תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה
סימנים · סימן לט
ב' ט' למב"י תר"ג שלום לאהובי ידיד ה' וי"ל הרב המאוה"ג החו"ב בכל חדרי תורה המפו' מוה' אלחנן נ"י הרב דק"ק באריסוב
מכתבו הגיעני כפעם בפעם לא חשתי להשיבו כי הטרדות רבו למאוד ולידע אינש בנפשו גם לדעתי הי' טעם בדבר מה שעכבתי תשובתי בזה כאשר אגוד למע"ל לא כאשר חשב מע"ל ח"ו עלי דברים הנוגעים לכבודי ח"ו לא בי הוא. אמנם כאשר ראיתי שכבודו שוקד על דלתותי אמרתי מוכרח אני להשיבו מפני רוב אהבתינו מאז ועתה:
הנה בנידון כתיבות שם טאבא כתבתי לכבודו שדעתי נוטה להסכמת בעל טיב גיטין לכתוב טאבא באלף וכן עשיתי הלכה למעשה כי לפי המורגל בקריאתינו נוטה הקריאה לקמץ כמו שם גאלדא אמנם כבודו הרמה גילה דעתו במכתב השני שכתב טויבא בוי"ו ויו"ד וחרד על זה לא ידעתי מה החרדה הזאת הלא ס' טיב גיטין לפניו ושם בעצמו מסיק היכא דכתב שם כמקדם דהיינו טויבא כשר בדיעבד רק לענין לכתחלה קיימינן והנה הרב ז"ל לא ביאר טעמו בזה כאשר כתב שבתשובה האריך ולא זכינו לתשובתו בזה ונראה טעמו מה דמכשיר בדיעבד הגם דהקריאה הוא בקמץ וקמץ מושך אחריו אלף מ"מ כשר בדיעבד כיון דידוע דשם טאבא נמשך ממלת יונה וראינו בכל ספרי תנ"ך הנדפסים בלשון טייטש נדפס טויב גם רגילין לכתוב כן בשטרות וחתימות וכיון דהונח שם זה מתחלה בוי"ו ויו"ד אף עתה שנשתנה הקריאה באלף מ"מ הכל יודעים ששם זה הונח מתחלה לכתוב בוי"ו ויו"ד אף שעתה נשתנה באלף מ"מ אין חשש לעז בזה ויש לדמות זה לשם הירש דאנו כותבים הירש כמו שקורין הירש אף דקריאתינו בעי"ן והי' הראוי לכתוב הערש בעי"ן ובאמת הי' דבר זה קשה בעיני עד שמצאתי בס' טיב גיטין באות נו"ן שכותב טעם לזה וז"ל באות ה' הנה במדינתינו כל קריאות הירש קורין הה"א בסגול וא"כ הי ראוי לכתוב הערש בעי"ן ובזמנם הי' נראה שהי' דוחקים הה"א בחיריק וכן עוד היום במדינת ליטא מדגישין החיריק ושפיר כותבין היו"ד אבל במדינתינו אין מי יקרא החיריק בדגשות וכן לחיה בעצמה שעל שמה מכנים לצבי קורין במדינתינו הערש בעי"ן ובריבוי קורין הערשין וא"כ מהראוי הי' לכתוב הערש בעי"ן אך לפי ששם המצוי הרבה וטובא איכא מגדולי הדור שאף במדינתינו ובזמנינו הם חותמין הירש ביו"ד ואחריהם כל אדם ימשך בקסת לתומו באגרת ובשטרות לא אחד בהם שיכתוב בעי"ן אפילו ההמונים הא קמן דעיקר הנחת השם ביו"ד רק מחמת שיגרא דלישנא משתנה בפי המדבר לסגול לכן אין כאן חשש לעז כלל כיון שהרואה בגט כתוב ביו"ד אם יבוא לקרותו יקראנו בסגול כאשר רגילים לבטא בשפתים שם זה ולכן אפילו אם הוא איש שאינו יודע לחתום כלל אין להקפיד, ע"ש בטעמו ולכן מטעם זה הכשיר כאן בדיעבד עכ"פ כיון דידוע דהוא משם יונה ובספרי תנ"ך הנדפסים מפורסם להניח התיבה בוי"ו ויו"ד וכן רגילים לחתום א"כ הנחת שם זה מתחלה בוי"ו ויו"ד אף עתה שנשתנה הקריאה וראוי לכתוב טאבא מ"מ הכל יודעים דשם זה הוא כנ"ל בטעמו:
ובנידן שם גינעשא אשר לפי הברתינו במדנה זו בשין ימנית וכתבו הגט בסמך אם כשר בדיעבד בזה מנעתי עצמי להשיב בזה כי הוא ענין חמור מאוד ומה לו להכניס עצמי בזה כי בוודאי נראה שהגט פסול בדיעבד דיש שינוי גדול במבטא בין סמ"ך לשי"ן ימנית ואף שהס' גט פשוט בסי' קכ"ט ס"ק ל' כתב בשמות שנהגו לכתוב בסמ"ך וכתבו בשי"ן וכתב דיש צדדים להחמיר ומ"מ דעתי נוטה להכשיר בדיעבד אם הוא שעת הדחק עכ"ל וכן ראיתי תשובה אחת נדפס מהגאון מוהר"ז מרגליות ז"ל מבראד בספר אחד באשה ששמה סערקא בסמ"ך וכן חותמת עצמה וכתב בשין דיש להכשיר בדיעבד וסמך עצמו על דברי הג"פ הנ"ל אמנם דחילוק גדול יש היכא דכתב שי"ן במקום סמ"ך דיש לומר דהוא שי"ן שמאלית ואינו שינוי במבטא משא"כ להיפוך דכתב סמ"ך במקום שי"ן דבוודאי הוא שינוי גדול במבטא וכמדומה לי שגם כבודו העיר בזה במכתב הראשון ששלח לי וכעת המכתב הזה אין בידי הנחתיו בספר ושכחתי אי' א"כ בוודאי נראה דפסול בדיעבד:
אמנם היכא שהוא עיגון גדול ואם לא נכשיר גט זה תשב עיגונא כל ימי' ומצינו לחז"ל שחששו על תקנות עגונות אפשר לצדד קצת להכשיר אמנם ח"ו איני כותב דרך הלכה למעשה כי הוא ענין חמור בלתי אם יסכימו לוה כמה מגדולי הדור הנה הב"ש באות א' גבי שם אושעי' כתב באותיות המתחלפים כשר בעת הדחק אפילו ניכר במבטא כן הביא בשם ס' שמות ועכצ"ל דלא תקשה לפי זה מהא דגיטין פרק התקבל גבי ההיא דהוי קרי' לה נפאתה אזיל סהדי כתוב תפאתה דקאמר שם הש"ס דהגט חספא בעלמא הוא אף דהם מאותיות דטלנת שהם ממוצא אחד וידוע דאותיות שהם ממוצא אחד מתחלפים לפעמים ועכצ"ל לסברא זו שהביא הב"ש ז"ל דסובר כמו שכתב המבי"ט בתשובה הובא בס' גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק ק"ל דשם הי' ידוע שהי' אשה אחת ששמה תפאתה אבל היכא דהשם אחד הוא וידוע דליכא שני שמות רק במדינה אחת קורין שם זה בסמ"ך ומדינה אחרת קורין שם זה בשי"ן וידוע דליכא בזה ב' שמות רק מתחלף השם בשינוי המבטא ממדינה למדינה כל היכא דהוי מאותיות המתחלפים כשר בשעת הדחק ולא הוי שינוי שם גמור וכן הביא בס' גט פשוט באות קכ"ט מתשובת מהריב"ל שדקדק מדברי מהרי"א בת"ה מדפסל גט שנכתב גרשון וידוע שהי שמו גרשום דלא הוה גט כיון דנמצאו בתורה שני שמות אלו הוי שינוי השם גמור משמע דאלו לא נמצא בתורה שני שמות אלו לא הי' שינוי השם אף שנרגש במבטא כיון שמתחלפים לפעמים אף שאינם ממוצא אחד ממש רק הם מסייעים זה לזה בעזר הנחירים כידוע למדקדקים ועוד יש היתר לזה כיון דהשינוי תלוי במבטא שם המדינה והכל יודעים שהוא שם אחד רק השינוי תלוי במבטא וכמו שכתבו כמה תשובת האחרונים ז"ל לפרש דברי המרדכי בפרק המגרש בענין בוריש ואנו קוראין באיירש ובתשובת מהרח"ש ז"ל ובכמה תשובות תלו עצמם יסוד בזה היכא דהשינוי הוא רק מחמת קריאות שם המבטא במדינות לא הוי שינוי שם גמור והכל יודעים שהוא שם אחד רק הדבר תלוי במבטא אמנם קשה מאוד להקל בזה כאשר כתבתי למעלה אם לא בהסכם כמה מגדולי הדור והוא מקום עיגון גדול ולא כתבתי דבר זה להלכה כאשר כתבתי בפתיחות דברינו:
נידן מה שהעיר מע"ל בביצה ל"ב שפסק הרמב"ם כסתמא דמתניתין אין פותחין את הנר ופסק נמי כר"י עד שיצרפו בכבשן והוא תרתי דסתרי אהדדי לפי ס סוגי' הש"ס וכת"ר תי' קשיא זו דלכאורה קשה בהא דקאמר הש"ס א"ל אביי ממאי דילמא ע"כ לא קאמר ר"מ וכו' וקשה דאין זה סוגית הש"ס כלל דבשלמא אם הי' אביי מקשה ממאי דילמא ע"כ לא אמר ר"י וכו' הוי שפיר אבל אביי מקשה ע"כ לא קאמר ר"מ. א"כ מתניתן אמאן תרמי'. ואין זה דרך הש"ס ע"כ נ"ל דאביי ורבא לשיטתייהו אזלי לעיל פ"ק דף ז' ע"א מאן תנא מן השלל של בצים טהור אמר ר"י דלא כר"י וכו' א"ל אביי ממאי וכו' הנה ר"י ס"ל דילפינן איסור מטומאה ואביי ס"ל דלא ילפינן איסור מטומאה. והשתא הכי פריך אביי לר"י לסברתך דמדמה איסור לטומאה לעיל והכא ולפיכך אמרת דמתניתן דאין פותחין אתי' דווקא כר"מ א"כ ממאי דילמא ע"כ לא קאמר ר"מ וכו'. וא"כ מתניתן אמאן תרמי'. אלא מזה מוכח דלא ילפינן איסור מטומאה. ואתי' מתניתן כדברי הכל:
דבריו צריכין תבלין דהא דשייך לחלק בין איסור לטומאה היינו במידי דרבנן דאפושי טומאה לא מפשינן ובאיסור מחמירין אבל לא במידי דאורייתא וצ"ל דכוונתו דיש לנו לומר הגם דר"י סובר עד שיצרף בכבשן היינו מדאורייתא לא הוי כלי אלא עד שיצרפו בכבשן. מ"מ מדרבנן מקרי כלי משנגמרה מלאכתו. רק, דרבנן לא החמירו בטומאה. ור"מ סובר דמדאורייתא מקרי כלי אמנם לענין איסורא החמירו רבנן משתגמר מלאכתו הוי כלי גם לר"י כנ"ל להטעים דבריו:
אמנם לפי זה לא ידעתי מה פעל דהא קשיות אביי דמקשה למאי חזי שייך ג"כ אם נימא דמדרבנן הוי כלי. ואפשר לדחוק בזה גם מה שהראה מקום בשבת קכ"ד. דפליגי ג"כ אביי ור' יוסף אי ילפינן איסורא מטומאה. המעיין שם יראה דאדרבה דרב יוסף סובר ג"כ סברת אביי דאינו דומה איסור לטומאה. דאביי מתרץ שם דברי ר' יוסף בזה. וגם נראה דהענין דשם אינו ענין לנידן דידן. והנלע"ד לתרץ פסק הרמב"ם דהנה באמת ראיתי ביש"ש על ביצה כתב להוכיח דהלכה כר"מ כיון דסתם משנה זו אתי' כר"מ. אמנם באמת דבריו תמוהים. כאשר ראיתי בס' צל"ח בשם גדול אחד שתמה עליו בזה דהא סתם משנה דפ"ד דכלים כר"י משיצרפן בכבשן. ומאי חזית דאזיל בתר סתמא זו ולא בתר סתמא דכלים. אמנם עוד ראיתי דבר תמוה ביש"ש שכתב וז"ל אכן הרי"ף והרמב"ם ורוב המחברים פסקו כהך משנה וכן נראה עיקר כי מה שמסקינן בלישנא קמא כר"מ אינו יחידאי. דהא לא פליג עליו אלא ר"י. וא"כ הלכה כר"מ דסתם משנה אתי' כוותי'. וללישנא בתרא דמוקי כר"א ב"צ ג"כ אינו יחידאי דהא ת"ק דפליג עליו סבר אפילו בלא פתיחות נר עכ"ל. ודבריו תמוהים מאוד. דהאיך מתרץ בזה דברי הרמב"ם דהא הרמב"ם ז"ל פסק בפט"ו מה' כלים כר"י. וגם מ"ש דללישנא בתרא ג"כ אינו יחידאי. דהא ת"ק דפליג עלי' סובר אפילו בלא פתיתות נר הוי מנא ומכ"ש בפתיחות נר הוא תמוה. חדא דלפי"ז מוכרחים לומר דת"ק פליג על ר"מ ור"י דלר"מ עכ"פ פתיחות נר בעינן. א"כ יהי' ת"ק דעת שלישי וזה בוודאי לא שמענו. ועוד דלפי"ז יהי' ג"כ פסקי הרמב"ם סתרי אהדדי דפסק בפט"ו מה' כלים כר"י ופסק בפ"ח מה' משכב ומושב כת"ק דראב"צ. א"כ יהי' תרתי דסתרי אהדדי. דלר"י אפילו פתיחת נר אינו מועיל ודוקא כשיצרפו בכבשן ולת"ק לא מבעי דלא בעינן צירוף בכבשן דאפילו פתיחות כלי לא בעינן. ועוד כיון דהרמב"ם ז"ל פוסק כת"ק דראב"צ הו"ל לפסוק אפילו בלא פתיחות נר אסור ביו"ט. ובדברי הש"ס יש לדחוק אף דקאמר הש"ס מאן תנא דראב"צ הוא משמע דלת"ק הוי כלי בלא פתיחה. יש לומר דכוונת הש"ס דבוודאי אין לדמות הך מילתא דאין פותחין את הנר להך דאלפס. הגם דת"ק סובר דשם הוי כלי בלא פתיחה היינו משום דראוי למילתא משא"כ הכא בנר בלא פתיחה לא חזי' כלל. אלא מה דקאמר הש"ס ראב"צ היא היינו משום דעכ"פ מראב"צ מוכח דעכ"פ חקיקה משווי' לי' מנא דהא סובר דטהורת באוהל המת אלמא דלאו מנא הוא ואעפ"כ חקיקה משווי' לי' מנא. ומת"ק לא שמעינן כן צריכין לפי' רש"י. והמעיין בלשון רש"י יראה דכיון לזה דפרישית:
אמנם דברי היש"ש נראה דהבין דלת"ק אפילו בלא פתיחה הוי מנא ופליג על ר"מ ור"י הוא דבר תמוה אצלי אמנם הנלע"ד ברור לפרש סוגי' הש"ס לשיטות הרמב"ם ז"ל דהנה היש"ש כתב על דברי הרמב"ם בפ"ד מה' יו"ט שכתב לפרש הך דאין פותחין את הנר שכתב וז"ל כלים שהם מחוברין בתחלת עשייתן כגון ב' נרות או ב' כוסות אין פותחין אותן לשנים מפני שהוא כמתקן כלי וכך פי' בפי' המשנה. אבל סוגי' דשמעתתא לא מחוורתא לפי' עכ"ל. אמנם נלע"ד דפי' הרמב"ם מוכרח מאוד וברור בפי' הסוגיא. דהנה הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה בפ"ב מעדיות מ"ה כתב לפרש הך משנה שהביא הש"ס דביצה הנ"ל וז"ל ולפסין אירוניות מחבתות עושין אותן מזדווגות וכשנשלם בשולם חולקין אותם באמצע ונעשין שתי מחבתות כמו שעושין בכוסות הזכוכית וקודם חלוקן סבר ר' יהושע בן מתיא שהן מתטמאות במשא הזב ר"ל כשנשא אותן הזב ונידנד אותן. ואינן מתטמאות באוהל המת והטעם בזה שכלי חרס לא יטמא במת ולא בשרץ ולא בזולתם אלא מאוירו לפי שנאמר וכו' ובשביל אלה העיקרים אמרנו באלו הלפסין קודם חלוקן כיון שאין להם אויר ולא דרך פתח אלא כמו כדור נבוב שאין מטמאו' באוהל המת ומתטמאות במשא הזב אמר ר' אליעזר בר' צדוק שהן ג"כ אינם מתטמאות במשא מצד אחר וזה כי אעפ"י שלא נחוש לאויר בהיסט הזב מ"מ נצרך שיהי' כלי שנגמרה מלאכתו. וזה לא נגמרה מלאכתו הואיל ונשאר בו שום דבר לעשות אחר הבישול והוא לחלק אותן ואין הלכה כראב"צ כו' ע"ש. והנה לפי' הרמב"ם ז"ל בהך דאין פותחין וכו' עולה סוגיות הש"ס יפה יפה דהש"ס הוכיח דהמשנה אתי' כראב"צ דלדידי' כל זמן שלא נחתכו לא הוי כלי ולכן אינו מטמא במשא הזב. ומשום זה איכא איסורא ביו"ט דנגמר המלאכה ביו"ט. משא"כ לת"ק דסובר דמטמא במשא הזב דסובר דכבר נגמרה מלאכתן משעת בישולן. וכיון דכבר נגמר הכלי שוב אין איסור לחתוך לשנים ביו"ט. ולהך לישנא דמוקי כראב"צ מוקי המתניתן באמת שכבר נצרפו בכבשן ולא מחוסר בישולו רק נחסר החתיכה לשנים והוא דומה ממש לאלפסין וכו'. ולפי' רש"י צריכין לדחוק בזה הרבה מה דמוקי הש"ס כראב"צ כאשר כתבתי למעלה. ולפי' הרמב"ם הסוגי' פשוטה מאוד וללישנא קמא דהש"ס דמוקי כר"מ ולא כר"י מפרש המשנה דאין פותחין דמיירי שעדיין לא נצרפו בכבשן. ולכן הוכיח מזה דאתי' כר"מ דווקא דלר"י לא הוי עדיין כלי כיון שלא נצרפו בכבשן נמצא דלפי"ז אין נפקא מיני' בין לישנא קמא ללישנא בתרא. אלא בפרושא דמתניתן דלישנא קמא מפרש המשנה דמיירי שעדיין לא נצרפו בכבשן ומשום זה הוכיח דאתי' כר"מ ולא כר"י דלר"י עדיין לא נגמרה מלאכתו. וליכא איסורא בי"ט כיון דעדיין לא נגמרה הכלי. וללישנא בתרא מוקי המשנה דמיירי שכבר נצרפו בכבשן ולא מחוסר אלא חתיכה לשנים. ומשום זה הכריח דהמשנה אתיא כראב"צ דסובר דטהורת במשא הזב כיון דמחוסר חתיכה לא הוי כלי ולכן איכא איסורא ביו"ט דגומר הכלי משא"כ לת"ק ליכא איסורא ביו"ט כיון דכבר נצרפו בכבשן ומה דמחוסר חתיכה לא הי חסרון דמשום זה סובר דמטמא במשא הזב דמקרי כלי. ולפי"ז ליכא איסורא ביו"ט. זה פי' הסוגיא לשיטות הרמב"ם ז"ל:
ועתה איישב פסקי הרמב"ם ז"ל בזה דלא יהי' הפסקי' סותרים אהדדי. דהנה ידוע מחלוקת הראשוני' הובא בפ"ק דע"ג ובכמה דוכתי היכא דאיכא דאמרי בש"ס דקצת ראשונים סוברים כל איכא דאמרי בש"ס הוא טפל ללשון ראשון וקימ"ל כלשון ראשון וקצת ראשונים סברי דהוי ספקא ובשל תורה הלך אחרי המחמיר ובשל סופרים אזלינן לקולא והר"ן ז"ל בפ"ק דע"ג הביא בשם הרשב"א שכתב בשם רב אלפס ומקצת גאונים דבשל תורה הלך אחרי המחמיר. בשל סופרים הלך אחר האחרון ע"ש. והנה הגם דהביאו בשם ר' אלפס דפסק בשל תור' הלך אחר המחמיר מצאנו לרב אלפס ז"ל בשבת פרק כירה גבי מלח אינו כתבלין דפסק כא"ד להקל בשל תורה. והטעם מבואר שם בר"ן דיש לנו למפסק כלישנא בתרא כיון דקם לי' ר' נחמן כוותיהו וכן מבאר שם בתוס' ורא"ש דמה"ט יש לנו למפסק כלשנא בתרא הרי היכא דאיכא טעמא למיפסק כלישנא בתרא פסקינן כלשנא בתרא והכא וודאי נראה דיש לנו למיפסק כלישנא בתרא דללישנא קמא דמוקי המתניתין כר"מ ולא כר"י א"כ סתרי סתמא דמשנה אהדדי כיון דסתם רבי במשנה דאין פותחין את הנר ביו"ט היינו כר"מ והאיך סתם בפרק ד' דכלים כר"י עד שיצרפו בכבשן ולכן מוטב לנו למפסק כלישנא בתרא ומיירי המשנה שכבר נצרפו בכבשן א"כ לא סתרי משניות אהדדי. וכ"ת דאכתי סתרי משנה זו דסתם כראב"צ ממשנה דעדיות דסתם כת"ק דראב"צ אף דקתני מחלוקת ראב"צ אכתי חשיב לי' סתמא וכדמוכח בריש ביצה דקאמר הש"ס גבי שבת סתם לן תנא כר"ש. אף דאיכא שם פלוגתא דר"י פליג וכדכתבו התוס' בשבת ובריש ביצה בזה יש לנו לומר כיון דהשני דינים הם לחומרא יש לנו לומר דהאי תנא ספוקי מספקא לי' ואזיל הכא לחומרא והכא לחומרא. הגם דללישנא קמא דסתרי משניות אהדדי יש לנו תירוץ מה דמתרץ הש"ס בדוכתי טובא מעיקרא הי' סבר רבי כן ואח"ז חזר בו ומשנה לא זזה ממקומה:
מ"מ זה התירוץ דמספקא לי' לרבי עדיף טפי לשנוי ואזיל הכא והכא לחומרא. משא"כ התי' משנה לא זזה ממקומה הוצרך הש"ס לתרץ היכא דליכא לשנוי בע"א וללישנא בתרא השני משניות דסתרי אהדדי אזיל הכא והכא לחומרא ולכן משום זה פסקו הרי"ף והרמב"ם כלישנא בתרא. ובפרט לפמ"ש לעיל אין נפקותא לדינא בין לישנא קמא ללישנא בתרא אלא בפירושא דמתניתן:
ומשום זה אתי' פסקי הרמב"ם ג"כ שפיר אף דפסק כסתם מתניתן דאין פותחין את הנר דהיינו כראב"צ. מ"מ פסק בפ"ח מה' מו"מ כת"ק דראב"צ כסתמא דמשניות ואזיל הכא לחומרא והכא לחומרא כנ"ל ברור א"ד ידידו דו"ש באהבה יעקב מאיר פאדווא: