תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה
סימנים · סימן נד
ענין קלוטה כמו שהונחה שבת דף ד' ע"א
שם בסוגיא נתקשו התוס' הרבה תמיהות. חדא בד"ה אבל למעלה מעשרה ד"ה פטור דלא ילפינן זורק ממושיט דהא י"ל דכ"ע חייב דילפינן זורק ממושיט והא דפליגי ר"ע ורבנן בזו כנגד זו דאינו חייב במושיט כתו בד"ה דרע"ק סובר דהא ע"כ בזורק מרה"י לרשות היחיד דרך רה"ר לא הי' במשכן דאם הי' במשכן מה צריך למילף ממושיט ומ"ט נמי דרבנן דפטרו וכיון דלא הי' במשכן אמאי מחייב רע"ק דהא בתולדה דהוצאה בעינן שיהא במשכן משום שהוא מלאכה גרועה כמ"ש התוס' לעיל בריש מכילתן תו בד"ה דאמרינן קלוטה כמו שהונחה דמיא. וקשה לר"י דאמאי פריך למימרא דפשיטא לי' לרבה מנ"ל דפשיטא לי' לרבה אי משום דקאמר הא מני רע"ק היינו משום דר"ע ממנ"פ אית לי' קלוטה כמו שהונחה אבל אליבא דרבנן מספקא לי' ולהכי לא מצי למימר הא מני רבנן. תו נתקשה אמאי לא קאמר הבה דכ"ע קלוטה לאו כמו שהונחה דמיא ולכ"ע פטור בזו כנגד זו שאינו חייב במושיט. רק פליגי בדיוטא אחת אי ילפינן זורק ממושיט
ונ"ל לישב כל הקושית בדרך אחד. דהנה התוס' הקשו דמאי פליגי ר"ה ורבנן אי ילפינן זורק ממושיט ובממנ"פ אי הוי במשכן לא צריך למילף ממושיט ומ"ט דרבנן דפטרי ואי לא הוי במשכן אמאי מחייב רע"ק דבתולדה דהוצאה שהוא מלאכת גרוע אין לחייב אלא אותן שהיה במשכן ונראה דהתוס' בריש מכילתן הקשו למה לי תרי בבי חדא בעני וחדא בעשיר מ"ל עני מ"ל עשיר ותירץ ר"י דאיצטרך לאשמעינן משום דהוצאה מלאכה גרוע דמה לי הוציא מרה"י לרה"י מ"ל מוציא מרה"י לר"ה ולא הוה גמרינן הוצאה דעני מבע"ה ולא בע"ה מעני תדע מדאיצטרך תרי קראי בהוצאה כדנפקא לן בריש הזורק מויכלא העם מהביא ובספ"ק דעירובין נפקא לן מקראי אחרינא דדרשינן מאל יצא איש ממקומו והתם פירשתי משום דהוצאה מלאכה גרועה היא איצטרך תרווייהו חד לעני וחד לעשיר. וכתבו שם עוד משום הכי בעינן כל תולדות דהוצאה שיהא במשכן ובשאר אבות לא בעינן שיהא התולדה במשכן אלא משום ה"ט דהוצאה מלאכה גרועה ובמהרש"א שם עמד בדבריהם דל"ל להוכיח דהוצאה מלאכה גרוע משום דאיצטרך תרי קראי הא מחד קרא נמי מוכח דלמה לי כלל הקרא הא כיון שהי' במשכן חייב כמו שאר אבות וכ"ה בתוס' דשבועות. אמנם המפרשים שם כתבו ליישב דשפיר איצטרך התוס' להוכיח מדבעינן תרי קראי דמחד קרא נהי דמוכח דהוצאה מלאכה גרועה הוא מדאיצטרך הקרא מ"מ לא מוכח דנשתנה זה משאר אבות אחר שגילה לן התורה דחייב בהוצאה י"ל דהוה ממש כמו שאר אבות מלאכות א"כ מה לי עני מ"ל עשיר רק משום דאיצטרך תרי קראי חד בעני וחד בעשיר. הרי חזינן דכוונת התורה לפי האמת דדין זה נשתנה משאר אבות דאיצטרך תרי קראי ומש"ה בעינן נמי כל תולדו' דהוצאה במשכן והנה לכאורה למאן דסובר תחומין דאורייתא א"כ איצטרך הך קרא דאל יצא לתחומין. א"כ ליכא אלא חד קרא על הוצאה א"כ יש לומר דדין הוצאה דמי לשאר אבות. רק התוס' בעירובין דף י"ז ע"ב בד"ה לאו שניתן לאזהרת וכו' כתבו דאף למ"ד תחומין דאורייתא מעיקרו קרא לתחומין מ"מ משמע נמי הוצאה. ע"ש בתוס' וכיון שזכינו לכל זה מיושב הכל בעזה"י דבאמת י"ל דהא דמספקא לרבה אליבא דרע"ק אי יליף זורק ממושיט היינו משום דמספקא לי' הך סברא גופא אי למ"ד תחומין דאורייתא עיקרא לתחומין ולא משמע כלל הוצאה א"כ אין לנו אלא חד קרא על הוצאה. וממילא לא נשתנה דין הוצאה משאר אבות מלאכות. א"כ י"ל דר"עק לשיטתו דסובר תחומין דאורייתא. א"כ אין לנו אלא חד קרא על הוצאה. וממילא לא נשתנה דין הוצאה משאר הוצאות. א"כ לא בעינן שיהא התולדה במשכן. ולהכי שפיר ילפינן זורק ממושיט אבל רבנן לשיטתיהו דסברי תחומין דרבנן א"כ יש לנו תרי קראי על הוצאה א"כ ממילא מוכח דנשתנה הוצאה משאר אבות א"כ ממילא בעינן שיהא התולדה במשכן. א"כ להכי לא ילפינן זורק ממושיט כיון דאין ההולדה במשכן. ומתורץ קושיית התוס' מעתה נסתלקה קושיית התוס' ד"ה אבל למעלה מעשרה ד"ה פטור דאמאי לא נימא ד"ה חייב ולפמ"ש ל"ק דאליבא דרבנן ליכא לספוקי כלל כיון דרבנן סברי תחומין דרבנן. א"כ בעינן שיהא התולדה במשכן א"כ אין למילף כלל זורק ממושיט וכיון דאליבא דרבנן לא יליף כלל זורק ממושיט. א"כ מה"ת לשוויי' פלוגתא בין רבנן לרע"ק ולהכי אמר דכ"ע פטור גם קושיית התוס' בד"ה דאמרינן קלוטה דמאי פריך למימרא דפשיטא לי' דילמא מש"ה נקט רבה ר"עק משום דממנ"פ אית לי' קלוטה כמו שהונחה דמיא משא"כ אליבא דרבנן יש לספק. ולפמ"ש מיושב בטוב טעם דבאמת אם נימא דפליגי ר"עק ורבנן בזורק ממושיט א"כ סבר רע"ק דילפינן זורק ממושיט א"כ ע"כ סובר דלא בעינן שיהא התולדה במשכן א"כ יקשה קושיית התוס' בריש מכילתין מ"ל עני מ"ל עשיר דליכא למימר כתירוצם דהוצאה מלאכה גרוע משום הכי בעינן בעני ובעשיר דז"א דהא רע"ק סבר דילפינן זורק ממושיט א"כ ע"כ לא בעינן שיהא התולדה במשכן ע"כ משים דסבר דליכא תרי קראי על הוצאה א"כ לא נשתנה דין הוצאה משאר אבות א"כ מ"ל עני מל"ע ומתני' לא מצי אתי' כרע"ק משום דיקשה מ"ל עני מל"ע רק כרבנן דסברי דלא ילפינן זורק ממושיט וסברי דקלוטה כמו שהונחה דמיא ומשום הכי פריך הש"ס למימרא דפשיטא לי' לרבה דמדאמר הא מני רע"ק הוא ע"כ סובר דבקלוטה כמו שהונחה פליגי ולכ"ע לא ילפינן זורק ממושיט דאם נימא דפליגי רע"ק ורבנן אי ילפינן זורק ממושיט א"כ לא מצי אתי' מתניתין כר"ע דיקשה מ"ל עני מ"ל עשיר אלא מדאמר הא מני רע"ק ע"כ פשיטא לי' לרבה דכ"ע לא ילפינן זורק ממושיט והיינו כמ"ש לעיל דאף אליבא דרע"ק דסובר תחומין דאורייתא מ"מ משמע נמי מהך קרא הוצאה א"כ יש לנו תרי קראי על הוצאה א"כ שפיר מצי אתי' כרע"ק ודו"ק:
ומעתה יסולק גם קושית התוס' אמאי לא מבעי' לי' לרבה דרע"ק ורבנן פליגי בזורק ממושיט ודכ"ע קלוטה לאו כמו שהונחה דמיא ולפמ"ש א"ש דהנה לפמ"ש לעיל בשיטת רבה דאם נימא דרע"ק יליף זורק ממושיט ע"כ משום דסובר דלא בעינן שיהא התולדה דהוצאה במשכן. לכאורה קשה דהא בריש הזורק יליף דהלמ"מ מעביר ארבעה אמות בר"ה ומזה הוכיחו התוס' דבעינן שיהא התולדה במשכן ולכאורה לרע"ק ל"ל הלמ"מ כיון דסובר דלא בעינן שיהא התולדה במשכן אך דא"ש דהתוס' הקשו לקמן דאם נימא קלוטה כמו שהונחה דמיא היכא משכחת לה זורק ד"א בר"ה ותירצו משום דשאני הכא דהוה הלמ"מ א"כ א"ש משום זה בעינן הלמ"מ כדי שלא נימא כיון דקלוטה כמו שהונחה דמיא א"כ לא הוה מלאכה כלל ולא הוה כלל תולדה ולהכי בעינן הלמ"מ א"כ ממילא איצטרך רבה לומר דכ"ע קלוטה כמו שהונחה דמיא דאם נימא קלוטה לאו כמו שהונחה דמיא יקשה לרע"ק דסובר דיליף זורק ממושיט א"כ לא בעינן שיהא התולדה במשכן א"כ ל"ל הלמ"מ במעביר ד"א בר"ה א"ו דסובר דקלוטה כמו שהונחה דמיא א"כ מש"ה בעינן הלמ"מ כנ"ל וממילא כיון דרע"ק סובר הכי מהי תיתי יפליגו רבנן דלא מצינו בזה פלוגתא וכל הסוגיא א"ש על נכון. וזה נ"ל ברור כשמש בעזה"י ודו"ק הטיב:
תוס' ד"ה זרק ונח וכו'. עיין במהרש"א שהאריך בדברי התוס' ונשאר לו קושיא אמאי לא הקשו תוס' בפשיטות לר"ז דאמר הא מני אחרים הוא וקשה דילמא הנחה הוא דלא בעי הא עקירה בעי והנה עוד הקשו על תירוצים דכתבו דרב יוסף ס"ל דלענין הנחה כל שהוא אין לחלק בין עקירה להנחה הא באמת רבי לא בעי אפילו הנחה כ"ש מברייתא דזרק מר"ה לר"ה דרך רה"י וניחא לי' דרב יוסף ס"ל כרב ושמואל דרבי לא מחייב אלא ברה"י מקורה דאמרינן ביתא כמאן דמליא דמיא וזה התירוץ עיקר כי תירוצו הראשון דחוק מאוד. ונ"ל ליישב קושיות מהרש"א מה שהניח בקושיא. דהנה באמת הא דמשמע לי' להתוס' דרב יוסף חש על הך קושיא ודילמא הנחה הוא דלא בעי הא עקירה בעי היינו משום דאי לא"ה אמאי נאיד מאוקימתא דרבה וכ"כ הפ"י ע"ש מעתה י"ל הכי דהנה עיין בשבת צ"ב בתוס' ד"ה התם למעלה מיו"ד הקשה הר"ר אלחנן לרבה דמוקי מתניתין כרע"ק דקלוטה כמו שהונחה דמיא בהך בבא דמייתי הכא אמאי שניהם פטורים והא למעלה מג' לרע"ק כמו למטה לרבנן וי"ל דרבה סבר דאגד יד שמי' אגד עכ"ל והנה לכאורה י"ל דבאמת רב יוסף לא חש לקושיות הש"ס ודילמא הנחה הוא דלא בעי הא עקירה בעי והא דנאיד מאוקימתא דרבה די"ל דרב יוסף ס"ל אגד יד לא שמי' אגד א"כ קשה קושיות התוס' אמאי למעלה מג' פטור הא כיון דקלוטה כמו שהונחה דמיא א"כ למעלה מג' הוה כמו למטה מג' ואמאי פטור כשהוציא בעה"ב משום הכי בכיון אוקי רב יוסף כרבי דס"ל דבעי זיז כל שהוא. א"כ גם לרבי קלוטה לאו כמו שהונחה דמיא רק סובר דהנחה כל שהוא ג"כ חשוב א"כ שפיר י"ל תי' הש"ס התם למעלה מג' הכא למטה מג' אמנם הא באמת ליתא ושפיר הקשה התוס' דהא ליכא למימר דלזה כיון רב יוסף דעדיין יקשה כיון דבאמת ס"ל לרבי קלוטה כמו שהונחה דמיא כמו שמוכיח מברייתא דזרק מר"ה לר"ה דרך רה"י. א"כ קשה כיון דס"ל לרב יוסף אגד יד לא שמי' אגד אמאי פטור כשהוציא בעה"ב את ידו ונטל העני מתוכו וא"ל משום דלמעלה מג' דהא סבור קלוטה כמו שהונחה דמיא א"כ למעלה מג' הוה כמו למטה מג' והכא אין לומר כתירוץ מהרש"א הנ"ל דרב יוסף ס"ל דהך דרבי ס"ל ברה"י מקורה דעדיין יקשה דעכ"פ ברה"י מקורה ס"ל לרבי קלוטה כמו שהונחה דמיא א"כ אמאי הדין כשנתן בעה"ב לתוך ידו של עני והוציא העני דפטור כיון דס"ל אגד יד לא שמי' אגד א"כ כיון דקלוטה כמו שהונחה דמיא ברה"י מקורה אמאי פטור העני כשהוציא דהא קלוטה כמו שהונחה דמיא א"כ הוה למעלה מג' כמו למטה מג'. א"כ יקשה על רב יוסף כנ"ל וזה דחוק לומר דמשנה מיירי ברה"י שאינו מקורה דווקא בוודאי הוא דחוק מאוד א"ו ס"ל לרב יוסף דאגד יד שמי' אגד א"כ אמאי נאד מאוקימתא דרבה. א"ו משום הך קושיא ודילמא הנחה הוא דלא בעי הא עקירה בעי א"כ שפיר הקשו התוס' דעדיין אינו מתורץ בתי' ר' יוסף משא"כ אליבא דר"ז שפיר י"ל דלא חש להך קושיא ודילמא הנחה וכו' והא דנאיד מאוקימתא דרבה משום דס"ל דאגד יד לא שמי' אגד א"כ יקשה כנ"ל ולהכי מוקי כאחרים דהנחה כל שהוא הוה הנחה וקלוטה לאו כמו שהונחה דמיא רק בעי הנחה והנחה כ"ש חשוב הנחה. א"כ שפיר י"ל כתי' הש"ס התם למעלה מג' הכא למטה מג' דקלוטה לאו כמו שהונחה דמיא וזה נ"ל נכון ודו"ק הטיב:
בתוס' ד"ה באילן וכו' ולא הוה פטרי רבנן אי אין גדיים בוקעים תחתיו אי סברי כר"י ב"י בהזורק ק"א עכ"ל. אין לדבריהם הבנה דשם מבואר דלריב"י לא בעי גדיים בוקעים תחתיו רק אליבא דרבנן דפליגי על ריב"י מודים אי אין גדיים בוקעים תחתיו ע"ש הסוגיא. ונ"ל דט"ס נפל בדבריהם וצ"ל או במקום אי וא"ש:
דף ה' תוס' ד"ה לא מחייב רבי אלא ברה"י מקורה נראה לרשב"א דמשמע לי' מדלא נקט מרה"י לרה"י דרך ר"ה כמו בפלוגתא דרע"ק ורבנן עכ"ל והקשה הרב הגאון מ' מרדיש ז"ל בחידושיו לס' מהרמשיף דלפי"ז אמאי הוצרך הש"ס להביא דליכא ר"ה מקורה מר"ה אמר רב המעביר חפץ ד' אמות בר"ה מקורה פטור דלא דמי לדגלי מדבר בלא"ה הא מוכח מיני' ובי' מדאוקי רב ושמואל ברה"י מקורה משום דאל"כ אמאי נקט להיפך א"כ אם נימא דשייך ר"ה מקורה יקשה השתא ג"כ אמאי:
לא נקט להיפך מרה"י לרה"י דרך ר"ה ומיירי באמת בר"ה מקורה עכ"ד. והגם שבאמת אין זו קושיא כ"כ. אע"פי כן הואיל והגאון הנ"ל דקדק בה אמרתי ליישבו. ונ"ל בטוב טעם דבאמת צריך להבין ל"ל להרשב"א לזה אמאי לא נימא דרב ושמואל מסברא דנפשיי' קאמרי ונ"ל דהוקשה להרשב"א הא מצינו פלוגתא דרע"ק ורבנן דפליגי דרע"ק ק סובר קלוטה כמו שהונחה דמיא ורבנן ס"ל לאו כמו שהונח' דמיא א"כ ע"כ לרע"ק דמיירי דזרק מרה"י לרה"י דרך ר"ה ע"כ סובר דקלוט' כמו שהונחה דמיא אף שאינו מקורה דהא בר"ה ליכא מקורה. א"כ לרע"ק בוודאי אף שאינו מקורה סובר קלוטה כמו שהונחה ורבי יסבור דווקא מקורה ורבנן דרבי סברי אף מקורה לא אמרינן קלוטה כמו שהונחה דמיא. א"כ יהי' שלשה מחלוקת בדבר. ומנ"ל לשוויי' שלש מחלוקת רע"ק ורבי ורבנן דרבי לכן ס"ל להרשב"א דהי' לרב ושמואל הכרח לזה מדלא נקט כמו רע"ק. וכ"כ מהר"ם לובלין ע"ש. מעתה לק"מ קושיית הגאון ז"ל הנ"ל. דהא דהוכרחו התוס' להך דיוקא דהרשב"א הנ"ל היינו לפי האמת דליכא ר"ה מקורה. אל לא מצאו להוכיח מזה דאדרבא דנימא דאיכא רה"ר ולפי"ז בלא"ה לא קשה על רב ושמואל די"ל מסברא דנפשי' קאמרי הכי. וא"ל דהא יהי' שלש מחלוקת בדבר דז"א דלרע"ק ג"כ סברי רב ושמואל דמיירי בר"ה מקורה וא"כ ליכא כלל שלש מחלוקת דרבי סובר כמו רע"ק רק רבי מיירי ברה"י מקורה ורע"ק מיירי בר"ה מקורה והא דהוצרך התוס' להך דיוקא היינו לפי האמת דליכא ר"ה מקורה ודו"ק:
בא"ד וההיא דגיטין בפרק הזורק וכו' לא סברה דרב ושמואל הכא עי"ש במהרי"ט ז"ל הקשה דהאיך יבינו הסוגיא דשם דיקדק הרשב"א הנ"ל דאמאי לא נקט כמו בפלוגתא דרע"ק ורבנן. ולכאורה נ"ל דלק"מ דהנה יש להבין בתוס' גיטין ע"ט ד"ה כמאן כרבי דאמר קלוטה כמו שהונחה דמיא וכו' ונראה דהשתא ס"ד דטעמא דרבי לאו משום קירוי אלא משום מחיצה אית לי' דכמאן דמליא דמי עכ"ל ולפי"ז יש להבין דאמאי קאמר הרשב"א דרב ושמואל הוכיח דמיירי ברה"י מקורה מדלא נקט כמו בפלוגתא דרע"ק ורבנן מנ"ל להוכיח דבעינין קירוי דילמא דווקא מחיצות בעינן ולא בעינן קירוי ובזה ג"כ אתי שפיר דלא נקט כמו פלוגתא דרע"ק ורבנן אמנם בלק"מ דכבר כתבתי דעיקר קשיות הרשב"א דמנ"ל לרב ושמואל לעשות שלש מחלוקת דהא י"ל דרבי ס"ל ממש כרע"ק וע"ז שפיר תירץ הרשב"א דהי' לרב ושמואל הכרח מלשון רבי. וא"ל דמנ"ל דבעינן קירוי די"ל דווקא מחיצה בעי רבי ולא קירוי דז"א דהא עכ"פ חזינן דרבי בוודאי אינו סובר ממש כרע"ק דהא לרע"ק אפילו מחיצה לא בעי דהא בר"ה ליכא מחיצה א"כ י"ל דהא דקאמרי רב ושמואל דבעינן קירוי מסברא דנפשי' קאמרי ושוב אין לך להקשות מנ"ל לעשות שלש מחלוקת. דז"א דהא חזינן בוודאי דרבי אינו סובר ממש כמו רע"ק. א"כ שוב סברי מסברא דנפשייהו דבעינן לרבי קירוי. ולפי"ז לק"מ קושיות מהרי"ט הנ"ל דהסוגיא דגיטין ג"כ ניחא דהא עכ"פ סברה הסוגיא דגיטין אליבא דרבי דבעינן מחיצות עודפות רק קירוי לא בעינן א"כ ממילא ג"כ ניחא דלא נקט כמו בפלוגתא דרע"ק ורבנן דהא עכ"פ בעינן מחיצות ולרע"ק לא בעי מחיצות כלל דהא בר"ה ליכא מחיצות וא"ש ודו"ק:
אך דבאמת נ"ל דשיטות התוס' בגיטין סברי כשיטות התוס' דהכא ד"ה באילן דאיכא לחלק בין ר"ה לרה"י דברה"י אמרינן יותר קלוטה כמו שהונחה דמיא. א"כ א"ש סברת התוס' דגיטין דשם. אבל לשיטות הרשב"א בתוס' הנ"ל אין סברא לחלק בין ר"ה לרה"י לענין קלוטה כמו שהונחה דמיא א"כ בלא"ה הוכיח הרשב"א הנ"ל דהרשב"א לשיטתו דאין לחלק בין ר"ה לרה"י רק ברה"י מקורה דאמרינן ביתא כמאן דמליא דמיא ועל קשיות התוס' בגיטין דשם הי' להרשב"א איזה ישוב אחר אם כן נשאר קושיות מהרי"ט הנ"ל. אמנם נ"ל דיש ליישב הכי דהנה עוד קשה בדברי הרשב"א דמנ"ל לרב ושמואל להוכיח דאיירי ברה"י מקורה מדלא נקט כמו בפלוגתא דרע"ק ורבנן דהא י"ל מש"ה נקט הכי כדי שלא נטעה דטעמא דרבי משום דילפינן זורק ממושיט להכי בכיון נקט מר"ה לר"ה דרך רה"י דבזה לא שייך למילף זורק ממושיט וכן הקשה המהרי"ט והפ"י אמנם נ"ל דאליבא דסוגיא דהכא לא קשה מידי. דהסוגיא דהכא סברה דשמואל דאמר מחייב הי' רבי שתים קאי על רבי א"כ שפיר קמה הוכחת הרשב"א דאמאי לא נקט כמו בפלוגתא דרע"ק ורבנן. וא"ל שלא נטעה דטעם דרבי משום דיליף זורק ממושיט דא"כ הי' לי' למיתני רבי בהדיא מחייב שתים כיון דלפי האמת מחייב רבי שתים ושוב לא נטעה דטעם דרבי משום דיליף זורק ממושיט דא"כ אמאי מחייב רבי שתים דהא משום דהוי כמו מושיט אינו אלא מלאכה אחת ומדלא נקט כמו בפלוגתא דרע"ק ורבנן ידעינן שפיר דטעמא דרבי משום רה"י מקורה מעתה נסתלק קושיית מהרי"ט על סוגיא דגיטין הנ"ל דהסוגיא דגיטין סברה כמסקנת הסוגיא בהזורק דשמואל קאי על רבי יהודא אמנם רבי אינו מחייב אלא אחת משום דלא מחייב אתולדה במקום אב א"כ ממילא נסתר דיוקא של הרשב"א הנ"ל די"ל דמש"ה נקט רבי מר"ה לר"ה דרך רה"י כדי שלא נטעה דטעמו משום דילפינן זורק ממושיט וא"ל הי"ל למתני מחייב שתים ושוב לא נטעה. דז"א דהא באמת השתא ג"כ רבי אינו מחייב אלא אחת משום דלא מחייב אתולדה במקום אב וא"ש. ועדיין יש לעיין:
ודו"ק הטיב בכל מה שכתבתי: