אור ברסלב
תשובות מהרים סימנים › סימן נג

תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה

סימנים · סימן נג

סימן נב

ב"ה ענין חילוק מלאכות

גרסינן שב' ר"פ כלל גדול אבל לא שכח מאי חייב על כל מלו"מ בסוגי' זו רבו הקושיו' חדא מה שהקש' רש"י ותוס' דמהיכי מוכח דחייב על כל מלאכה ומלאכה דילמא אצטרך לאשמועינן בהיכר ולבסוף שכח דחייב על כל שבו"ש תו נתקשו המפרשים דמאי פריך אדתני היודע וכו' דילמא באמת אינו חייב על כל מלאכה ומלאכה. והתנא בעצמו סמך על זה מדקתני סיפא בהי' יודע שהוא שבת מכלל באינו יודע שהוא שבת אינו חייב על כל מלאכה ומלאכה. תו הקשו התוס' בד"ה ליתני היודע. תימא לר"י לרבה דאמר בכריתות בסוף פרק אמרו וכו'.

ונראה לפרש הסוגיא בטוב טעם. דבאמת יש לדקדק כ על פי' רש"י דפי' בד"ה לתני הכיר ולבסוף שכח דחייב ואע"ג דליכא למימר דימים שבנתי' הוי ידיעה לחלק. וכ"ש הא דאיכא למימר ימים שבנתים הוי ידיעה לחלק. דבאמת קשה לפי' רש"י דפי' הטעם דלכך חייב על כל שבת ושבת דימים שבנתים הוי ידיעה לחלק. דא"א דלא שמע בנתי' שאותו יום הוי שבת אלא דלא נזכר במלאכו' א"כ אמאי חייב בהכיר ולבסוף שכח על כל שבת ושבת. בשלמא לפי' התוס' דימי היתר שבנתים מחלקים ניחא דגם הכא שייך ימי היתר בנתי' אלא לפירש"י קש' וכבר עמד בזה המהרש"א אמאי לא הביאו התוס' לעיל פירש"י בזה וגם הרשב"א ז"ל בחידושיו כת"כ אף דרש"י בעצמו נדחק להולמו ולא נתישב ולענ"ד דאדרבה בזה נתיישב הסוגיא ה היטב דהנה באמת פשטות כוונת רש"י לעיל מה דכתב הטעם שא"א שלא שמע בנתים שאותו היום הי' שבת אלא שלא נזכר במלאכות פשטות כוונת רש"י כמו שהבין המג"ש והפ"י דלאו מהאי טעמא לחוד מחייבינן לי' על כל שבת ושבת. דז"א דהא ידיעות חטא בעינן. וכ"ז שלא נודע לו שחטא לאו ידיעות חטא הוי ועוד דמקרא ילפינן לה בגמרא שמירה אחת לשבתות הרבה ושמירה לכל שבת ושבת אלא דרש"י בא לתת טעם על הקרא דהא דאמרינן בקרא שמירה אחת לשבתות הרבה היינו בשוכח עיקר השבת דכולה חדא שגגה הוא וקרא דשמירה לכל שבת ושבת היינו ביודע עיקר שבת אלא ששכח שהיום שבת. א"כ כל שבת ושבת הוי שגגה בפ"ע. ובא רש"י לתת טעם ע"ז דלהכי חייבה התורה על כל שבת ושבת דגזירת הכתוב הוא דימים שבנתים הוי ידיעה לחלק דמסתמ' נודע לי' שהי' שבת ואף שלא הי' ידיעות חטא מ"מ גלי קרא ע"ז דבכה"ג חייב ע"כ שו"ש ולפי' התוס' צ"ל דגזיר' הכתוב הוא דימים שבנתים מחלק לענין חיוב שבת דמחייב ע"כ שו"ש אמנם לפי' רש"י יש טעם ע"ז והיינו דגלי קרא לענין שבת אף ידיעה כזו מחלק לשבת ושבת ואף שלא היתה ידיעת חטא ועיין במג"ש ופי' באריכות אלא לפי"ז קשה באמת על רב ושמואל דס"ל בהכיר ולבסוף שכח דחייב על כל שבת ושבת וע"כ היינו מקרא דגלי רחמנ' שמירה לכל שבו"ש דמנ"ל הא דהקרא קאי ג"כ ע"ז דהא בזה ליכא סברא למימר ימים שבנתים מחלקים דא"א שלא שמע שהיום שבת דהא שכח עיקר שבת ומנ"ל, לומר דקרא קאי גם על זה דלמא הקרא לא קאי אלא ביודע עיקר שבת אלא שאינו יודע שהיום שבת דבזה איכא למימר דקאי הקרא דשמירה לכל שבת ושבת דימים, שבנתים מחלקים מכח הטעם שפי' רש"י במתניתין דא"א שלא שמע בנתים שהי' שבת על כן כדי ליישב זאת. צ"ל דרב ושמואל ס"ל כר"ח בכריתות ס"ז דזדון שבת ושגגת מלאכות מחייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת דשבתות כגופין דמיא ומחלק כל שבת ושבת לגוף אחר ולפי"ז ס"ל לרב ושמואל דלא איצטרך קרא לזה בשכח שהיא שבת דשמירה לכל שבת ושבת דממילא ידעינן כיון דשבתות כגופין דמיא ולא איצטרך קרא לזה וע"כ דחיק ומוקי אנפשי' הך קרא דשמירה לכל שבת ושבת היינו בהכיר ולבסוף שכח דגזרת הכתוב דימים שבנתיים מחלק לכל שבת ושבת אף דליכא הך סברא דא"א שלא שמע בנתיים דהא בהכיר ולבסוף שכח מיירי אלא דגזרת הכתוב היא דאעפ"כ מחלק כל שבת ושבת אמנם רש"י ז"ל פי' שם בכריתות והוא מוכרח מהסוגי' דשם דבזדון שבת ושגגת מלאכות הוא דשייך שבתות כגופין דמיא והיינו ששבת מחלק למלאכה אחרת. והוי כמו קצר וטחן דחייב בשנים ה"ה שבת מחלק למלאכה אחרת משא"כ בשגגת שבת וזדון מלאכות לא שייך לומר שבתות כגופין דמיא נהי דשבת כגופין להחשב מלאכה אחרת מ"מ העושה ב' אבות מלאכות בהעלם אחת בשגגות שבת וזדון מלאכות אינו חייב אלא אחת ולפי"ז לכאורה לא שייך לומר בשגגת שבת וזדון מלאכות שבתות כגופין דמיא ולא צריך קרא לזה דהא באמת צריך קרא ע"ז דשמירה לכל שבת ושבת דמהך סברא דשבתות כגופין דמיא אי אפשר לחייבו על כל שבת ושבת. דנהי דשבתות כגופין דמיא ומחלק למלאכה אחרת מ"מ הרי עשה בשגגות שבת וזדון מלאכות דאפילו שני מלאכות ממש שאינו דומה זה לזה אינו חייב אלא אחת ומשום זה נראה דבאמת הכריח הש"ס לרב ושמואל דבשכח שהיום שבת וזדון מלאכה חייב על כל מלאכה ומלאכה ולפי"ז לא איצטרך קרא דשמירה לכל שבת ושבת בשכח שהיום שבת דממילא ידעינן כיון דשבתות כגופין דמיא ומחלק כל שבת ושבת בפ"ע אלא דאמרנו דאי אפשר לחייב נהי דמחלק כל שבת לגוף מלאכה אחרת מ"מ בשגגות שבת וזדון מלאכות אינו חייב אלא אחת אמנם השתא דקיימינן בשכח שהיום שבת דהיא שגגת שבת וזדון מלאכות דחייב על כל מלאכה ומלאכה ממילא חייב על כל שבת ושבת כיון דשבתות כגופין דמיא ומחלק למלאכה אחרת והשתא קיימינן דשבתות כגופין ושגגת שבת וזדון מלאכות חייב על כל מלאכה ומלאכה ממילא לא צריך קרא ע"ז דשמירה לכל שבת ושבת בשכח שהיום שבת וע"כ קרא בהכיר ולבסוף שכח אף דליכא סברא דא"א שלא שמע בנתים מ"מ גזירת הכתוב הוא דחייב על כל שבת ושבת והיינו דהכריח הגמרא דס"ל לרב ושמואל בשוכח שהיום שבת דחייב על כל מלאכה ומלאכה ובזה תלי' מדס"ל לרב ושמואל בהכיר ולבסוף שכח דחייב על כל שבת ושבת ובלא קרא אי אפשר לחייבו וע"כ מקרא דשמירה לכל שבת ושבת וקשה באמת מנ"ל דקרא קאי ע"ז ומוכרח לומר דגזרת הכתוב הוא בלי טעם דימים שבנתיים מחלקים דילמא קאי הקרא היכא דשכח שהיום שבת דבזה איכא טעם לחלק משום דאי אפשר שלא שמע בנתים שהיום שבת כדפי' רש"י וע"ז קאי הקרא דשמירה לכל שבת וע"כ צריך לומר כדכתבנו לעיל דע"ז לא צריך קרא כיון דשבתות כגופין לא צריך קרא ע"ז וממילא מוכח דבשכח שהיום שבת וזדון מלאכות חייב על כל מלאכה ומלאכה בזה יש ליישב ג"כ מה דתמוה לי ברש"י כריתות ט"ז ע"ב ד"ה חייב על כל שבת ושבת וכו' אבל כגופין דמיא ליכא למימר דנימא דמש"ה חייב על כל שבת ושבת דע"כ מסיפא קא דייק ואזיל וכו' ותמהני ל"ל דמסיפ' שמעינן דממיל' שמעינן כיון דשגג' שבת וזדון מלאכו' אינו חייב על כל מלאכה ומלאכה א"כ נהי דשבתות כגופין דמיא מ"מ אינו חייב אלא אחת וכדפי' רש"י לעיל ולמ"ש אתי שפיר דרש"י כתב לעיל זאת אליבא דאמת דבשגגות שבת וזדון מלאכות אינו חייב על כל מלאכה ומלאכה אמנם היא גופא מהיכא ידעינן דבשגגות שבת וזדון מלאכות אינו חייב על כל מלאכה ומלאכה דילמא באמת חייב על כל מלאכה ומלאכה רק אשמעינן דחייב ג"כ על כל שבת ושבת וע"כ צ"ל דמסיפא שמעינן מדקתני היודע שהוא שבת וכו' חייב על כל מלאכה ומלאכה מזה משמע דברישא אינו חייב על כל מלאכה א"כ ממילא צריכין לדיוקא דסיפא כתב רש"י בפשיטות טפי דמסיפא שמעינן דשבתות לאו כגופין דמיא ורש"י ז"ל דכתב לעיל דבשגגות שבת וזדון מלאכות לא שייך שבתות כגופין סמך על האמת דמסיפא שמעינן דברישא דהיינו שגגת שבת וזדון מלאכות אינו חייב על כל מלאכה ומלאכה ממילא ליכא למימר בשגגות שבת וזדון מלאכות שבתות כגופין דמיא וזה נכון מיהו קשיא לי על פי' רש"י בכריתות דפי' דלהכי לא אמרינן בשגגות שבת וזדון מלאכות שבתות כגופין דמי נהי דשבתות כגופין מחלק למלאכה אחרת. מ"מ הרי עושה בשגגת שבת וזדון מלאכות דאינו חייב אלא אחת. ולפי"ז תקשה טובא הא דאמרינן בסמוך בכריתות בשלמא לדידי דאמינא זדון שבת ושגגת מלאכות אפילו לרע"ק שבתות כגופין דמיא הא דתניא פטור בזדון שבת ושגגת מלאכות דשבתות כגופין והא דתניא חייב בשגגת שבת וזדון מלאכות דאין ידיעה לחצי שיעור ולפי' רש"י אמאי חייב דהא דלא שייך לומר בשגגת שבת וזדון מלאכות שבתות כגופין דמיא והוי כשני חצאי מלאכות. הגע עצמך אם קצר חצי שיעור וטחן חצי שיעור בשגגות שבת וזדון מלאכות בוודאי פטור נהי דשגגת שבת אמרינן דחדא שגגה הוא היינו לענין פטור אבל לענין חיוב בוודאי לא א"כ ה"ה הכא כיון דשבתות כגופין מוחלקים גוף המלאכות דהוי כמו עושה שני חצאי מלאכות בשגגת שבת וזדון מלאכות דאינו חייב וצ"ע ועתה אתרץ פי' רש"י מה שפי' בדברי ר"י ור"ל דאמרי תרווייהו דווקא הכיר ולסוף שכת אבל תינוק וכו' פטור ופי' רש"י הטעם משום דאומר מותר אנוס הוא ולא שגגה הוא והתוס' הקשה ע"ז דהא אמרינן טעמא דר"י ור"ל דסברי כמונבז וטעמא דמונבז דיליף מקראי וכבר האריכו המג"ש והפ"י ליישב שיטת רש"י דרש"י ס"ל לסברא לדינא כמונבז אבל לא מטעמי':

דמונבז דרשי' מקרא ור"י ור"ל ס"ל מסברא. והאריכו מטעמים ליישב אמאי הכריחו לרש"י לפרש כן ול"נ פשוט דלרש"י הי' הכרח עצום לפרש דלא כפי' התוס' דאי כפי' התוס' דסברי לגמרי כמונבז א"כ מתניתן אתי' כמונבז לדברי ר"י ור"ל א"כ תקשה טובא בסמוך דפריך לר"ל דס"ל דבעינן שגג בלאו וכרת א"כ הא דקתני אבות מלאכות ארבעים חסר אחת והוינן מנינא למה לי שאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת. א"כ לר"ל דס"ל עד שישגוג בלאו וכרת דידע לשבת במאי יקשה טובא דהא דצ"ל לר"ל עד שישגוג בלאו וכרת היינו לרבנן דמונבז אבל למונבז אפילו הזיד בלאו וכרת רק שגגת קרבן שמי' שגגה למונבז א"כ מאי פריך לר"ל דהא ר"ל גופא מתניתין דריש כלל גדול כמונבז א"כ גם המשנה הסמוכה לה תיכף אבות מלאכות ארבעים חסר אחת אתי' כמונבז ולמונבז יש לומר דידע לשבת בלאו וכרת דק שגג בקרבן וחייב על כל אחת ואחת א"ו משום זה הכריח רש"י לפרש דר"י ור"ל ס"ל רק בדינא כמונבז דתינוק פטור מטעם דאומר מותר אנוס הוא ולא ס"ל דרשות דמונבז ממילא ס"ל דהלכה כרבנן דשגגת קרבן לא שמי' שגגה ולר"ל דס"ל אליבא דרבנן דבעינן שישגוג בלאו וכרת שפיר פריך דידע לשבת במאי ובאמת לענ"ד צע"ג על שיטת התוס' בזה ובזה אפשר עוד לפרש דעת הרמב"ם פ"ב מה' שגגות דפסק דלא כמונבז ונדחק הרב הכ"מ לפרש דעתו דפי' דר"י ור"ל לא ס"ל כמונבז רק דאמרי דאיכא לפרושי מתניתין כמונבז וכתב עוד ליישב די"ל למאי דס"ל ברייתא דרבנן פליגי על מונבז באמת פסקי כרבנן דמונבז רק אמרו ליישב דבריהם דלא תקשה להו די"ל דאמרי כמונבז אבל לפי האמת דרבנן פליגי על מונבז פסקו כרבנן ויש לומר דכל זה הכריח הרמב"ם מכח הקושיא עצומה שהקשינו דאי לא"ה תקשה טובא מאי פריך לר"ל דידע לשבת במאי דהא ר"ל גופא ס"ל כמונבז ומוקי המתניתין דכלל גדול כמונבז א"כ לק"מ דהא למונבז שגגת קרבן שמי' שגגה ולמאי הוצרך לדחוק לאוקמא בתחומין ואליבא דרע"ק דהוא יחידאי או הכריח הרמב"ם לפירושו דגם ר"י ור"ל לא ס"ל כמונבז לכן דחיק לאוקמא המשנה כרע"ק וזה ברור בדעת הרמב"ם עוד נלע"ד לפרש דרש"י הי' לו הכרח לפירושו דסוגית הש"ס מתיישבא יותר לפי' רש"י דלכאורה אין זה סוגיא דפריך על ר"י ור"ל מברייתא ומשני אינהו דאמרי כמונבז דהא בברייתא גופא מבואר דמונבז פוטר וה"ל כתנאי כסוגית הש"ס בכל דוכתא ולפי' רש"י יש ליישב קצת והיינו כיון דטעמא דר"י ור"ל משום דאומר מותר אנוס הוא א"כ פריך שפיר מברייתא מכולהו תנאי דהא ת"ק מחייב ומונבז דפוטר היינו מקרא ולא מטעם דאומר מותר אנוס הוא ומשני הא עכ"פ מונבז דפוטר ונהי דבטעמא לא ס"ל כוותי' מ"מ בדינא ס"ל כוותי' כנ"ל ליישב קצת לפרש"י ולדעת התוס' דפירשו כפשטי' דר"י ור"ל ס"ל כמונבז ומפרשי המתניתן כמונבז צריך ליישב הקושיא חמורה שהקשיתי לעיל לשיטתם ויש ליישב קצת דמשמע לי' דהך כללא דל"ט מלאכות דחייב על כל אחת ואחת משמע לי' להש"ס דהוא אליבא דכ"ע ולכן נהי דלמונבז דס"ל כוותי' משכח לה בפשיטות דהי' שגגת קרבן מ"מ לרבנן דמונבז לא משכחת לה. ובזה מתורץ היטב סוגית הש"ס דידע לה בתחומין ואליבא דרע"ק דנתקשה התוס' למה לא מוקי בלאו דמחמר. ועוד הרבה קושיות שנתקשו המפרשים הנ"ל ולמ"ש א"ש היטב דבאמת כל הקושי' הוא לרע"ק דפליג על מונבז. דהא למונבז דהלכתא כוותי' אליבא דר"ל משכחת לה בפשיטות רק לרע"ק דהוא פליג על מונבז והיינו רבנן דפליגי על מונבז וע"ז אמר שפיר בתתומין ואליבא דרע"ק כיון דכל הקושיא הוא לרע"ק דאיהו פליג על מונבז ולדידי' משכחת בפשיטות דידע בתחומין ודו"ק בכל מה שכתבנו:

תוכן העניינים

תשובות מהרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה