אור ברסלב
תשובות מהרים סימנים › סימן נ

תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה

סימנים · סימן נ

סימן מט

ב"ה שלום לאהובי ידידי הרב הגדול החו"ב מ' איסר יהודא נ"י מ"ץ דקהלתינו יצ"ו

בנידון אשת הר"ר פישל אשר אשתו נשתטית זה כמה שנים ולא יכול לדור עמה יחד ובאמת הוא ענין חמור שלא מצינו לאחד מגדולי הוראה מגדולי הדור שלפנינו שיעשו עובדא להתיר איסור רגמ"ה בלי השלשת כתובה רק ראיתי לכת"ר חיפש בחיפוש למצוא קולא להיתר הנ"ל ובאמת יד ד' פגעה בו צריכין אנו לחוש לתקנת הבעל שלא לעגנו כל ימיו כמו שחששו חז"ל טרם היתה תקנות מאוה"ג ז"ל חששו אתקנת אשה בכל מה דאפשר אף שהוא איסור ערוה הקילו בו כמה קולות ומכש"כ האיש שהוא מעוגן מצד תקנות מאוה"ג ז"ל צריכין אנו לחפש בזכותי' דידי' בכל מה דאפשר וביותר צריכין אנו לחפש בזכות דידי' מחמת תקנות הבנים כי רוצה לקשר עצמו בקשר אמיץ אשר יהיה אצל הבנים ותקנות הבנים תקנתא דידה הוא וכבר השיג רשיון ע"פ חוקי המדינה משופטי הממשלה יר"ה לגרשה בגט פטורין ע"פ חוקי דת תורתינו ונבוא לעומק הדין:

הנה בתשובות צמח צדק אירע עובדא כזה וזה רצה להתיר בלי השלשת הכתובה רק נתן עצה למכור הכתובה בטובת הנאה לקרוביו באופן שיהיה לה במה להתפרנס מהריוח ממון שתקבל בטובת הנאה והקרן יהיה קיים וע"ש שהאריך במועצות ודעת אמנם נידון דידן אין ידו משגת כלל האיך יש להתיר כיון דהכלבו כתב שאין להתירו אלא במאה רבנים ויהי' הטעם מבורר אלא כשישליש הכתובה וכתב עוד וז"ל אע"ג דרא"ש וריב"ש כתבו בתשובה והביאו הרב בהגהה ש"ע א"ע ס"' קי"ט היכא דיכול לגרשה ואין לו לשלם הכתובה אינו יכול לעכב הגירושין אלא תתגרש וישאר הכתובה חוב עליו וא"כ הכי נמי נימא הכי כיון שאין לו לשלם הכתובה תשאר הכתובה חוב עליו לא דמי דהתם שאני כיון שיכול לגרשה מצד הדין אלא שאין לו לשלם אינה יכולה לעכב בשביל פרעון הכתובה אלא תשאר חוב עליו דהכי כתבו בהדיא בתשובה אבל כאן אין גירושין כלל אלא שרוצה לישא אחרת וחל עליו אדרגמ"ה ולא נמצא היתר אלא בגוונא דכתב הכלבו שצריך להשליש סך כתובתה, א"כ האיך נכניס ראשנו להתיר אפילו כשלא ישליש דלמא כך היה מקובל הכלבו שמתחלה נעשה על אופן זה אפילו וכו' כשיראו טעם מבורר אם לא כשישליש כתובתה ותוספתה ומע"ל כתב לדחות זה דהא עכ"פ מבואר בלשון הכלבו שמספקא לי' בדבר הזה אם השלשת כתובה מעכב התרה אי לא וכבר כתב הדרכי משה והביאו הב"ש דכל היכא דאיכא ספק בתקנות מאוה"ג ז"ל אזלינן לקולא ומעמידין הדבר על דין תורה ה"נ כיון דיש ספק בתקנות מאוה"ג ז"ל אי השלשת הכתובה מעכב התרה אי לא אזלינן לקולא

ואני אומר אף אם נתפס כאן בספק תקנה אזלינן לקולא ומעמידין הדבר על דין תורה הכא לא שייך כן ואבאר דהדבר תלוי במחלוקת הפוסקים בדין אשה שנשתטית בימי חכמי הש"ס טרם היה תקנות מאוה"ג דהנה דעת הרמב"ם ז"ל אשה שנשתטית שדינו היה שיוציאה בגט ונושא אחרת ומאכילה ומשקה ואין מחייבים אותו להראשונה בשאר כסות כו' ואינו מחוייב לרפאותה זה דעת הרמב"ם ז"ל אבל דעת הרשב"א והטור דחייב לזונה ולרפאותה והכריע הרמ"א ז"ל בסי' קי"ט שכן עיקר וכתב על הב"י שסותר עצמו דבריו בסי' ע' כתב ג"כ דלא כדעת הרמב"ם ז"ל שחייב לרפאותה ולזונה והנה נראה דלדעת הפוסקים דבדינא דש"ס בנשתטית חייב לרפאותה אין לה תקנה המבואר במשנה דנערה דקתני שם לקתה חייב לרפאותה ואם אמר לה הרי גיטך וכתובתיך תרפא א"ע רשאי והכי אין יכול לומר הרי גיטך וכתובתך ולפטור עצמו מרפואה ומזונות דהא לאו בת גירושין היא ואפשר דלדעת חכמי הדורות הראשונים שהי' סוברים דהתקנה שנתקנה להשליש היה מועיל ולא היה נצרך גט אחר כיון שמסר בעל לשליח הגט שיתן לה בעת שתהיה שפה בדעתה היה מועיל להתירה להנשא לשוק היה ג"כ מועיל תקנה זו לפי חכמי הש"ס היינו שימסור הגט לשליח שיתן לה בעת שתהי' שפה בדעתה ויתן לה ג"כ הכתובה ואז יהי' פטור מרפואה ומזונות ולפי דעת חכמי דורות האחרונים שאמרו שאין מועיל גט שנתן לשלוחו לגרש בעת שתהי' שפה בדעתה להנשא כמו שהאריכו האחרונים ז"ל ובראשם הגאון בעל מל"מ מטעם דכל היכא דאיהו לא מצי מגרש לא מצי לשוי' לשליח כמו שמבואר בנזיר י"ב ובכמה מקומות א"כ נראה דדין נשתטית גרע מלקתה לדינא דש"ס וחייב לזונה ולרפאותה ואינו יכול לפטור עצמו ממזונות ומרפואה כיון דלא מצי לגרשה משא"כ בלקתה יכול לגרש לה ולאמר הרי גיטך וכתובתיך:

מעתה נבוא לדעת הפוסקים אלו הנה לתקנת מאוה"ג ז"ל לדע' זו יש בו קולא וחומרא חומרא כי טרם תקנת מאוה"ג ז"ל הי' יכול ליקח אחרת כרצונו ועתה ע"פ תקנת מאוה"ג אסור לישא אשה אחרת אם לא ע"פ התרת מאה רבנים וכאשר יראו בזה טעם מבורר אמנם נמצא בזה קולא אחרת והוא לפי דעת התורה טרם תקנת מאוה"ג ז"ל אשה כזו בנשתטית אין לבעל שום תרופה להנצל משאר כסות ורפואה כאשר כתבתי לעיל. ועתה לפי תקנת מאוה"ג שהתירה ע"י התרת מאה רבנים להשליש גט וכתובה כמבואר בתקנות משמו נמשך לבעל קולא יותר מדין התורה מעת' מה שכתב מעכת"ה נידון זה למה שכתבו הפוסקים דהיכא דאיכא ספק בתקנות מאוה"ג אזלינן לקולא והעמידו על ד"ת יצמח מזה גריעותא אדרבא דלמא לא תיקן רק בהשלשת כתיבה וכ"ז שלא השליש הכתובה איכא חיוב עליו מדינא דש"ס שחייב במזונות ורפואה ואינו יכול להנצל לפטור ממזונות ורפואה מדינא דש"ס כמש"ל והאיך נסמוך אנן למיעבד מעשה להקל אף לפי דינא דש"ס בשלמא אם השליש הכתובה אף שתקנת מאוה"ג הי' רק לתקנת האשה ולא לטובת הבעל והאיך אתי מאוה"ג תקנה שיצמח מזה טובה להבעל ולגרוע כת האשה ז"א קשיא דעיקר תקנת מאוה"ג ז"ל הי' שלא לישא אשה על אשה יען כי דורו הי' פרוץ בזה והי' יוצא מזה כמה קלקולים רק בנשתטית וכיוצא בזה הוצרך להתיר אותו כי חשש על עיגון הבעל והוצרך לבטל התקנה לפי שעה וכאשר בלתי אפשר אם לא יהי' נפרד מהראשונה לגמרי הוצרך לתקן תקנת הגט והשלשת הכתובה שיהיה נפרד ממנה ואף דמיגרע כחה וכ"ז אם ידעינן בבירור תקנת מאוה"ג ז"ל כן אבל אם יש לנו ספק בתקנות מאוה"ג ז"ל אין לנו כח ונעמידו על דין תורה

ועוד יש לי לפקפק על מה שכתב ומדמה אותו לספיקא דרבוותא הולכין בזה להקל ולענ"ד אין זה דומה לספיקא דרבוותא ואבאר דבר חדש מה שחדשתי בעזר"ה בחורף זה ומה שהשבתי לחכם אחד הרב מאנטיפאלי' על מה ששאלני על דברי הרב בעל ר"י במס' חולין בסוגיא דפרדות דקשה שם דלהך ספיקא דמספקא לי' לר"י אם חוששין לזרע אב או אין חוששין לא נוכל לחשוב לס"ס בהצטרף עוד ספיקא אחר דהיינו אם מינו או לאו מינו ולהתיר מכח ס"ס שמא מינו הוא לגמרי ואת"ל דאין שווה לאם דילמא חוששין לזרע האב וכתב הרב בעל ר"י דספיקא דדינא לא נחשב לספיקא כלל ותמה עליו הרב הנ"ל דהא מבואר בכל הפוסקים ובש"ך בכמה מקומו' ובכמה אחרונים דספיקא דדינא נחשב לספק לגמרי ובהצטרף עוד ספק מתירין מכח ס"ס ואנכי השבתי בזה דבר נכון לענ"ד ע"פ מה שכתב הרא"ש ז"ל בסוגיא דשיקול הדעת בשם ראב"ד ז"ל וז"ל וקרוב אלי לומר שאפילו אם הי' חילק על פסק הגאון מטעם שנראה לו לפי דעתו שלא כדעת הגאון ולא כפירושו גם זה טועה בדבר משנה שאין לנו עתה לחלוק על דברי גאון מראיות דעתינו לפרש הענין בדרך אחר כדי שישתנה הדין מדברי הגאון אם לא בקושיא מפורסמת וזה דבר שאינו נמצא עכ"ל נמצא אפשר לנו לחלק בין עתה לימי חכמי הש"ס דבדורות האידנא אם נחלק ברבוותא באיזה דין מהדינים אין בנו כח להכריע כלל כמש"כ הראב"ד ז"ל ואין לנו כח לחלוק על אחד מהגאונים אם לא שנמצא ראי' ברורה מפורש בש"ס וזה דבר שאינו נמצא כלל לכן כל ספיקא דרבוותא נחשב האידנא לספק גמור מטעם כיון דנשאר הש"ס בתיקו אין בנו כח לפשוט זה הספק ונשאר הדבר בספק ונחשב זה לספק גמור ולעשות מזה ס"ס בהצטרף עוד ספק משא"כ בימי חכמי הש"ס אף אם היו מסופקים באיזה דין הי' לפי שעה ואח"ז הי' יכולים להכריע מדעתם ומסברתם לאחד מהצדדים ולכן בימי חכמי הש"ס אין נחשב ספיקא דדינא לספק כלל ולעשות מזה ס"ס כי אולי אח"כ יכריעו לצד אחד ושפיר כתב הרב ר"י ז"ל דס"ד לא נחשב לספק כלל והיינו לפי דורות חכמי הש"ס כי הם היו יכולים להכריע אח"כ הספק על איזהו מהצדדים משא"כ לדורות האחרונים שכבר כתב הראב"ד ז"ל שאין בנו כח להכריע נגד שום גאון אם לא בראי' ברורה מש"ס וזה דבר שאינו בנמצא נמצא כל ספיקא דרבוותא לא נשאר ספק מעולם והוי כמו תיקו בש"ס וחשבינן לספק גמור ובהצטרף עוד ספק נעשה ס"ס זה נראה לי ברור נמצא מה שכתב מעכ"ת כיון שכתב הצ"צ דלמא היתה התקנה דוקא בהשלשת הכתובה ולא באופן אחר כיון דכתב זה בלשון ספק נחשב לספק שיהי' הולכים בספיקא להקל אומר אני דאינו כן כיון דעדיין לא ביררו חכמי הדורות בזה לחקור רק אנחנו לחלישות שכלינו לע"ע אין אנו יכולים לעמוד בבירור על כוונת הכלבו בזה ואולי יאר ה' את עינינו ונעמוד בבירור על כוונת הכלבו בזה או אפשר שנמצא איזהו אחרון מגדולי הדורות שעמד כבר בזה ויעמד הדבר על מכונו לא נחשב זה לספק כלל והוי כספק מחמת חסרון ידיעה ועוד אני אומר מה שכתב מעכ"ת שדברי ב"ש מוסכמים בלא שום חולק דהיכא דאיכא פלוגתא בתקנת מאוה"ג ז"ל דאזלינן בספיקא להקל דאינו כן לפי דעת שאר גדולי האחרונים ז"ל וכבר הכריע הרש"ל בתשובה שתקנת מאוה"ג ז"ל הי' לעולם עד ביאת הגואל ובספק כזה אזלינן לחומרא ועוד ראיתי בשו"ת זכרון יוסף זה איזה שנים שכתב בין לדעת הרש"ל ז"ל שתקנת מאוה"ג הי' לעולם ובין לדעת שאר הפוסקים דתקנות מאוה"ג ה' עד אלף החמישי ואח"כ קבלו עליהם מחדש באופן זה קבלו עליהם שישארו כמקדם בכל אופנים ובכל ספקיו:

אמנם מה שיש לצדד בזה להקל על איש עני ואביון והוא במצודה רבה כמה שנים היינו מצד הסברא אין נראה לנו שהשלשת הכתובה יהי' מעכב התרה שהרי מצינו במשנה דגיטין פ' השולח גבי עבד של שני שותפים ושיחרר אחד מהם דחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש וחזרו מטעם תקנת העבד מטעם דאי אפשר לישא אשה ב"ח ולא שפחה והיו כופין את רבו השני לשחררו וכותב שטר על דמיו ה"נ כיון דחזינן דתקנות מאוה"ג הי' ג"כ לאיש לבל יתעגן לעולם וכי הוא איש עני ואין ידו משגת בכל לא יהי' לו תקנה ח"ו גם שארי גדולים שהעתיקו התקנה של מאוה"ג ז"ל לא נמצא כ"כ בפירוש מדין השלשת הכתובה ומסתמא ס"ל דאינו מעכב:

עוד נלענ"ד דיש לצדד בזה להקל על איש עני ואביון שיתן שט"ח על הכתובה דהנה בתשובה צ"צ דחק מאוד למצוא טעם על מה שהצריכו לענין התרה השלשת כתובה ומה שנלענ"ד ד בזה טעם גמור דהנה מצינו בש"ס כתובות שהביאו בא"ע סי' קי"ט דמי שגרש את אשתו מן הנשואין לא תדור עמו בחצר והחמירו הרבה בזה אלמא חזינן כיון שהרגילה עמו בקל יבואו לידי עבירה והנה מה שתיקן מאוה"ג בהשלשת הגט והכתובה לא מצינו שהחמירו בזה שלא תידור עמו בשכונה כיון דעדיין היא, אשתו ואדרבא ראיתי בקצת מעתיקי התקנה שיתן לה בית מיוחד לדור והנה נחזי אנן נהי דעדיין לא גרשה ואין כאן איסור אם יתייחד עמה מ"מ יש כאן שני חששות אחרות מה שיש לחוש לא מבעי' לדורות הקדמונים שהי' די בהשלשת הגט בלבד והיתה יכולה להנשא ע"י זה כשתתרפא יש כאן חשש שמא יתייחד עמה ולכתחילה אסור לגרש בגט זה ובפרט היכא שהגט ע"י שליח יש חשש יותר דלא תנשא בגט זה כמבואר באורך בדברי הפוסקים סי' קמ"ח ואפילו לדורות האחרונים כמו שנוהגים עכשיו כשתתרפא האשה צריך הבעל ליתן גט מחדש מ"מ יש כאן איסור דמאוה"ג וזה ברור לדעתי כי אף באופן שהתיר רגמאו"ה לישא אשה על אשתו כמו בנשתטית וכיוצא בזה אסור לקחת אשתו הראשונ' דיש כאן איסור דשתי נשים דרגמ"ה לא היתר אלא אשתו השני' משום עיגון בעל אבל אשתו הראשונה באיסור' קיימא ולוה נרא' דעת חכמי קדמונינו ז"ל בהשלש' הכתובה לצאת מחשש זה דהתוס' כתבו בגיטין דטעמא דב"ש דס"ל דפוטר את אשתו בגט ישן דב"ש לטעמי' דס"ל דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר ונמאס עליו וב"ה לטעמי' אפילו שהקדיחה תבשילו וחיישינן שמא יתייחד עמה אלמא כל היכא דאיכא איסורא לא חיישינן ולזה התחכמו בהשלשת הכתובה דאיכא איסורא דחז"ל דאסור לדור עם אשתו בלא כתובה ולפיכך שוב לא חיישינן. זה י"ל הטעם דתקנה של השלשת הכתובה ואין להקשות א"כ מ"ט חושש ב"ה במגרש ולנה עמו בפונדקי שמא יתייחד עמה כיון שכבר גרשה ומסתמא מסר לה הכתובה והאיך חיישינן הא איכא איסורא משום דאסור לדור בלא כתובה כיון דכבר גרשה אף שהחמירו חז"ל גבי אשת כהן דלא תדור עמו בשכונתו מחשש שמא יתייחד עמה אף דאיכא איסור גרושה לכהן מ"מ כל היכא דמצינו לאתקוני מתקנין ומרחיקין מן הכיעור ודומה כל מה דאפשר אבל בנשתטית לא מצינו כלל בדברי הפוסקים דאסור לדור עמה במבוי אדרבא מצינו בקצת תקנות שיחיד לה בית הרי עכ"פ בהשלשת הכתובה מתקנין כל מה דאפשר שלא יבוא לידי עבירה וכיון שכן נראה אף אם הוא איש עני שאין לו מה לשלם הכתובה כשיתן שט"ח על הכתובה די דאטו בעלמא איש עני שאין לו לשלם כתובה לאשתו יהי' אסור לדור עם אשתו כיון שאין לו לשלם א"ו כיון שתשאר הכתובה חוב עליו אף שאין לו מה לשלם לא מיקרי קלה בעיניו להוציאה והכא נמי כיון שנתן כבר שט"ח על הכתובה נפטר מכתובתה מטעם שנתן כבר שט"ח ע"ז ואם ידור עמה יהי' עובר על איסור חז"ל שאסרו לדור עם אשתו בלא כתובה ובפרט בנ"ד אם יתן התחייבות על הבנים בקשר אמיץ שמחוייב לזונם ולפרנסם הוא ג"כ במקום כתובה דע"פ דין אין אב חייב לזון את הבנים והוא מחייב א"ע בהתחייבות לזון את הבנים יכול לחשוב זאת במקום הכתובה וגם היא בוודאי ניחא לה בזה דהא כל אשה מרחמות על בני' כמו שנאמר התשכח אשה וכו' וכבודו יראה שיתן לה הבעל כל מה דאפשר לתת לה ולעיין עליו שלא הטמין מאומה ולא העלים דבר בזה דעתי נוטה ג"כ להתיר וה' יצילנו משגיאות ובאופן ובתנאי שיעשה הכל כפי הרשיון משופטי הממשלה יר"ה ושלא לסור מהפסק שלהם מאומה:

ומה שהקשה מעכ"ת על תשובת מהר"ם פאדווא במה שנתקשה בדברי הנמו"י בפ' הבע"י בענין זה ובאמת לק"מ ונטה מדרך הפשט הפשוט בדברי הנמ"י הנה כבר עמדתי בזה בביאורי על הנמ"י לתמוה על מהר"מ פאדווא הכ"ד ידידו יעקב מאיר פאדווא:

תוכן העניינים

תשובות מהרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה