אור ברסלב
תשובות מהרים סימנים › סימן מ

תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה

סימנים · סימן מ

סימן לט

שלום לאה' ידידי הרב המאה"ג הח"ו בחדרי תורה אי"א המפורסם מה' יצחק אלחנן ני' הרב דק"ק ברעזא זה נוסח השאלה

עובדא הוה באיש אחד מסעלץ ושמו ר' יהודה בר' יצחק כ"ץ שנשא אשה מקאברין ושמה פעסיל בת ר' אלי' וזה ערך שבע שנים אשר אין מיתדר בין זוב הנ"ל מחמת שהי' למוהר"י הנ"ל חולי שגעון רח"ל קודם הנשואין שלהם ואחרי זה הקרה לו חולי הנ"ל אחר הנשואין ג"כ ונשתפה ע"י השתדלות הרבה רפואות. והמעות של זוג הנ"ל הי' נמצא ת"י שליש אחד ע"י שני שט"ש כנהוג. ואת"ז כשראה הבעל שלא יכול לכוף אותה לדור עמה נתרצה הבעל לגרשה. ובנידון המעות קיבל עליו לעשות פשר עפ"י זבל"א וזבל"א ושליש מכריע כפי המבואר בקאמפראמוס שת"י אשה הנ"ל ומבואר בו שסומכים על הפשרנים רק לריחוק. ונגמר הפשר ע"י הסכם מבורר שלו ג"כ שחתם ע"ז בח"י שאשה הנ"ל מחוייבת ליתן לבעלה שמנה מאות זהו'. אך בעלה מחויב להחזיר לה מהחפצים שנשאר ת"י בערך תשעים ז"ה. כשקויים כנ"ל מחויב ליתן לאשתו ג"פ כדת. ומי שלא יקיים כנ"ל יתן השליש סך המושלש מעובר למקיים והודיעו הפשרנים ע"י שליח לר"י הנ"ל אופני הפשר איך נגמר. והשיב בכתב שמוכן לקיים הפשר. רק באופן שיביא השליש סך המושלש לברעזא ושתבא אשתו לברעזי לקבל הג"פ כדת ובאו האשה והשליש עם המעות לברעזי והודיעו לר"י הנ"ל שיבוא ג"כ ולהביא החפצים הנ"ל ובא לברעזי ביום ד' י"ז אייר ולא רצה ליתן החפצים. וטען נגד הפשר בענין החפצים הנ"ל ואמר שהבורר שלו הבטיחו שלא יצטרך ליתן החפצים ולא רצה לגרשה. ונמשך הדבר עד שהתפשר בעצמו ביום הטעם אבי האשה הנ"ל שימחול לו החפצים הנ"ל וגם רצה שישליש השתנה מאות וה' הנ"ל ביד שליש א' מסעלץ שהי' בפה עד אחר הגט. וכן הושלש ת"י השליש ההוא ומחמת שהי' נחשד אצלינו שאולי מסר מודעה. לכן קודם שהתחלנו לסדר הגט התרה אותו אבי האש' הנ"ל והאש' הנ"ל לפנינו בעלי הורא' שבא' רצונו שיהא פשר בפנינו על כל הענין הן במיתדר שלהם והן בנידון המעות אזי הרשות בידו ויומחל לו הקנס מקאמפר אמוש. והשיב מענה שאינו רצונו רק כפי שהתפשר בעצמו. וגם הושלש וועקסיל בח"י לקיים על נזשש מ"מ וגם נשבע בנק"ח שלא עשה שום מ"מ ולא תנאי ולא שום פסול על הגט. ואחר זה ישבנו לסדר הגט ונתן לה הג"פ בהכשר לפנינו ב"ת ועד שלא קיבל המעות בא לפה איש א' מסעלץ והגיד לנו שהמגרש מסר מודעא על הגט בסעלץ בפני ב' עדים לפני בואו לפה ביום ג' ט"ז אייר והובא לפנינו העתק ממסירת מודע' כפי שמבואר בהעתק מענ"ד ע"כ לשון השאלה הבא לפני:

וזה אשר השבתי

מכתבו קבלתי בנידון השאלה אשר עשה איש הבליעל מודעה על הגט. ומעכת"ה יצא בכחא דהתירה כאשר מצווה עלינו להציל בנות ישראל אל מאנשי בליעל. באמת גם דעתי נוטה פשוט דהגט כשר בלי פקפוק כלל והוא דבוודאי מה שאנחנו נוהגין לבטל המודעות וכפי המורעת וכפי שסדרו רבותינו הקדושים הרמב"ם והראש והרשב"א ז"ל כא, כפי שיטתו ז"ל וכפי דעתו הרחבה אשר זה מועיל יותר לבטל כל המודעות. שוב אין מקום כלל לדבר מזה. וחלילה עוד להרהר אחריהם אשר עמלו ויגעו לגדור גדר בפני עולי עושה. ולא יהי' ח"ו בנות ישראל כהפקר:

אמנם לכאורה כל התיקונים והמודעות שתיקנו. היינו בגט המעושה כדין רק אם מכל מקים מסר מודעה אגיטא. גיטא בטיל ולזה בעינן ג"כ ליבטל ג"כ המודעה וכמבואר בערכין. ובזה תקנו רבותינו סדר לבטל המודעת כ"א לפי דעתו הרחבה. אך היכא דבא לפנינו ומגרש מרצונו. ואח"כ בא לפנינו מודעא ונכתב שם דהוא אנוס. הגם דעדים אין מכירין מאונסו רק ניכתב במודעא שאמר זר לפני עדים שהוא אנוס לכאורה לא הי' מועיל ביטול מודעא. כיון דאמרינן ב"ב דף מ' ע"ב אי דגיטא כו' גילוי מילתא בעלמא הוא. ושיטת רשב"ם דנאמן לומר בוודאי דאנוס הוא. א"כ כיון דע"י מודעא נאמן לומר דאנוס הוא א"כ שוב לא הי' מועיל הביטל מודעא. ונהי דמבטל המודעא. והמודעא בטל. מכל מקום האונס נשאר. ונאמן לומר דאניס הוא. ושוב הגט פסול. דהוי כמו גט מעושה שלא כדין:

אך ז"א דהא בוודאי אף לדעת הרשב"ם מועיל ביטל מודעה בגט וכמבואר בפי' רשב"ם בדף מ' ע"א ד"ה וא"צ לומר כתבו וכו' והיינו דכתבינן ביטל מודעא כו' דמעתה לא תועיל המודעא וכו'. הרי הרשב"ם בעצמו סובר דמהני ביטל מודעה. וכבר נתקשה בזה המרח"ש בקונטרס מודעא ואונס ובס' קצות החושין בסי' ר"ה כתב באמת לדעת הרשב"ם אינו מועיל ביטל מודעא רק בגט מעושה כדין ובזה מועיל ביטל מודעא:

וכבר השגתי עליו בספרי מקמ"ח ח"ש בקונטרס מודעא ואונס. דבמח"כ נעלם ממנו לשון הרשב"ם במקומו דמבואר בהדיא דמועיל ביטל מודעא וכתבתי שם שני טעמים על זה חדא דיש לומר דע"י ביטול מודעה יש לנו לומר שסר ממנו האונס כיון דלא ידעינן האונס רק ע"י המודעא יש לנו לומר שבעת ביטל מודעא סר ממנו האונס וכמדומה דלזה נתכווין בתשובת הרשב"א שהביא בב"י סי' ר"ה מחודש ט' ע"ש בלשונו. ועוד כתבתי טעם אחר. דהא לשיטת רשב"ם כמו שביאר הריב"ש בתשובה סי' רל"ב דיש אונס דאם לא הי' מוסר מודעא לא הי' בכח אונס זה לבטל הגט רק בצירוף המודעא הקודמת והיינו אונסי' דנפשי' דכנוי' על שיטת רשב"ם בסוגיא דמתנה טמירתא ולפי"ז י"ל דלהכי מועיל ביטל מודעא שם דבאמת יש לומר דיש לו אונסי' דנפשי' רק מ"מ פריך שפיר גילוי מילתא בעלמא דבצירוף המודעא מועיל אונסי' דנפשי' ולהכי כי ביטל המודעא מועיל כיון דהמודעא בטלה תלינן שנשאר לי' רק אונסי' דנפשי' דאינו מבטל. וכעת מצאתי בס' נתיבות המשפט חולק על דברי בעל קצה"ח דכתב לדעת הרשב"ם לא מהני ביטל מודעא בגט מרצונו וכתב עליו דהוא נגד דברי הפוסקים בא"ע סי' קל"ד ותמהני עליו דיותר הו"ל להשיג דמדברי הרשב"ם גופא מבואר דמועיל ביטול מודעא גם כתב שם טעם השני שכתבתי לעיל בדעת הרשב"ם ע"ש הטיב. מכל הני מילי מבואר דביטול מודעא בוודאי מועיל בגט מרצונו אף דנכתב במודע' שהוא אניס כיון דעדים לא העידו שהוא אנוס רק מה דאומר דה א אנוס בוודאי לענין זה מועיל ביטול המודעא ואין בזה ספק:

וגם דברי ה"ה בפ"ו מהלכות גירושין ה' י"ט הכי מתפרשים במה שכתב אחר שפלפל בענין ביטול המודעות והסכים לדעת הרמב"ם ז"ל. סיים וכתב ודע שאין דברים הללו אמורים אלא במי שאינו אנוס. אבל האנוס נתבאר דין זה בגט המעושה סוף פ"ב. דבריו מתפרשים דהיינו בידעינן שהוא אנוס. אבל היכא דרק ע"פ דיבורו ידעינן שהוא אנוס. ובעת הגירושין גירש מרצונו בוודאי מועיל תקנות הרמב"ם והרשב"א ז"ל ומטעמים שכתבנו לעיל. וגם התוס' ב"ב דף מ' כתבו בפשיטות כל היכא דלא ידעינן באונסי' מועיל ביטול מודעא:

ועיין בתשובת דברי ריבות סי' ר"ע שיצא להקל הרבה בעובדא בארץ אפריקא באחד שישב בבית האסורי' וידע שיכריחו אותו ליתן גט ומסר מודעא על הגט ועל כל המודעות ועל פיסול עידי מודעא אתם עדים כי לא אוכל לסבול היסורים והמכות שפצעוני ואני מוכרח לגרש ועדים ח"מ כותבים הכרנו באונסו ונכתוב שלא יבטל המודעא עד שיהא נקרע והאריך שם הרבה להקל. ותורף דבריו כי בתיקון ביטל מודעא שנתקן ע"י הרמב"ם והרא"ש והרשב"א בפיסול עידי מודעא מועיל על הכל דהולכין אחרי דברי האחרונים ואף דעידי מודעא הכירו באונסו. מ"מ הרי פסלם וליכא עדות לפנינו כשרים להעיד שהי' אנוס ואף אם נאמינם שהי' א נס יש לנו לומר דבעת שהלך לכתוב הגט נסתלק ממנו האונס ואף ששמרו אותו בעת הליכות גט אנשי משמר מבית הסוהר. סמך הרב ז"ל על מה שהעידו לפניו כי לא בשביל נתינות הגט הי' משמרים אותו. רק בשביל חוב אחד שהי' עליו ע"ש. שיצא להקל הרבה. והביא תשובת רבינו אפרים ז"ל שאם עידי מודעא אינם עידי הגט. הגט כשר והמודעא בטלה. דיש לנו לקיים דברי שתיהן דמתחלה הי' אנוס ואח"כ סר ממנו האונס והגט כשר. אף בלי ביטול מודעא. וכ"ש ע"י ביטול מודעא. וע"ש שכתב שיש לצדד להתיר אשה זו. ולא יחרוך רמי' צידו שעבר על דברי חכמים ע"ש. והרב המבי"ט בתשובה סי' מ"א הביא כל דברי התשובה ההוא וחולק עליו. ותורף דבריו כל היכא דידעינן בוודאי שהי' אנוס וכמו בנידון דידי' שהעידו עדים שהכירו באונסו. ומשמעות. דקאי עדות העדים על מה שאמר שלא יוכל לסבול היסורים והמכות בוודאי אינו מועיל שום ביטול מודעה ופסולי עדים עד דידעינן בבירור שנסתלק ממנו האונס. וכ"ז דלא ידעינן בבירור שנסתלק ממנו האונס הרי עומד בחזקתו הראשונה שהוא אנוס והביא גם דברי ה"ה שהזכרנו למעלה. וגם דברי הריב"ש בתשובה. דכל אלו התיקונים מועיל היינו היכא דלא ידעינן שהוא אנוס אף דנאמן לומר שהוא אנוס בגט מ"מ כל היכא דביטל המודעא יש לנו לומר שסר ממנו האונס ומועיל הביטול אבל היכא דידעינן בוודאי שהי' אנוס אינו מועיל הביטול עד דידעינן בודאי שנסתלק ממנו האונס:

ובאמת הוא מחלוקת קדומה הובא בתשובת מהרי"ק סי' ס"ג. אי ידעינן בוודאי שהוא אנוס ואח"כ ביטל מודעא דיש אומרים דמועיל ביטול המודעא ויש אומרים דאינו מועיל ביטול מודעא. כיון דידעינן מעיקרא שהי' אנוס הרי הוא בחזקתו עד שנסתלק ממנו האונס והביא שיצא הדבר בהיתר מרוב חכמי אשכנז. ומהרי"ק בעצמו חוכך להחמיר כל שידעינן בוודאי שהוא אנוס עומד בחזקתו הראשונה עד שיתברר לנו שנשתנה הענין ממה שהי' או שתשש כח האונס במקצת אין לנו לבדות מלבו שהי' אנוס אחר. והביאו ב"י בקצרה סי' קל"ד. וגם בתשובת רבינו בצלאל סי' ט"ו החמיר בזה הרבה כל היכא דידעינן שהוא אנוס אינו מועיל הביטול מודעא עד דידעינן בוודאי. שסר ממנו האונס מכל וכל ע"ש שהאריך הרבה:

אמנם כל זה היכא דידעינן בוודאי שהוא אנוס. אבל היכא דלא ידעינן שהוא אנוס רק ע"פ דיבורו אף דנאמן לומר שהוא אנוס מ"מ מועיל ביטול מודעא דתלינן שסר ממנו האונס. וכמו שנתבאר לעיל. מכל דברי הפוסקים בזה ואין בזה ספק:

ובהכי א"ש דברי התוס' ב"ב שעמדתי בחבורי ח"ש בקונטרס מודעא ואונס שכתבו אי ידעינן באונסי' ל"מ ביטול ולא גמר ומבטל. ומיהו אי לא ידעינן באונסו ומבטל מודעא מדעתו מהני ביטול. וכתבתי להקשות דממנ"פ אי סברי דביטול מודעא הוא ראי' שסר האונס א"כ אף דידעינן באונסי' תועיל הביטול דמ"מ הביטול ראי' שסר ממנו האונס ואי לא סברי הכי מדוע מהני ביטול מודעא בלא ידעינן באונסו הא ע"י המודעא ידעינן שהי' אונס. וא"ל דהתוס' נחתי בשיטת רבינו יונה ושאר פוסקים דסוברים דהא דקאמר הש"ס אי דגיטא ומתנה גילוי מילתא בעלמא הוא היינו אף דלא אנוס מהני מדין ביטל גט. ואין הטעם משום דאנוס ז"א דמוכח מדברי התוס' שם דנחתי בשיטת רשב"ם ע"ש. ולהאי חילוקא שנתבאר בתשובת מבי"ט ז"ל דהיכא דידעינן באונסי' לא תלינן שסר האונס עד דידעינן בוודאי שסר ממנו האונס אבל היכא דלא ידעינן באונסי' תלינן ע"י ביטול מודעא שסר ממנו האונס א"ש דברי התוס' ב"ב הנ"ל ופשוט:

ועתה נבוא לנידון שלפנינו וכפי הג"ע שהועתק אצלי מהרב ומ"צ דק"ק ברעזא. והנה מה שנכתב במודעא שהוא אנוס והעדים לא העידו ע"ז כבר נתבאר מכל הפוסקים דלענין זה מהני ביטול מודעא ולית בה ספיקא:

ונידון מה שנעשה ע"י קאמפארמוש כבר הסכים בתשובת מבי"ט דכל הנעשה ע"י קאמפראמוש לא הוי אנוס כיון דהאשה הי' ציית מתחלה לסוף ואח"ז נעשה ע"י בוררים בזבל"א לגמור ולפשר ביניהם ונגמר ונעשה ע"י בוררים מדעת שניהם. ואם ח"ו באנו לחוש לזה לא הנחת בת לא"א יושבת תחת בעלה. דרוב הגיטין נעשה עי"ז ע"פ זבל"א. ונגמר הדבר בריצוי שני הצדדים ובפרט בנידון דידן שאח"כ הי' הפשר ע"י אבי האשה בעצמה. כי התרעם על בורר שלו. שלא עשה עמו ביושר. והתפשר אח"כ עם אבי האשה בעצמה. א"כ הרי נתרצה בל"ש על הפשרה ובפרט שקודם הגירושין התרה אבי האשה את הבעל. אולי לא נתרצה בפשרה. ובחר יותר בפשרה. א"כ לא הי' אנוס כלל. ובפרט אחרי הכרעת הרמ"א בסי' קל"ד דאונסי' דנפשי' לא מבטל גיטא זולת אם הי' המודעא מקודם וכיון שביטל המודעא נשאר אונסי' דנפשי' לחוד ולא מבטל גיטא. אמנם באמת אין אנו צריכין לכל זה כיון דלא הי' אנוס כלל:

ועוד נראה דאף אם ניחוש קצת מה שהי' בתחלה הבוררים על קאמפראמוס לאנוס קצת. מ"מ כיון שהמודעא הי' מקודם שהודיע לו הפשרנים אופן הפשר. ואמר שנתרצה לזה ובא לק"ק ברעזא וקיבל בפני השליש שלא עשה עמו ביושר. ורצה דווקא החפצים ואח"ז נתפשר עם אבי האשה בעצמה ומחל לו החפצים בלא מעות שוב נתבטל האונס. וכן הוכחתי בספרי בה' מודעא ואונס דאם גירש מרצונו ונתנו נו מעות עבור זה דלא מקרי אפי' אונסי' דנפשי'. ואפילו עם המודעא דקודמת אינו מועיל. וכן מוכח להדיא בתשובת מבי"ט סי' מ"א אחר שהשיג על תשובת מהר"י אדרבי כל היכא שידעינן שהי' אנוס אינו מועיל ביטול מודעא עד שידעינן שנסתלק האונס ואע"פ שפוסל העדים האונס במקומו עומד. וסיים וכתב אלא א"כ נודע שנסתלק האונס כשנתן הגט או שנודע כי אע"פ שאנסו אותו אח"כ הניחו ופייסו אותו בדברים או מעות ונח מ מרוגזו. ואמר שהי' מגרש מרצונו עכ"ל המבי"ט. הרי להדיא כל היכא שיש לנו לתלות שסר ממנו האונס ע"י פיוס מעות תלינן שסר ממני האונס. גם יש לצדד מה שצידד כבוד מע"ל כי אף בלא ביטול מודעא יש לומר דמהני כיון דהמודעא הי' קודם פשר השני יש לנו לומר דלא קאי המודעא ע"ז. ונא עדיף מגילוי מילתא בגיטין דקימ"ל לאו מילתא הוא:

כללו של דבר דעתי מסכמת עם כבודו שהגט כשר בלי פקפוק כלל. ולהיות כי הדברים פשוטים ומבואר ובפרט שאינני במזג השלימות לא הארכתי עוד ולאות אמת חתמתי שמי:

ידידו יעקב מאיר פאדווא:

בשולי המכתב

בסיומא פסקא דדין ראיתי להעיר ולהעתיק לשונות הגאו' בזה אשר ב"י נשען עליהם שבעוה"ר ראיתי אנשי בליעל דחכימו לעשות מסי"מ על גט וחושבין שבזה יצאו מחשבתן הרעה אל הפועל. אבל דגוערין למאן דמסר מודעא על גיטא. והמה לא חששו לזה כי יזמו לעשות כלבם הרעה ויש שהרשיעו יותר ומעמידים עדים או כותבין בכתב מסי"מ שנשבעו שלא ליתן גט עד הזמן וחושבים שבזה יוציאו יותר מחשבתם הרעה לפועל:

לכן ראיתי להעתיק לשונת הגאונים בזה להוודע ולהגלות שאין ממש במעשיהם ובמחשבתם הרעה. הנה ידוע מ"ש הב"ח ו"ל בסי' ק"ל שתקנות ביטל המודעות שנהגו בזה לא הי' בימי האלפס והרמב"ם ז"ל. כי הגאונים שאח"ז שראו קלקול הדורות וראו שבנות ישראל יהי' כהפקר חלילה מחמת אנשי הבליעל. ראו לתקן ביטול המודעות בכאוהי"מ. והנני מעתיק לשון הב"ח בתשובות החדשות סי' צדי"ק וז"ל:

את אלה ראיתי להוסיף על דברי מר שאם באנו להחמיר בנ"ד להצריך גט אחר א"כ לא נמצא שוב ידינו ורגלינו בבהמ"ד. דבכל גיטין יבואו הקרובים לערער להוציא לעז לומר שמס"מ בעדים קודם כתיבות ונתינות הגט ויעידו עדים על כך או יאמר בפני עדים אני מגרשה ע"ת כך וכך. ויאמרו התלמידים להצריכה גט אחר. ויביאו ראי' מנ"ד כשנצריך אותם גט אחר ואין לדבר סוף שלאחר שיצריכו גט אחר יחזרו ויערערו. אבל הדבר פשוט וברור דאפילו אנן ידעינן בוודאי שמס"מ אונס אפ"ה אם בפני עדים כשרים והי' לו ג"כ איזו הוא מבטל בפנינו אותה מודעה לאו מודעה. כדאיתא פרק האומר משקלי עלי ומביאו הרי"ף פרק השולח ורשב"ם פי' בפרק חזה"ב אמר ר' ששת האי מאן דמסר מודעא מודעי מודעא פשיטא ל"צ דעשיו' וארצי' מ"ד בטולי' בטלי' קמ"ל ואימא ה"נ א"כ נתני וכן אתה אומר בגיטי נשים היו כופין אותו עד. שיתן מאי עד שיאמר רוצה אני עד דמבטלי' למודעא קמא אלמא דאפילו הי מוס"מ בפי' בפני עדים אתי דיבור דביטול מודעא ומבטל דיבורא דמודעא ולא חיישינן לחומרא להצריכה גט אחר ודבר זה מעשים בכל יום ודכוותי' לגבי תנאי דאפילו הי' מתנה איזו תנאי בפירוש אתי דיבור דביטול התנאי ותבטל דיבור דתנאי דקמאי מעשה הגט וכדכ' הרא"ש בתשובה הנזכר ואצ"ל בנ"ד עכ"ל הב"ח ונ"ל מ"ש הב"ח ז"ל אף אם הי' לו אונס הכוונה מהאונסים שאין פוסלים אלא שבאו לפסול מחמת המודעא שמסר. וכשביטל המודעות שוב אין כאן חשש. אמנם אם הי' אונס שפוסל בגט פשיטא דבלאו מודעא בטל גיטא:

וז"ל תשו' רש"ל סי' כ"ה אח"כ מצאתי ראי' לדברי בתשובת מהר"ן מעיל צדק וז"ל אשר שאלת על ראובן שדחקוהו לתת גט לאשתו ונתרצה לדבר בשביל ממון שהי' עני ולא הי' בידו כלום והי' חייב הרבה וכשראה כך שהוצרך לתת גם בשביל עניו הלך ונשבע בעדים ע"ד גיסו שמעון ע"מ שלא יהי' לו התרה שלא יתן גט לאשתו לחה ברצון נפשו כ"א בע"כ וכך אמר בפני עדים דעו לכם כל מה שאני עושה אני עושה בע"כ לכך אני מבטל בפניכם נתינות הגט וגוף הגט מכאן ולהבא. והלך ראובן ונתן גט ובחזרתו אמר ראובן שנתן הגט לאשתו וביטל המודעות אבל לעולם אמר בלבו ובלחש שהי' עושה בע"כ וכו' נראה אם יש עדות שבשעה שנתן ראובן גט לאשתו ביטל המודעות כדינו כאשר דרך לבטל בכל הגיטין אז נראה שכשר הוא אף לכתחילה וכן משמע מתוך פי' רש"י ומפי' ר"י פרק חזקת הבתים וז"ל אי ידעינן באונסא ומבטל מודעא מדעת נראה דביטולו ביטול כ"ש כאן שלא הי' אונס דאי משום עוני אפשר לפרנס עצמו ע"י מזונות כו' ואף כי יש עדים שגירש בע"כ ומס"מ בפניהם כיון ששוב ביטלם הרי הם מבוטלים. מ"ה תיקנו בגיטין שלא לכתוב הגט עד שיבטל הבעל כל המודעות וכן אחר כתיבה קידם נתינה. ועוד דלא הוי אלא דברים שבלב דאינן דברים שהרי מכחיש בפיו מה שבלבו דבלבו אינו רוצה ובפיו אמר רוצה אני הלכך אע"ג דאנן סהדי דאינו רוצה שהרי גילה בדעתו ונשבע על כך מ"מ בתר פיו אזלינן כיון דבעלמא דברים שכלב אינן דברים., וכן אמרינן פ"ב דקדושין ואפילו גילוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא כאביי פ' השולח ועוד אגב נתינות המעות גמר ומקני כו' עכ"ל. ומדכתב ועוד משמע דאפילו בלא הך טעמא אין שייך אונס בעבור ממון ואף בשאר אמתלות ואפילו בג"ד דאנן סהדי שהרי נשבע על כך מ"מ היכא דביטל מודעא מבטל הכל וכ"ש בנ"ד עכ"ל רש"ל:

ועיין בתשו' נו"ב מה"ת אה"ע סי' קכ"ט בא' שנתן גט ואח"כ יצא עירעור וז"ל היות שנתברר לנו ע"פ כמה עדים כשרים שטרם נסיעות הבעל הנ"ל מפה לבית חמיו נשבע בפ"מ בפני רבים עפ"י דת ודין תוה"ק שלא לגרש את אשתו בלתי ידיעות ורצון אביו. וגם מס"מ בפניהם. ומתוך דבריהם ניכר שגם המס"מ הי' בשבועה ובלא"ה מצד השבועה עצמה. הלא תורה אחת לכולנו וכל הדיינים הסמוכים היושבים על כסא הוראה לפניהם ברור הדבר כשתלה מחלוקת הפוסקים הראשונים והאחרוני' ז"ל במי שנשבע שלא לגרש את אשתו ובענין אי עביד מהני ורוב הפוסקים האחרונים ז"ל מסכימים שאפילו לענין ממון הקל הי' ספיקא דדינא וק"ו ב"ב של ק"ו לענין איסור א"א החמיר לזאת לדעתי שלא תנשא לכתחילה האשה הנ"ל עד שתשתדל לה ג"פ מחדש מבעלה הנ"ל כדי להפקיע מאיסור א"א עכ"ל הנו"ב במה"ת. והגאון הנ"ל בעוצם ידו וזרוע כוחו כתב וז"ל ואני אומר גם אני יושב על כסא הוראה ואם שמלה להם קצינים יהיו לי ויראו לי באיזה מקום בכל חיבורים של הראשונים מחלוקת בנשבע שלא לגרש ולא מצאנו בשום קדמון שיאמר בזה שאין הגירושין מועלים. אדרבה להאי גיסא דהיתרא הדבר מפורש בתוס' בתמורה בהסוגיא עצמה שהגירושין קיימים. אבל לאידך גיסא שיפסלו הגט אין זכרון בדברי הראשונים ולא באחרונים המפורסמים דהיינו הט"ז וסמ"ע והש"ך והב"ח עכ"ל הנוב"י. ותוכן דבריו בגירושין באיסור לא אמרינן אי עביד לא מהני מיסוד דברי התוס' דתמורה גבי אונס שגירש דלכ"ע חלו הגירושין משום דאיתקש גירושין למיתה דבכ"ע הוא מועיל ועוד האריך הרבה ביסודות חזקות וראיות ברורות דלא שייך כאן אי עביד לא מהני ובאמצע התשובה כתב וז"ל ואמנם אנחנו נדבר בגוף הדין אם נתקבל כדת בפני הבעל והאשה כמשפט. והנה על עסק המודעא שנאמר בדברי המערערים ומתוך דבריהם ניכר שגם המס"מ הי' בשבועה. הנה מה מועיל לנו על ההכרח שניכר מתוך דבריהם. ודברים שבלב אינם דברים והרי בשעת הגט ביטל כל מודעא. ואין עלינו לדבר רק מחמת השבועה וגם המערערים לא תלו העירעור רק מחמת השבועה. ועתה אודיע משפט האשה להוציא לאור משפטה. ובאמת היטב חרה לי על הבעל ואביו ואם הם יוציאו מחשבתם הרעה אל הפועל לא הנחת לאברהם אבינו בת מגורשת ואל תתמה שאני קוראו בליעל ואני אינו מכירו כלל שהרי הוא עצמו מעיד שהוא רשע ועבר על השבועה ואף שבאמת אין אנו פונים לקבל דבריו. עכ"פ בליעל הוא מ"מ או שעבר על השבועה או שמוציא לעז על הגט ורשת של ר"ת פרוש לרגליו יכל בליעל אחר שיגרש. יאמר שזה זמן רב נשבע שלא ליתן גט ויכולים למצוא עדים הרבה. ואף שבשביל זה עכ"פ אינו יכול לפסול עדיו של זה עכ"פ לבי בוער ע"ז. ולכן צריך אני לברר שהאשה הזאת מותרת בלי שום חשש. עכ"ל. והנה הגאון הנ"ל לא ראה תשובות שהבאתי לעיל דאילו ראה הי' מביא דבריו ושמח שמצא תנא דמסייע לי' ומיקל בפשיטא אפילו היכא שנשבע שלא ליתן גט:

העתקתי דברי שלשה גדולי עולם שכב"י נשענים עליהם א ועליהם נסמכים כל יסודות הוראה כי יסכר פי דו"ש אנשי בליעל אשר התחכמו לעשות רעה ולא תעשנה ידיהם תושי כאשר חם לבי בקרבי שכ"פ בא מעשה לידי כשרבינו בעל נו"ב כתב לבי בוער בקרבו וקרא דורו דור פרוץ. מה יעשו דורותינו אלה לכן לא אחוש על שום מ"מ אחר שנעשה הגט כתיקון חז"ל. בלתי אם יבואו שני עכו"נ שהי' אנוס על הגט והרב ומ"ץ יעיינו אם יש בכח עדות זו לבטל הגט ואז בטל הגט בלא מס"מ וכ"ז שלא הביא שני עדים כו"נ שהי' אנוס ה"ז בחזקת מגורשת ומותרת להנשא לכל אדם. ומה' יעלה בידינו להעמיד יסודי הדת על תילה אמן:

תוכן העניינים

תשובות מהרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה