אור ברסלב
תשובות מהרים סימנים › סימן נא

תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה

סימנים · סימן נא

סימן נ

בעזהי"ת חידושי יבמות בסוגיא דעליה

דף ד' בתוס' ד"ה לא תלבש שעטנז וכו' ואיפכא ל"ל דבמקום גדילים לא תלבש שעטנז כדאמור בסמוך וכו' דא"כ לישתק קרא מיני' דממילא ידעינן דלא דחי עשה דציצית ל"ת כל כמה דלא גלי קרא לאו דכלאים עכ"ל ואין להקשות לפמ"ש התוס' ד' ו' ד"ה טעמא וא"ת אי בעלמא דחי א"כ קרא דכלאים בציצית ל"ל וי"ל דאיצטרך לכדרבא ולתנא דבר"י נמי איצטרך וכו' והשתא נימא דבאמת הקרא גלי לא סורא דבמקום גדילים לא תלבש שעטנז ואין לומר קרא ל"ל דאיצטריך לכדרבא לק"מ דבלא"ה הקשו התוס' ה' ב' ד"ה כולה משעטנז נפקא וכו' וא"ת דילמא לכדרבא לחוד קאתי למידרש סמוכין דצמר ופשתן פוטרים אף שלא במינם ומנ"ל דאתא למשרי כלאים וי"ל דהכי משמע לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו גדילים תעש' לך והכי איתא בפ' שני נזירים עכ"ל הרי מלבד דהקרא מורה לכדרבא איכא ג"כ הוכחה דהקרא אתא למשרי כלאים בציצית ולק"מ וצ"ל דהא שכתבו בדף ו' הנ"ל דלה"א אתיא קרא לכדרבא היינו דבאמת היינו צריכין לדחוק כן דהקרא לא אתיא אלא לכדרבא אבל לפי האמת אמרינן דמלבד דהקרא מורה לכדרבא איכא הוכחה ג"כ דהקרא אתיא למשרי ג"כ כלאים בציצית וכמש"כ התוס' מסוגיא דשני נזירים והוא פשוט ועפ"ז נראה לפרש הסוגיא דקאמר תנא דבדר"י ל"ל דרבא והקשו התוס' שם ד"ה אפילו צמר ופשתן וכו' משמע הכא דתנא דבר"י ל"ל דרבא וקשה דבפ' ב"מ קאמר הש"ס הדר בי' רבא מההיא דסבר דאף כל לאתויי שרצים וסבר שפיר כתנא דבי ר"י וצ"ל דסוגיא דהכא קאי כר"נ בר יצחק דהתם דקאי אף כל לאתויי ציצית א"כ הוי דלא כרבא עכ"ל ועדיין צריך להבין הא דפריך הש"ס בפשיטות כל כך הא תנא דבי ר"י ל"ל דרבא ונראה ליישב על נכון דמהרש"א בתוס' ד"ה לרבנן מנ"ל כתב שם דהא דכתבו התוס' דמלבד דאתיא הקרא לכדרבא מוכח ג"כ דכלאים בציצית שרי דהכי משמע לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מהם היינו לפי המסקנא דשעטנז היא דמופנה אבל השתא דקיימינן דלא מופנה שעטנז אלא צמר ופשתים אית לן למימר דלא אתי קרא דסמיכות לכלאים אלא לכדרבא לחוד דצמר ופשתים פוטר בשאר מינים עכ"ד והשתא מיושב הסוגיא על נכון דהכא קאי הש"ס בה"א דלתנא דבי ר"י צמר ופשתים הוא דמופנה א"כ שפיר קאמר הש"ס בפשיטות דתנא דבי ר"י ל"ל דרבא דאי ס"ל לכדרבא א"כ מנ"ל דהקרא אתי למשרי כלאים בציצית דילמא לכדרבא לחוד אתי א"ו צ"ל דתנא דבי ר"י ל"ל דרבא אם הך קרא דצמר ופשתן קאתי למשרי כלאים בציצית והסוגיא דשבת היא לפי האמת דאסיק הש"ס דהך ילפותא דילפינן דכלאים בציצית שרי הוא אף לרבנן דתנא דבי ר"י והיינו משום דשעטנז מופנה הוא א"כ שפיר י"ל אף דקרא אתי לכדרבא מ"מ מוכח דכלאים בציצית שרי דהכי משמע לא תלבש שעטנז צמר ופשתים גדילים תעשה לך מהם א"כ שפיר י"ל דתנא דבי ר"י אית לי' דרבא ואף כל לאתויי שרצים מ"מ מוכח דכלאים בציצית שרי מהסמוכים וכמ"ש התוס' הנ"ל ומיושב סוגיא דהכא וסוגיא דשבת על נכון עוד נ"ל לתרץ הנך תרי סוגיות הנ"ל ע"פ דברי הרמב"ן שכתב לתרץ קושיות התוס' ד"ה לרבנן מנ"ל דמאי פריך הש"ס לרבנן מנ"ל דילמא רבנן אינם סברי כר"י ודרשו סמיכות אף דאינו מוכרח ומופנה וכתב הרמב"ן וז"ל ועוד דליכא למימר דאתי עשה ודחי ל"ת עד שירבה הכתוב בפירוש עכ"ל ולקמן אבאר דכוונתו דדבר גדול כזה לעקור לאו שבתורה מחמת דעשה דוחה אותה צריך מופנה אף לרבנן ובזה נלפענ"ד לתרץ קושית התוס' ד"ה כולהו משעטנז נפקא דהקשו דילמא לכדרבא לחוד קאתי ועפ"ז י"ל דבאמת הסוגיא דהכא קאי לרבנן דר"י דדרשי סמוכין אף דאינו מוכרח ומופנה רק דהקרא דצריך יתורא דשעטנז למידרש למשרי כלאים בציצית הוא משום דדבר כזה צריך מופנה אף לרבנן וכמש"כ הרמב"ן הנ"ל והשתא ל"ל דהקרא אתיא לכדרבא לחוד דא"כ יתורא בשעטנז למה לי דזה בוודאי הי' דרשינן אף בלא מוכרח ומופנה ומדאיצטרך יתורא דשעטנז ע"כ לכלאים בציצית הוא דאתי והשתא מיושב תרי סוגיות הנ"ל על נכון דהכא פריך הש"ס שפיר והא תנא דבי ר"י ל"ל דרבא דהכא קאי הש"ס על ר"י דלא דריש סמוכין בכל דוכתא אם לא היכא דמוכח או מופנה א"כ שפיר מוכח דתנא דבי ר"י ל"ל דרבא דאם הי' ס"ל דרבא מנ"ל למידרש דכלאים בציצית שרי והא איצטרך לכדרבא והכא ליכא למימר כנ"ל דהא לר"י בכל דוכתא בעי מוכח או מופנה דגם משום דרשא דרבא איצטרך מופנה אבל הסוגיא דשבת אזלה באמת לרבנן שפיר נוכל לומר דתנא דבי ר"י אית לי' דרבא ומרבה מהכנף שאר בגדים ואעפ"כ מוכח דכלאים בציצית שרי כלל דלדרשא רבא לחוד קאתי ל"ל מופנה ומדאיצטריך מופנה ש"מ לכלאים בציצית נמי הוא דאתי ודו"ק ה טב:

בא"ד ומיהו קשה למאן דפטר נשים מציצית הו"ל למפטרה מכלאים וע"כ נשים חייבת בכלאים דאמר ספ"ק דביצה כלאים למאי חזי ושמא איכא ריבוי לענין כלאים עכ"ל כתב מהרש"א יש להקשות דהא מתוך שמעתין גופא מוכח דנשים חייבות בכלאים דאל"כ הו"ל לאו דכלאים לאו שאינו שוה בכל ומאי אולמי לי' לאתויי לקמן מלאו דכלאים דעשה דותה ל"ת גרידא טפי מההיא דראשו דדוחה ל"ת דלא תקיפו וי"ל בדוחק דלקמן מייתי מכלאים באם אינו ענין דבלאו שאינו שוה בכל לא איצטרך דאתי' מראשו עכ"ל ולכאורה הי' נלענ"ד ע"פ דברי מהרש"א לתרץ באמת בזה קושית התוס' דהקשו דהו"ל למפטרה נשים מכלאים דיש לתרץ כיון דכתב לן רחמנא לימוד יתירא דעשה דוחה ל"ת דכלאים א"כ מוכח דנשים חייבת בכלאים דאי לא"ה ל"ל קרא נילוף מראשו דעשה דוחה ל"ת שאינו שוה בכל ודוחק לומר באם אינו ענין דמ"מ היכא דמצינו לדרוש שלא באם אינו ענין עדיף טפי. עיין בר"פ איזהו נשך. וכיון דכתב לן רחמנא דעשה דציצית דוחה ל"ת דכלאים ממילא מוכח דנשים חייבת בכלאים. דאי לא"ה לא איצטריך דנפקא לן מראשו א"ו דנשים חייבות בכלאים להכי איצטריך דעשה דוחה ל"ת השוה בכל כך הי' נראה לכאורה לתרץ קושיית התוס' בזה. אך לבתר העיון הא ליתא דהא כתבו התוס' בריש דבריהם דל"ל דקרא אתי דבמקום גדילים לא תלבש שעטנז. דא"כ קרא ל"ל דבלא"ה כ"ז דלא ידעינן דעשה דוחה ל"ת ממילא לא דחי. ולפי"ז הדרה קושיות התוס' לדוכת' דמנ"ל דנשים חייבות בכלאים הו"ל למפטרה מסמוכים כיון דפטורה מציצית ול"ל קרא ל"ל דעשה דציצית דוחה ל"ת דכלאים הלא בלא"ה ידעינן מראשו דעשה דוחה ל"ת שאינו שוה בכל דז"א דבאמת הך קרא לאיסורא כקושיית התוס' הנ"ל ואדרבא שפיר נוכל לומר כן דהיינו יכולים למילף מראשו דעשה דוחה ל"ת שאינו שוה בכל ולהכי אצטריך לאיסורא דעשה דציצית אינו דוחה לאו דכלאים ושפיר נוכל לומר דנשים פטורת מכלאים. אך לפי"ז הדרה קושית מהרש"א לדוכת' דהו"ל להתוס' להוכיח משמעתין דנשים חייבות בכלאים דאי לא"ה היכי מצי למילף מכלאים בציצית דעשה דוחה ל"ת דשאני לאו דכלאים דהוה לאו שאינו שוה בכל. ול"ל דילפינן מראשו דהא לאו שאינו שוה בכל שמעינן מראשו דדחי ובאם אינו ענין אתי' ללאו השוה בכל. דז"א דבאמת הך קרא הוא לאיסורא וכקושיית התוס' ואיצטרך שפיר לאיסורא דלא נילף מראשו דעשה דוחה ל"ת שאינו שוה בכל. א"ו דנשים חייבת בכלאים. א"כ ממילא שפיר מוכח קרא להיתרא. דל"ל לאיסורא א"כ קרא ל"ל דבלא"ה אין עשה דוחה לא תעשה ונהי דשמעינן מראשו דעשה דוחה לא תעשה היינו לא תעשה שאינו שוה בכל. אבל ל"ת השוה בכל לא שמעינן ממילא דלא דחי כ"ז דלא ידעינן מקרא א"ו דקרא להתירא ושפיר מוכח שמעתין דנשים חייבת בכלאים והדרה קושית מהרש"א לדוכתי'. תקשה לי טובא לשיטת מהרש"א הנ"ל דעיקר ילפותא דכלאים בציצית הוא באם אינו ענין ללאו שאינו שוה בכל דנפיק מראשו תנהו ענין ללאו השוה בכל א"כ מאי פריך בשמעתין ותנא דבי ר"י טעמא דכתב רחמנא צו"פ למידרש דכלאים בציצית שרי הא לא"ה ה"א דאסור והכתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם ותנא דבי ר"י כל בגדים צמר ופשתים במשמע ואמר רחמנא דלעבד תכלא דהיא עמרה והשתא מאי פריך הש"ס דאי לאו קרא נהי דידעינן דכלאים בציצית שרי מ"מ היינו אומרים מטעם דנשים פטורים מכלאים והוה לאו שאינו שוה בכל ולא הי' ידעינן לאו השוה בכל בשלמא השתא דמיתורא דקרא הוא ידעינן באם ענין כמש"כ מהרש"א הנ"ל אבלאי לאו יתורא דקרא הייתי אומר באמת דמטעם זה דחי דהוה לאו שאינו שוה בכל ול"ל לתרץ דברי המהרש"א דהא דעלתה על דעת התוס' דנשים פטורות מכלאים היינו מהך דרשא דסמוכים דאיתקיש לציצית א"כ כ"ז אי ידעינן דרשא דסמוכים והשתא אם לא הי' כתב צו"פ לא הוי דרשינן וממילא נשים חייבות בכלאים דמ"ש משאר לאווים שבתורה דנשים חייבת כ"ז דלא ידעינן פטורא וכיון דכתב רחמנא בגדיהם דלפשתי' נעבד תכלת דהוא עמרא ממילא מוכח דעשה דוחה ל"ת אפילו השוה בכל דהא השתא נשים חייבת בכלאים דליכא סמוכי' א"כ הוה כלאים לאו השוה בכל דז"א דמ"מ קשה מאי פריך דילמא באמת איצטריך סמוכי' להך דרשא דנשי' פטורות מכלאים אם נימא דבאמת נשים פטורות מכלאים א"ו דנשים חייבת בכלאים א"כ תירץ מהרש"א אינו מספיק קושיות עצומות שהקשינו אמנם באמת דקושית מהרש"א לק"מ בפשיטות דמהך שמעתין לא הוי מצי להתוס' להוכיח דנשים חייבות בכלאים דהא הא דהו"ל למפטר היינו למ"ד דנשים פטורו' מציצית א"כ איכא דרשא דסמוכות אבל למ"ד דנשים חייבות בציצית פשיטא דחייבות בכלאים א"כ מהך שמעתין אינו מוכח כלל די"ל דאתי' כמ"ד נשים חייבו' בציצית ופשיטא דחייבת בכלאים אבל למ"ד פטור לא שמעינן בכלאים. אבל מביצה שפיר הוכיחו התוס' דפריך בפשיטות כלאים למאי חזי דילמא אתי' כמ"ד נשים פטורות מציצית ממילא פטורים מכלאים ומנ"ל להקשות א"ו אף למ"ד נשים פטורות מציצית מ"מ חייבת בכלאים ושפיר הוכיחו התוס' ולק"מ כ"ז כתבנו לפרש שיטות התוס':

ועתה אני חוזר לתרץ קושיית התוס' עפ"י דברי הרמב"ן שהבאנו לעיל לתרץ דמאי פריך הש"ס לרבנן מנ"ל דילמא רבנן אינו סברי כר"י ודרשי סמוכת אף דאינו מוכח ומופנה וכתב הרמב"ן וז"ל ועוד דליכא למימר אתי עשה ודאי ל"ת עד שירבה הכתוב בפירש עכ"ל ומשמע לי דכוונתו דלדבר גדול כזה דעשה דוחה ל"ת ולעקור לאו שבתורה צריך מופנה אף לרבנן. וכ"נ שהבין מהר"ם בריבי כוונת הרמב"ן והרשב"א כתב וז"ל א"נ איכא למימר דאפילו לרבנן גבי ציצית בעי' מופנה ומוכח משום דדרשינן סמוכים על כל התורה וכי לא מוכח ולא מופנה לא דרשינן סמוכים ללמד על כל התור דליתי עשה ולדחי ל"ת עכ"ל נראה לענ"ד דגם הרשב"א ז"ל הכי כוונתו ואל תדקדק בדבריו מה שמדייק בלשונו ללמד על כל התורה אלא עיקר כוונתו דלהך מילתא דאתי עשה ודחי ל"ת שהוא דבר גדול צריך סמוכו' ואפשר דאין כוונת הרשב"א כן מ"מ כוונת הרמב"ן הוא בלי ספק לדעתי כמ"ש לעיל ולא כמ"ש בח"י לפרש כוונת הרמב"ן עפ"י דברי הרשב"ש דללמד על כל התורה צריך מופנה אף לרבנן זה לא נזכר ברמב"ן אפילו ברמז ועיקר דכוונתו כמ"ש לעיל דלדבר זה לעקור עשה ל"ת שבתור' צריך מופנה. ואינו נ"מ אי ללמד על כל התורה או לאו רק אם בא לעקור ל"ת שבתורה צריך אף לרבנן מופנה:

ועתה אני חוזר לתרץ קושיית התוס' עפ"י הדרך שכתבנו לעיל דשפיר מוכח דנשים חייבו' בכלאים מדכתיב קרא יתירא לכלאים בציצית דשרי דעשה דוחה ל"ת ואם איתא דנשים פטורות לא איצטריך דבלא"ה שמעינן מראשו דעשה דוחה ל"ת שאינו שוה בכל א"ו הקרא מורה דנשי' חייבו' בכלאים ואיצטרך קרא ללא תעשה השוה בכל דעשה דוחה אותה ול"ל דבאמת נשים פטורות מכלאים וקרא איצטריך לאיסורא לאסור כלאים בציצית דלא נילף מראשו דעשה דוחה ל"ת יש לתרץ ע"פ הרמב"ן הנ"ל דלאיסורא לא הי' צריך מופנה דבלאו מופנה הי' דרשינן סמוכות לרבנן דר"י ומדכתב רחמנא מופנה ש"מ להתירא קאתי דעשה דוחה ל"ת וממילא מוכח דנשים חייבות בכלאים דאי פטורות לא איצטרך להתירא דנוכל למילף מראשו דעשה דוחה ל"ת שאינו שוה בכל ואין לומר לר"י דסובר בכל דוכתא לא דרשינן סמוכים אם לא היכא דמוכח או מופנה מנ"ל דילמא באמת נשים פטורו' מכלאים ואיצטרך קרא לאסור כלאים בציצית דלא נילף מראשו דגם לזה איצטרך לר"י מופנה יש לומר דבאמת ר"י סובר נשים חייבו' בציצית וממילא חייבות בכלאים והוה לאו השוה בכל וממילא קרא להתירא כמ"ש לעיל והש"ס פריך מ"מ על תנא דבי ר"י טעמא דכתב רחמנא צו"פ הא לא"ה ה"א דאסור והא כתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם והוא צו"פ ואמר רחמנא ליעבד תכלא דהוא עמרא ומוכח דכלאי' בציצית שרי ואין לומר אי לאו דכתב רחמנא ה"א דנשים פטורת מכלאים ויהי' לאו דציצית לאו שאינו שוה בכל. והשתא מיתורא דקרא ידעינן דנשים חייבות בכלאים והוה לאו השוה בכל דז"א דאם לא הי' סמוכות ממילא נשים חייבות בכלאים כשאר לאוים דעלמא ומהי תיתי למיפטרא נשים מכלאים וממילא הן חייבות וממילא מוכח דעשה רואה ל"ת השוה בכל ופשיטא דהכא קיימינן אליבא דר"י דאליבי' מוכח דנשים חיבת בציצית כמ"ש לעיל ולק"מ ודו"ק הטיב כי הדברים עמוקים למבין בס"ד:

דף ה' ע"א תוס' ד"ה ואכתי ע"ש באריכות שהקשו דעכ"פ נגמר מזקנו דעשה דוחה ל"ת ועשה שאינו שוה בכל ובכמה דוכתין בש"ס מוכת דאין עשה דוחה עשה ול"ת אף שאינו שוה בכל ע"ש שנדחק ולפענ"ד צ"ע דלכאורה אין מקום קושיא כלל דהנה התוס' ד"ה שכן ישנו בשאלה הקשו וא"ת ונגמר במה הצד מכהן ונזיר דלדחי בעלמא עשה ול"ת וכו' ואית דלא גרסי כדאמרן ומפרשי דקאי איכא למיפרך אהא דבתר הכי אמר רב וכו' ומפרשי דאיכא למפרך דאמר רב מיקל אדם כל גופו בתער ומסיק כעין תער. וכיון דאיסור דידהו קיל אתי עשה ודחי להו עכ"ל א"כ לכאורה אין כאן קשיא דהא ליכא למילף מזקנו דעשה דוחה ל"ת ועשה שאינו שוה בכל בכל דוכתא דאיכא למיפרך מה לזקנו דאיסור דידהו קל ואתי עשה ודחה להו אך דזה לא קשה על התוס' דהתוס' סברי דהך פירכא שכן איסורא דידהו קל הוא פירכא כל דהו ועל מה הצד פרכינן פירכא כל דהוא וכן משמע שם בנזיר דעל הך ילפותא מכהן ונזיר במה הצד קאמר הש"ס דאיכא למיפרך מהא דרב. א"כ לא קשה דעשה ול"ת שאין שוה בכל לא איצטרך במה הצד ונוכל למילף מכהן לחודי' ולא פרכינן שכן איסור דידהו קל דהוי פירכא כל דהוא והוא פשוט אך אכתי דברי התוס' צ"ע לענ"ד דהא התוס' הקשו עוד ונילף מכהן ונזיר ומילה דדחי' צרעת דהוי עשה ול"ת כדאמר בפרק ר אליעזר דמילה וכתבו ונראה דהוי כמו שני כתובים הבאים כאחד דממילה וחד מהנך איכא למילף נמצא חד דלא אצטריך ולפי"ז כיון דכתבו דהוה כמו שני כתובים הבאים כאחד ולא ילפינן כמו כן לא נוכל למילף אף עשה ולית שאינו שוה בכל אף דעשה ול"ת שאינו שוה בכל לא איצטרך למה הצד ונוכל למילף מכהן לחודא מ"מ כיון דכתב לן רחמנא לימוד יתירא דלהוי שני כתובים וכללא בכל דוכתא דשני כתובים אין מלמדין כלל ולפי"ז דברי התוס' צ"ע דשפיר קאמר הש"ס בכמה דוכת' דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אפילו אינו שוה בכל דלפי האמת לא מצינו למילף מכהן כיון דהוי שני כתובים ולא ילפינן מנייהו ומתוך מה דכתיבנא נראה ליישב דברי החינוך שהביא הרב בשער המלך פ"ג מה' נדרים כי החינוך בפ' יתרו סי' ל"ב הקשה על מה דקיימ"ל דנדרים חלין על דבר מצוה כתב החינוך וז"ל ואם תשאל, מי שנדר שלא לאכול דבר שהוא מצוה עליו שיאכלנו איך לא יאכלנו יבוא עשה וידחה ל"ת תשובתך שהנדר עשה ול"ת הוא דכתיב לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה עכ"ל ותמה שם השער המלך בשם המשנה למלך בפרשת דרכים דהא קימ"ל בריש יבמות דעשה דמצורע דחי לא תעשה ועשה דנזיר כיון דקיל ואיתא בשאלה וא"כ ה"נ יבוא עשה וידחה ל"ת ועשה דנדרים כיון דקיל ואיתא בשאלה ולפי האמור י"ל דהחינוך סובר כתירץ התוס' הנ"ל א"כ ה"נ ליכא למילף בכל דוכתא ממצורע דעשה דוח' עשה ול"ת דאית' בשאל' די"ל דהוה שני כתובי' הבאים כאחד ואין מלמדין כמו דלא ילפינן עשה ול"ת שאינו שוה בכל דעשה דחי להו מטעם שני כתובים ואין מלמדין כמו כן לא נוכל למילף דעשה דוחה ל"ת ועשה דאיתא בשאלה דהא הוי שני כתובים ואין מלמדין כלל כאמור לעיל ודו"ק:

ע"ב תוס' ד"ה כולה משעטנז וכו' וא"ת ודילמא לכדרבא לחוד קאתי למידרש סמוכין דצו"פ פוטרין אף שלא במינן ומנלן דאתא למישרא כלאים בציצית וי"ל דהכי משמע דלא תלבש שעטנז צו"פ יחדיו גדילים תעשה לך מהם והכי איתא בפ'. שני נזירים דף נ"ח עכ"ל לכאורה נראה לפרש דקושיות התוס' דילמא לכדרבא לחוד קאתי היינו דהכא קאי אליבא דר"י דלא דרש סמוכים אלא היכא דמוכח או מופנה וכמ"ש התוס' לעיל ד"ה לרבנן מנא להו דרוצה ליישב דברי רבנן אף לדר"י א"כ שייך שפיר קושיות התוס' דהא לא דרש אלא מטעם מוכח או מופנה וכיון דאיצטרך לכדרבא לא ידעינן למידרש כלאים בציצית אבל לרבנן דר"י דדרשי סמוכים אף היכא דלא מוכח ומופנה לא שייך כלל קושית התוס' כיון דדרשינן סמוכים אף היכא דאינו מוכח ומופנה א"כ כל מה שנוכל למדרש סמוכין דרשינן וכך מוכח להדיא מדברי התוס' מנחות מ' ע"א ד"ה סדין בציצית שהקשה שם על פי' רש"י דטעמא דב"ש דלא דרש סמוכים לכלאים בציצית והקשו דהא אמרינן בריש יבמות אף דלא דרש סמוכים בעלמא במשנה תורה דריש ותירצו וז"ל וי"ל דאיכא חד תנא בנזיר דמפיק מראשו דעשה דוחה ל"ת וצו"פ לכדרבא וב"ש ס"ל כההוא תנא וס"ל כדר"י דלא דרשי סמוכים אלא היכא דמוכח או מופנה ואע"ג דעשה דוחה ל"ת לא שרי ציצית כלאים דהא אפשר לקיים שניהם ועיקר מצות תכלת לא יהא אלא בצמר עכ"ל משמע משום דס"ל כר"י לכן לא דריש לכלאים בציצית דאינו מופנה דאיצטרך לכדרבא אבל אי ס"ל דלא כר"י דלא בעינן מופנה ונוכל למידרש כל מילי מסמוכים ונילף דכלאים בציצית שרי מסמוכים אבל לפי מה שפרשתי דבריהם דכאן לא יתכן מה שתירצו דהכי משמע דלא תלבש שעטנז צו"פ יחדיו גדילים תעשה לך מהם והכי איתא בפ' שני נזירים נ"ח עכ"ל ולפי דעתי אין משם ראי' די"ל מאן דדריש שם לכלאים בציצית ס"ל דלא כר"י ודרש סמוכים אף דאינו מופנה א"כ נוכל למידרש לכלאים בציצי' אף דא דאיצטרך לכדרבא ואדרבה נראה קצת ראי' להיפוך דאיתא שם בפ' שני נזירים מאן דמפקא לי' מראשו ס"ל דמגדילים לא נפקא דאיצטריך לכדרבא וצריך להבין במאי פליגי ולמ"ש א"ש דהך תנא דרשו ס"ל כר"י דלא דרש סמוכין אלא היכא דמוכח או מופנה א"כ יש לומר דאיצטרך לכדרבא ואידך ס"ל דלא כר"י א"כ כל מילי נדרש מסמוכים ולפ"ז ראיות התוס' אינו ראי' ואדרבא ראי' קצת להיפוך כמ"ש לכן נראה לי לפרש דברי התוס' דכאן והוא דהתוס' דכאן לא ס"ל כמ"ש התוס' מנחות הנ"ל אלא דלא מצינו למידרש מסמוכים כל הדרשו' אלא חד דרשא לחודא בין למאן דס"ל דדרשינן סמוכי' אף בלא מופנה בין למאן דבעי מופנה וע"ז הקשו דילמא איצטרך לכדרבא וע"ז תירצו דמהך דרשינן שני דרשות דמשמע גדילים תעשה לך מהם וע"ז הביאו ראי' מפ' שני נזירים דשם דרשינן סמוכים לכלאים בציצית אף דאיצטריך לכדרבא כן נראה לי ולפי"ז לא יספיק מה שתירצו התוס' במנחות על רש"י ז"ל:

ואני אמרתי לתרץ דברי רש"י במנחות הנ"ל מקושיות התוס' עפ"מ שכתבתי לעיל לתרץ קושיות התוס' דילמא איצטרך לכדרבא ותרצתי עפ"י מ"ש הרמב"ן דאף רבנן דדרשי סמוכים אף באינ' מופנה להך מילתא דעשה דוחה ל"ת שהוא דבר גדול כזה צריך מופנה אף לרבנן ולפי"ז הסוגיא דהכא אזלא אפילו לרבנן דר"י ומ"מ בעי מופנה דלדבר כזה צריך מופנה אף לרבנן וממילא מתורץ קושיות התוס' דאיצטרך לכדרבא ולפי"ז א"ש דמשום דרבא לחוד לא איצטרך מופנה דזה הי' דרשינן אף בלא מופנה ומדכתב מופנה ש"מ לכלאים בציצית הוא דאתי. ובזה פירשנו שם הטיב הס גיא והא תנא דבי ר"י לית לי' דרבא עם הסוגיא דשבת שם ע"ש באר הטיב וממילא יומתק דברי רש"י דמנחות הנ"ל דב"ש דלא דרשי סמוכים אף דהיכא דמוכח דרשינן סמוכים מ"מ י"ל לכדרבא לחוד קאתי דלר"י דבכל דוכתא בעינן מוכח או מופנה א"כ אף לכדרבא איצטרך מופנה ולא ידעינן לכלאים בציצית והסוגיא דהכא אזלא אליבא דרבנן ומיושב ג"כ הסוגיא דשני נזירים דבהכי פליגי מאן דמפקא מראשו סובר דאיצטרך לכדרבא וסובר כר"י אף להך דרשא דרבא איצטרך מופנה ואידך ס"ל כרבנן א"כ משום דרבא לא הי' צריך מופנה ומוכח לכלאים בציצית הוא דאתי ודו"ק היטיב כי קצרתי ועיין לעיל בחידושינו מה שכתבנו לפרש הסוגיא אליבי' דשיטות הרמב"ן ותבין הטיב ומה שהקשה התוס' במנחות שם מנ"ל אליבא דב"ש דעשה דוחה ל"ת לק"מ לפמ"ש התוס' כאן בסוף דבריהם וא"ת ול"ל קרא למילף מכלאים בציצית נילוף משריפות קדשים מדאיצטרך התם דלא דחי מכלל דבעלמא דחי וכו' ואר"י דהתם איצטרך קרא שלא תאמר דדחי משום דאפילו אוכל נפש שרי ולמ"ד נד"ונ אין קרבים ביו"ט לא איצטריך הכא קרא אלא אליבא דמ"ד קר בין א"כ ב"ש לשיטתי' בביצה י"ט דאליבא דב"ש בוודאי נו"נ אין קרבין בי"ט רק הפלוגתא דהתם אליבא דב"ה ע"ש הסוגיא א"כ ממילא לק"מ לב"ש לשיטתי' נוכל למילף משריפת קדשים כקושיות התוס' ודו"ק:

אלא דקושיות התוס' דכאן יש לעיין לענ"ד במה שהקשו ול"ל קרא למילף מכלאים בציצית נילף משריפות קדשים לפמ"ש התוס' במנחות הנ"ל אליבא דב"ש אף דסובר דבעלמא עשה דוחה ל"ת מ"מ כלאים בציצית אסור דהא אפשר לקיים שניהם מקרי. ומצות תכלת לא יהא אלא בצמר א"כ לק"מ קושית התוס' דכאן דמ"מ איצטרך קרא לכלאים בציצית אף דידעינן דבעלמא עשה, דוחה ל"ת מ"מ בכלאים בציצית לא ידעינן כסברת התוס' מנחות הנ"ל ואפשר דקושיות התוס' לא קאי ל"ל קרא בכלאים בציצית רק דקושייתם דמשמע בכל דוכתא ילפינן דעשה דוחה ל"ת רק מכלאים בציצית ואמאי לא נילף משריפת קדשים ומ"מ צ"ע מה שהקש' ד"ה טעמא וכו' וא"ת אי בעלמא דחי א"כ קרא דכלאים בציצית ל"ל וזה וודאי לק"מ לפמ"ש תוס' מנחות הנ"ל וצ"ל דהתוס' דכאן לא ס"ל סברת תוס' מנחות הנ"ל ומצאתי להרש"ל בדף ד' ע"א שמתרץ קושיות התוס' בסברא זו אף אי בעלמא עשה דחי ל"ת מ"מ איצטרך לכלאים בציצית דה"א דלא דחי דיעשה טלית של צמר ע"ש בדבריו הקדושים והגאון ז"ל כתב מסברא דנפשי' והן הן דברי התוס' במנחות שהבאנו:

ומה שכתב הרש"ל שם דלכל האוקימתות עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת זולת לאוקימתא דרבא והמהרש"א השיג עליו ויפה כיון וכן מצאתי בהדיא בחידושי הרמב"ן וז"ל ומיהו כי קס"ד דאתי עשה ודחי ל"ת שיש בו כרת הוי יכולין לאקשויי א"כ סמוכין דציצית ל"ל אלא פרכינן בכולא שמעתתא מינה ובה ולא קמא לי' כלל דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת בעלמא עכ"ל וכן עיקר:

דף ו' ע"ב אלא ס"ד תיתי מהבער' בסוגי' זו רבו הספיקו' מה שהקשו התוס' ד"ה או אינו הקשה הר"ר יודא הכהן האיך בעי לאוקמי רבי ישמעאל כר"י דאמר הבערה ללאו יצאה והא בפ"ק דשבת אמרינן ר"י קרא והטה ואמר לכשיבנה בהמ"ק אביא חטאת שמינ' אלמא דהבערה יש בו כרת ועוד קשה דנהי נמי דר"י מ"מ אי לאו לא תבערו הא דמיתות בסנהדרין דחי' שבת משום מ"ל ח"ר מ"ל ח"ז אע"ג דנ"נ נמי אב מלאכה הוא וכו' תו בתוס' ד"ה טעמא וכו' וא"ת וכיון דלגופי' איצטרך אדרבא נילוף מהכא דלא דחי דלא אמרינן מ"ל ח"ר מ"ל ח"ז ותי' של התוס' אבאר בסמוך אי"ה תו הקשו שם וא"ת נהי דהבערה דבישול פתילה לא דחיא שבת דהוי הכשר מצוה וכו' תו בד"ה לא ר"י ואו אילו דקאמר משום דשבת עשה ול"ת או משום שאני לאוי דשבת דחמירי והוא דחוק מאוד דהא משמע בהדיא מלשון הברייתא דמיירי ממיתות בסנהדרין דקאמר מחללי' מות יומת חוץ ממיתה בסנהדרין הרי בהדיא דהברייתא מיירי ממיתות בסנהדרין והתוס' והרא"ש נדחקו ליישב בזה וע"ש ונראה לפענ"ד לתרץ הכל על נכון בעזהי"ת:

וטרם שאבאר שיטתינו בגמרא ראיתי לבאר הטיב שיטת התוס' בשמעתין דתירצו על הך קשיא. וא"ת וכיון דלגופא איצטרך נילף מהכא דלא דחי ותירצו וז"ל וי"ל דלא מצי למילף אלא לאו שהי' בו מיתה בסנהדרין כמו בשבת דאיכא סקילה אבל לאו שיש בו כרת גרידא התם אמרינן מ"ל ח"ר מ"ל ח"ז וה"א דדחי לאו דכרת כמו אחות אשה וכו' והוא תמוה מאוד כיון דלשיטת התוס' השתא קיימינן דהסברא חיצונה דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת מטעם מ"ל ח"ר מ"ל ח"ז א"כ כי כתב רחמנא עלי' דלא דחי תו נוכל למילף מיתות בסנהדרין מעלי' מכ"ש דהתם רק כרת גרידא א"כ ל"ל לא תבערו ונראה לענ"ד בשיטת התוס' דבאמת הך לא תבערו מורה דבעלמא עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת רק זה עיקר' כוונתם דהך ילפותא מלא תבערו הוא אינו על דרך שרצה הש"ס מעיקרא לומר גבי כיבוד ובנין בה"מ דשם סובר הש"ס דהתנא סובר דבעלמא אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת וגלי רחמנא דבעלמא דחי ולהכי איצטרך עלי' וכאן משמע מדאמר הש"ס או אינו משמע דהתנא סובר דהסברא חיצונה דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ואיצטרך לא תבערו לגופי' א"כ איצטרך נמי עלי' דלא מצי למילף מלא תבערו דשם יש בו מיתה בסנהדרין וכיון דכתב רחמנא עלי' תו לא איצטרך לא תבערו רק דבעלמא דחי ועכ"פ ניחא הא דקאמר או אינו דבאמת הסברא חיצונה דהי' דחי רק השתא דכתיב עליו איצטרך לא תבערו דבעלמא דחי ובתי' השני כתבו התוס' דהגמרא אינו חושש על או אינו. ודרך הש"ס בדרך דלעיל מדכתב לא תבערו דהסברא חיצונה דלא דחי ולא איצטרך אלא דבעלמא דחי ולתי' הראשון של התוס' צ"ל דכוונת הש"ס במה שאמר סד"א תיתי מהבערה. אין הפי' דאיצטרך עלי' משום לאו דהבערה דלשיטו' התוס' אינו כן רק עיקר הפי' מתנא דלא תבערו שמעינן דסובר דהסברא חיצונה דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת. א"כ להכי אצטריך עלי' וה"פ תיתי מהבערה דשם ג"כ בלא קרא ה"א דדחי דהסברא חיצונה דדחי. א"כ ה"נ בלא עלי' ה"א דדחי כן נראה בשיטות התוס' ועוד אפש' לומר בשיט' התוס' עפ"י מ"ש הרשב"א ז"ל ומיהו איכא למידק האיך הוי ס"ד דמשום דאתי עשה ודאי ל"ת הוה והא קיי"ל דכי אמרינן דאחי עשה ודאי ל"ת ה"מ כגון מילה בצרעת וכלאים בציצית דבשעה שעבר הלאו מקיים העשה אבל הכא מבשל ועבר אלאו קודם מיתות סנהדרין וי"ל דהכא נמי עדיפ' מינ' משני עכ"ל ולדעתי למאי דס"ד הי' סובר באמת דמזה ילפינן דאתי עשה ודוחה ל"ת היכא דלא הוי בעידנא כיון דגלי רחמנא לא תבערו דלא דחי ומזה ילפינן גם בעלמא דמ"ל ח"ר ומ"ל ח"ז וכיון דגלי רחמנא דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת היכא דלא הוי בעידנא ממילא גם ח"ז דמ"ל מ"ר כו' והשתא יש לתרץ הקושיא על התו' אף דכתב רחמנ' עלי' מ"מ איצטרך לא תבערו דלא דחי היכא דלא הוי בעידנא באם אינו ענין ללאו שיש בו כרת תנהו ענין ללאו שאין בו כרת כדאמר הש"ס לעיל לענין לאו השוה בכל ומ"מ שיטת התוס' יותר מסתבר כדפרישית לעיל אמנם לענ"ד י"ל באמת בזה לתרץ קושיות התוס' אמאי לא נילוף מלא תבערו שאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ול"ל עלי' ולפמ"ש דמהתם לא ילפינן די"ל דשם הטעם משום דלא הוי בעידנא. משא"כ היכא דהוי בעידנא כגון אחות אשה לא ידעינן ולזה אצטרך עלי' והשתא דכתב רחמנא עלי' לא קשיא ל"ל לא תבערו די"ל דאיצטרך היכא דלא הוי בעידנא ללאו גרידא באם אינו ענין ללאו שיש בו כרת כמ"ש"ל והשתא מתורץ מנ"ל מיתת הסנהדרין עצמה דלא דחי שבת די"ל כיון דכתב רחמנא עלי' דלא דחי לאו שיש בו כרת ממילא נוכל למילף אף מיתת סנהדרין. והשתא משני הש"ס שפיר הא מני ר"י הוא דלא תבערו דתנא יליף מיני' היינו ננ"ש ולאו מהבערה דבהבערה ליכא מיתת בסנהדרין והתנא דמיירי ממיתה בסנהדרין ע"כ יליף ננ"ש דלא לדחי והשתא לא איצטרך עלי' די"ל דניליף מלא תבערו דלא דחי עשה ל"ת שיש בו כרת כיון דשם ג"כ הוי בעידנא א"כ י"ל כקושיות התו' דניליף מיני' דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ולא איצטרך עלי' והשתא א"ש ג"כ או אינו דקאמר היינו ג"כ משום מיתה בסנהדרין דננ"ש והתנא לא מיירי כלל מלאו דהבערה דאיצטרך קרא אף דליכא לאו דהבערה כגון תיקן פתילה מאתמול משום ננ"ש ומתורץ ג"כ מה שמקשים המפרשים להך תירוצא לא ר"י הוא נילף מיני' דאין עשה דוחה ל"ת גרידא ולמ"ש א"ש הטיב ומתורץ כל הקושיות. רק עדיין נשאר ליישב מה שהקשו האי דר"י סובר כר"י והא אמר שיביא חטאת שמינה מוכח דבהבערה יש בו כרת ונ"ל לתרץ עפ"י מה שכתבו הפוסקים באו"ח ס' רע"ו שבהטיית נר איכא הדלקה וכיבוי רק על כיבוי לא חיישינן דהוי משאצ"ל ע"ש בב"י ובט"ז סי' רע"ו ולתנא דר"י דדריש לא תבערו למיתות בסנהדרין לא סבר כר"ש דסובר מקלקל בהבערה חייב כמ"ש התוס' בשמעתין וסובר דמקלקל פטור. ומאן דסובר מקלקל פטור מחייב במשאצ"ל דהא בהא תלי' לשיטת רש"י שבת ק"ו ע"ש היטיב. ולפי"ז מיושב בטוב טעם די"ל דהא דר"י הי' אומר שיביא חטאת שמינה היינו משום כיבוי דאף מאן דסובר הבערה ללאו יצאה בכיבוי חייב חטאת כדמוכח בפרק ספק אכל וכן כתבו התוס' ישינים בהדיא בשבת ך"ט וז"ל ושוב אמר מהר"ם דבפרק ספק אכל בהדיא פוטר ר"י בהבערה ומחייב בכיבוי עכ"ל ולפי"ז שפיר י"ל דמשום כיבוי הוא הי' מביא חטאת ואף לשיטת התוס' בשבת ק"ו דלא תלי' זה בזה מ"מ מצד עצמו י"ל דר"י סובר כר"י דמחייב משאצ"ל ודו"ק היטיב וד' יראינו נפלאות בתורתו א"ס:

תוכן העניינים

תשובות מהרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה