' גט שלו סי' תנ"ג אשה מנתה שליח לקבל גיטה במקום שיגיע כו' ומחמת שראינו גירושי פלונית בת ר"פ שנתן בעלה גיטה ביד פב"פ שלוחה לקבלה כתבנו לה שטר זה לראי' ולזכות להיות בידה שריר וקיים וא"צ הכרת חתימת ב"ד כל זמן שלא יערער בעל ונכון לחזור אחר ב"ד שחתימותיהן ניכרות מפני ערעור הבעל כו' עכ"ד המרדכי:
ידידו יעקב מאיר פאדווא
בשולי המכתב ראיתי להעתיק מה שכתבתי בגליון ספרי ממ"ח וזה לשוני בסי' קי"ו בסופו עיין תוס' מכות י"ח ע"א ד"ה ולילקי מפורש בהדיא כדברי הפרישה וכל שם יוצא חדא הוא ודברי תוס' בב"מ אין ענין לדברי הפרישה:
אח"כ קבלתי עוד מכתב בפלפול חדש בזה באריכות מידידי הרב המפורסם ר' שלמה הילל נ"י לחזק דבריו רק מחמת חולשת כוחי לא אוכל להשיב לו כעת ואי"ה עוד חזון למועד ובגוף הדין מצאתי אח"כ בס' חתם סופר סי' רצ"ד שהביא בשם רבו הגאון החסיד שבכהונה מ"ו נתן אדלער זצ"ל אשר עשה כן להלכה למעשה וציוה לברך ושמחתי מאד שזכיתי לכוין לדעת הגאון הנ"ל להלכה בעזהי"ת: