תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה
סימנים · סימן נו
ביאור דעת הראשונים ברין דברים שטעונין ברכה לאחריהם במקומן (פסחים דף ק"א)
גרסינן (פסחים ק"א ע"ב) ותו יתיב ר"ח וקאמר משמי' דנפשי' לא שנו אלא בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן אבל דברים הטעונים ברכה לאחריהן במקומן צריך לברך מ"ט לקיבעה קמא הדר הנה הרשב"ם פי' דיין וכל שבעת המינין הוה כדברים הטעונים ברכה לאחריהן במקומן ותוס' הקשו עליו חדא דא"כ מאי פריך לעיל לר"י דסובר ידי יין נמי יצאו מההיא ברייתא דשינוי מקום צריך לברך הא ר"י ביין מיירי דהוה דברים הטעונים ברכה לאחריהן אבל ברייתא מיירי בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן כדמוקי ר"ח ותו הקשו עליו דא"כ רב ושמואל דסוברו ידי יין לא יצאו פליג אדר"ח:
ונ"ל בעזה"י לתרץ בטוב טעם ודעת אשר יאמר עליו כי הוא זה דהנה נחקור לעמוק בטעם דברי ר"ח שאמר לקבעה קמא הדר הרשב"ם ז"ל פי' כפשוטו. כיון דלא ברך עדיין וצריך לברך במקומו הוה כמו שעדיין לא נגמר סעודתו. אבל בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן הסילוק הוה כמו גמר סעודה והרא"ש ז"ל ביאור עוד יותר וז"ל כיון שאם לא אכל כאן הי' צריך לחזור למקומו ולברך ברכת המזון הוה כאילו עדיין במקומו וגומר סעודתו כאן ומברך ברכת המזון עכ"ל הרא"ש נראה דקשיא לי' להרא"ש מ"ט אמרינן לקבעה קמא הדר הא מבואר בא"ח סי' קפ"ד דאם אוכל במקום האחר אין צריך לחזור למקום הראשון. כיון דאוכל גם בכאן במקום הזה א"כ קשה מ"ט אמרינן לקבעה קמא הדר הא אם הי' שותה בכאן לא הי' צריך לחזור למקום הראשון וע"ז תי' הרא"ש שאם לא הי' אוכל וכו' וכוונתו מבואר דהשתא דבא לשתות אמרינן לי' שא"צ לברך כיון דאם לא הי' שותה הי' צריך לחזור למקום הראשון דיינינן לי' השת' כאילו הוה במקום הראשון ונראה דאף ששותה כמה רביעות יין. דאם שתה יין כדי רביעי' יכול לברך כאן א"כ אם שותה השאר לכאור' צרי' לברך דלא שייך לקבעה קמא הדר דהא יכול לברך בכאן. אך ז"א כיון שעל תחילת שתייתו אין צריך לברך דהוה כאלו הוא במקום הראשון ממילא א"צ לברך על השאר דעל עיקר תחילת שתייתו דנין. אמנם נ"ל ברור באופן כזה. דהיינו שאם אכל תמרים במקום אחד ואח"כ הלך למקום אחר לאכל לחם ובתוך הסעודה רצה לאכול תמרים נ"ל ברור דצריך לברך לר"ח דהוה כמו דברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן דהא כשאכל לחם יכול לברך ברכת המזון ממילא יוצא אף על התמרים דקימ"ל ברכת המזון פטרה תמרי ושוב כשרצה לאכול אח"כ תמרים שוב לא שייך לקבעה קמא הדר דאם אין צריך לחזור למקום הראשון אף אם לא הי' אוכל תמרים. דהא יכול לברך ברכות המזון וממילא פטרי תמרי. א"כ שוב כשאוכל תמרי' צריך לברך דלא שייך לקבעה קמא הדר וברכת המוציא לא פטרה התמרים כדקי"ל דברים הבאים שלא מחמת הסעוד' בתוך הסעוד' טעונין ברכ' לפניהן ולאחריהן מעת' נ"ל דלא קשה מידי קושיות התוס' דהא ר"י מיירי כששתה יין בבה"כ אין צריך לברך בתוך הסעודה דהוה כמו יין לפני המזון דפוטר יין דאחר המזון. ובתוך הסעודה אם רצה לברך ע"ה יוצא אף על היין דקימ"ל בא"ח קע"ד יין שלפני המזון נפטר בברכת המזון. א"כ שוב לא שייך לומר קבעה קמא הדר דהא בשע' שרוצה לשתות היין הי' יכול לברך ברכת המזון במקומו ונפטר גם על היין ששתה קודם ושוב לא שייך לומר לקבעה קמא הדר וממילא לא פליג רב ושמואל על ר"ח דרב ושמואל דקאמרי ידי יין לא יצאו מיירי על היין שבתוך המזון ולא שייך לומר לקבעה קמא הדר ונ"ל ברור לדינא. והוא כפתור ופרח בעזה"י:
תוס' ד"ה כשהן יוצאין טעונין ברכה וכו'. והא דקאמר הכא טעונין ברכה למפרע היינו משום שמא ישהו מלחזור עד שירעבו ואז לא יוכלו לברך ברכת המזון כדאמר באלו דברים עכ"ל לכאורה תמוה דא"כ כשהניחו גם זקן או חולה אמאי אין טעונין ברכה למפרע שמא ישהה מלחזור עד שירעבו. וכן קשה בסמוך במאי קמפליגי ר"י ורבנן נהי דר"י ורבנן קמפלגי בפלוגתא דר"ח ור"ש דת"ק סבר כר"ת ור"י סבר כר"ש מ"מ אמאי אין טעונין ברכה למפרע שמא ישהה מלברך ובזה אין סברא דפליגי ר"י ורבנן ומצאתי במהר"ם בריבי שהעיר בזה ונ"ל דלא קשה כלל והא בהא תלי'. דהנה תוס' בשבת קי"ח כתבו דאסור לחלק סעודת שבת לשתים כדי לאכול סעודה שלישית דהוה ברכה שא"צ ועיין מ"א סי' רט"ו. מעתה נ"ל דבוודאי כשלא הניח מקצת חברים דאח"כ שחוזר טעון ברכה. א"כ ממילא חשבינן לי' היסח הדעת ושפיר יכול לברך בתחלה שמא ישהה עד שירעבו. ולא חשבינן לי' לברכה שא"צ כיון דדעתו לאכול אח"כ ז"א כיון דחשבינן לי' היסח הדעת ממילא הוה כמו סעודה אחריתי ויכול לברך ברכת המזון. א"כ שפיר נתנו לו עצה טובה לברך שמא ישהה עד שירעבו אבל כשהניח מקצת חברים שאין טעונין ברכה כשחוזר א"כ לא חשבינן לי' היסח הדעת אסור לברך ברכת המזון כיון דדעתו לאכול אח"כ אסור לגרום ברכה שא"צ. ומשום שמא ישהה עד שירעבו משום ספק לא אמרינן ליעבד איסורא לכתחילה וכן ניחא בפלוגתא דר"י ורבנן כיון דרבנן סברי דא"צ ברכה כשחוזר ממילא לא חשבינן לי' היסח הדעת נאסור משום ספק שמא ישהה לברך ברכה שא"צ כנ"ל ברור כשמש בעזה"י
ודע שאני מסתפק מהו הדין לר"ח דקימ"ל כוותי' בדברי' שטעונין ברכה לאחריהן דא"צ לברך בשינוי מקום. אני מסתפק אם אכל דבר הטעון ברכה במקומו ודבר שאין טעון ברכה במקומו כגון שאכל מידי דמיזין ושתה מים והלך למקום אחר ורוצה לשתות עוד מים מהו הדין. כי נראה לפי מה שהמתיק הרשב"ם הטעם לקבעה קמא הדר כיון שלא בירך אח"כ ממילא י"ל דעל דברים שאין טעונים ברכה צריך לברך אח"כ במקום אחר אף שאכל קודם דברים הטעונים ברכה במקומו מ"מ על הדברים שאין טעונין ברכה במקומו הוה גמר סילוק סעודה אבל לפי מה שהמתיק הרא"ש הטעם דהוה כאילו הוא במקום הראשון ממילא י"ל ה"ה בדברים שאין טעונין ברכ' כו' א"צ לברך מחמת דהוה במקום הראשון מחמת שאכל דברים הטעונים ברכה במקומו. ומחמת זה הוה במקום הראשון א"כ ממילא א"צ לברך גם על דברי שאינן טעונין כו' ואין להביא ראי' מדברי התוס' שכתבו ולכל הפירושים אם הלך באמצע הסעודה לשתות יין או מים א"צ לברך דלקבעה קמא הדר. ונהי דבמים ניחא כיון דא"צ לברך כלל הוה ממש נכלל בפת אבל מיין קשה כיון דצריך ברכה אמאי לא הוה הפסק אם שתה יין בתוך הסעודה והלך לשתות יין עוד במקום אחר הא יין הוה מדברים שאין טעונין ברכה במקומו לשיטת התוס'. א"ו התוס' ס"ל כיון שצריך לחזור למקומו מחמת הפת דיינינן לי' אף על היין דז"א דבשלמא בסעודה ממש כיון שא"צ לברך ברכה אחרונה על היין בוודאי נכלל בגוף הסעודה. וממילא כיון דצריך לחזור למקומו ולברך על הפת ממילא יכול לשתות יין במקום אחר כי קא מבעי לן כגון שאכל מידי דמזונות ובירך ברכת מזונות ושתה מים דצריך לברך שתי ברכות על מזונות ועל המים ובתוכו הלך למקום אחר לשתות מים שפיר איכא לספק מי חשבינן לי' כמו שהוא במקום הראשון מחמת שאכל מקודם דברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן. או דעל דברים שאין טעונין ברכה במקומן אמרינן דהוה גמר סעודה וצ"ע לפענ"ד לדינא:
קשיא לי לשיטת הרשב"ם דיין הוה מדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן. ויש להקשות מהא דברכות מ"ג כיצד סדר הסיבה אורחין נכנסין וכו' בא להם מים כל אחד נוטל ידיו אחת בא להם יין כל אחד מברך לעצמו עלו והסיבו וכו' בא להם יין אחד מברך לכולם וכתבו התוס' שם אע"ג דיין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון כ"ש זה דהוה לפני המזון כיון דעלו והסיבו הוה כשינוי מקום עכ"ל וקשה לר"ח דסבר בדברים הטעונין ברכה במקומן שינוי מקום א"צ לברך וצ"ל דברייתא ר"י הוא ולשיטת התוס' ניחא טפי דיין הוה מדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומם ועל ר"י בלא"ה איתותב שם אבל לפירשב"ם הו"ל להקשות מזה הברייתא מלומר ר"י הוא ודו"ק:
דף ק"ב ע"א בפי' רשב"ם ד"ה להודיעך כחו דר"י כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע וכו' אבל בשאר דברים לא היה יכול לומר טעונין ברכה למפרע דהא א"צ לברך במקומו. לא הבנתי לשון זה דא"כ אמאי הוצרך הש"ס להוכיח מדקתני עקרו הו"ל להוכיח מדקתני טעונין ברכה למפרע. ובאמת הר"ן ז"ל הוכיח מזה. ופי' כן הגמרא אבל הרשב"ם לא פי' כן לעיל ואמאי לא פי' כפשוטן להודיעך כוחו דר"י דאפילו בדברים הטעונין ברכה במקומו צריך לברך בשינוי מקום ולא אמרינן לקבעה קמא הדר:
עוד שם אבל כח דר"י עדיף שמחמיר שתי חומרות על דברי חכמים דלא מיבעי דברים שאין צריכין ברכה לאחריהן במקומן שחייב לברך אע"פ שחביריו פטורין עכ"ל הנה מדברי הרשב"ם הללו מוכח בהדיא דסובר דבדבר שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן לא מהני מקצת חבירים. דהא כתב ואע"פ שחבריו פטורים מיירי בשהניח מקצת חברים ואעפ"כ הוא חייב ועיין ט"ז ומ"א בסי' קע"ח שנחלקו בזה: