אור ברסלב
תשובות מהרים סימנים › סימן לד

תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה

סימנים · סימן לד

סימן לג

ליד"ן הרב המאוה"ג חו"ב וכו' מוה' יצחק אלחנן רב דק"ק ברעזא:

אחדש"ה הנני להודיעו כי קבלתי ממעכת"ה שו"ת בארוכה ומחמת רוב טרדתי וחולשת כוחי לא יכולתי לעיין היטב בקונטרוסו ושלחתי הקונטרוס בחזרה כאשר כתב מע"ל שאין לו העתק. אמנם בגוף השאלה ראיתי להשיבו כפי ענ"ד. וזה השאלה בדבר גט הבא ממדינות וואלין לק"ק רוזענאיי שהבעל מק"ק רוזענאיי ואשתו היא מק"ק ברעזה והלך מפה זה ערך שלשה שנים וזה מקרוב שלח ג"פ לאשתו שבפה ונכתב בגט שם האשה אסתר דוואסיא. והנה בכאן קורין אותה אסתר דוואשא בפ"כ והנה זה מקים עיגון גדול שאין אנחנו יודעים מקומו כלל. והנה מתחילה ראיתי לדבר אם יש בזה ח"ו פסולי דאורייתא. והנה נודע מסקנת התוס' והרא"ש בגיטין דף ל"ד דמסקנת דבריהם עפ"י הירושלמי למי אם יש לו שני שמות. אחד במקום הכתיבה ואחד במקום הנתינה. במקום הנתינה עיקר ואם כתב במקום הכתיבה פסול. והנה יש לחקור לשיטתם אם הוא פסול מדרבנן או דאורייתא ונראה ברור דאינו פסול אלא מדרבנן. דהא בוודאי משמע מדברי כל הראשונים דטרם תקנות ר"ג לא הי' כותב רק שם מקום הכתיבה וכ"כ בפ"י דהכי משמע מדברי כל הראשונים דטרם תקנות ר"ג לא הי' כותב רק שם מקום הכתיבה והכי משמע להדיא מלשון התוס' דכתבו והשתא בראשונה הי' משנה שמו ושמה קורא שינוי מה שאינו כותב אלא שם אחד משני המקומות לפי שאין מכירין בו במקום אחר ודומה להם שינוי שמו ושמה ואם נימא דטרם תקנות הי' כותב שם מקום הנתינה למה הוצרכו לדחוק בלשון שינוי שמו ושמה דהא א"ש הטיב לשון שינוי שמו ושמה דבמקום הכתיבה הי' כותב שם אחר מה שאין מכירים בו מקום הכתיבה או דבמקום הכתיבה הי' כותב שם מקום הכתיבה וקשיא להם מה שינוי שמו ושמה שייך כאן ולכך צריכין לפרש דומה להם שינוי שמו ושמה דהיינו אח"כ שיבוא הגט למקום הנתינה יהי' שינוי שמו ושמה ולפי"ז מוכח בהדיא דהשם מקום הכתיבה אינו פסול אלא מדרבנן דאטו טרם תקנות ר"ג דלא הי' כותב רק שם מקום הכתיבה הי' ח"ו הגם פסול מדאורי' והבנים ממזרים. חלילה וחס לומר כן אלא וודאי דגם אם כותב רק מקום הכתיבה הי' הגט כשר מדאורייתא רק ר"ג תיקון וחשש ללעז דדומה לשינוי שמו ושמה ותיקון לכתוב כל השמות ועשה מקום הנתינה לעיקר ושם מקום הכתיבה לטפל ואחר שתיקון ר"ג כן מי שאינו כותב אלא מקום הכתיבה הגט פסול מחמת תקנות ר"ג דחשש ללעז:

והנה לשיטות התוס' והרא"ש והר"ן והטור היכא דלא איתחזק בתרי שמות דהיינו במקום הכתיבה אינו יודעים שיש לו שם אחר במקום הנתינה וכתבו רק שם מקום הכתיבה אע"פ שאח"כ נודע שיש לו שם אחר במקום הנתינה הגט כשר. וע"ז לא תיקון ר"ג. כיון דלא נודע לנו בעת כתיבות הגט ובמקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה. ולפי"ז הי' הגט כשר לדעת גדולים אלו כיון דבמקום כתיבות הגט בוודאי לא חקרו ע"ז ולא ידעו כלל שבמקום שהאשה שמה הוא במדינות ליטא שקורין אותה אסתר דוואשא. הוי כלא אתחזיק בתרי שמא דלא חלה ע"ז תקנות ר"ג. אמנם מי ירום ראש להקל נגד גדולי הפוסקים הראשונים. דהיינו שיטות הסמ"ג והמרדכי וסה"ת דסברי דאם יש לו ב' שמות אחד במקום כתיבה ואחד במקום נתינה אפילו אם לא יודעים דיש לו שם אחר במקום אחר פסול הגט שמא יאמרו באותו מקום שגירש דאין זה אותו פלוני שגירש. ומ"ש רב אשי אבל לא אתחזק בתרי שמא וכו'. ה"פ שאין לו שם מיוחד בכל מקום ומקום אלא השם שיש לו במ"נ ויש לו ג"כ במ"כ בשני המקומות מכירין את שם שניהם אע"פ דיש לו שם אחר במקום אחר שאינו מ"נ ולא מ"כ כשר. כיון שכתב אותו השם של מ"כ ומ"נ וכן נראה שכן הוא שיטת הרמב"ן והרשב"א בחידושיהם. א"כ לדעת גדולי הפוסקים הגט פסול אף דלא אתחזיק במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה. וכן כתב בעל גט פשוט בסי' קכ"ט דאין להקל נגד גדולים אילו אפילו במקום עיגון:

ולא עוד דלבי מהסס בזה אם זה דומה כלל להיכא דכתב מקום הכתיבה. דחוששני דגרע טפי כי הפוסקים המדברים מענין שני שמות אחד במקום הכתיבה ואחד במקום הנתינה כתבו בהדיא לפרש דהיינו האשה או האיש דרו במקום אחד והי' להם שמות ואח"ז נסעו האיש למקום אחר והחזיק את שמו בשם אחר ומגרש את אשתו שנשארה במקומו בשם שהחזיק עצמו במקום אחר זה מקרי שנכתב שם מקום הכתיבה אבל בנ"ד דלא היתה האשה מעולם במדינות וואלין שיקראה לה בשם דוואסיא. רק במדינות וואלין קורין שם זה דאנחנו קורין דוואשא קורין אותה בלשון דוואסיא. א"כ זה לא נקרא כלל שם מקום הכתיבה כיון דלא היתה האשה בוואלין ולא הי' קורין אותה כלל דוואסיא ומאי מועיל מה דשם זה שקורין האשה במדינות ליטא דוואשא אם היתה במדינות וואלין הי' קורין אותה בשם דו אסיא. כיון דמעולם לא היתה במדינות וואלין ולא היתה כלל מעולם נקראת בשם זה א"כ גרע טפי והוי שינוי השם ממש והי' פסול ח"ו אפילו מדאורייתא:

אמנם מצאתי בתשובת כנסת יח יחזקאל בחלק א"ע סי' ס"ט שהחזיק בדברי הגאון בעל שב יעקב. איך שסידר גט לשלחו לק"ק פינטשוב. וכתב ווירוד. בוי"ו כדעת מהרש"ל ולבוש וקונטרס גיטין שבכל מקום שתפלת התיבה פ"א רפה כותבין בויו. והרב דק"ק פינטשוב מתמי'. דהט"ז ושאר פוסקים חולקים מטעם שבפולין לשון גסה וצ"ל פראדי פריידה בפא וכתב הנ"י וז"ל הנה בזה דעתי כדעת הכהן הגדול הנ"ל מטעם מאחר שבכל מדינות אשכנז כותבין בוי"ו וכן בכל ארץ ישמעאל כמ"ש האבן עזרא כמה פעמים בספרו. ובאשר יש כמה דיעות דס"ל מקום הכתיבה עיקר ואף שמסקנת רוב הפוסקים מקום הנתינה עיקר אולי לא דברו כי אם בידעינן בוודאי שהשליח ימצאנה במקומה משא"כ עתה כותבין בהרשאה בכל מקום שתמצאנה ופן ימצאנה השליח באשכנז או בתוגרמה וודאי כדאי הם מהרש"ל ולבוש וכת דילהון לכתוב בו"ו עכ"ל. ולמדנו מדבריו קולא גדולה. לנידון דידן חדא דזה פשוט בעיני בעל כנסת יחזקאל דזה מיקרי מקים כתיבה אף דנראה דהאשה לא היתה מעולם במקום שכתב הגט רק הגט נכתב לשלוח לק"ק פינטשוב. ושם קורין בפ"א אעפ"כ פשוט בעיניו דזה מיקרי מקום כתיבה כיון דשם זה נקראת כן במקום הכתיבה אף דהאשה לא היתה מעולם במקום שנכתב הגט ולא נקראת בשם זה בוי"ו רק כיון דשם זה נקרא כן במקום הכתיבה נקרא כן מקום הכתיבה. גם למדנו מדבריו קולא גדולא בנידון דידן דלפי הנהוג לשלוח גט ולכתוב בהרשאה בכל מקום שתמצאנה בזה מקום כתיבה עיקר. כיון דאינו מייחד הבעל את השליח מקום הנתינה:

אמנם לא הבנתי דברי הכנ"י נהי דס"ל דבזה שם מקום הכתיבה עיקר לו יהי' כן דבזה מקום הכתובה עיקר מי עדיף ממקום הנתינה לדינא דגמרא דבזמן הש"ס הי' מקום הנתינה עיקר מ"מ הא בעינן דיכתוב גם שם מקום הכתיבה ואם כתב שם מקום הנתינה בלחוד בלא וכל שום וכו' אף דעיקר מקום הנתינה מ"מ פסול לרוב הפוסקים. וכן כתב הר"ן בהדיא דאם לא כתב אלא מקום הנתינה בלא וכל שם אינה מגורשת אף דס"ל מקום הנתינה עיקר מ"מ בעינן עכ"פ וכל שום לכלול שם מקום הכתיבה. וכן נראה שהוא דעת הטור וכן מסיק בעל גט פשוט. א"כ לכאורה דברי הכנ"י תמוהים. נהי דס"ל דבזמן הזה שכותבין בהרשאה בכל מקום שתמצאנה מקום הכתיבה עיקר מ"מ לא עדיף מהיכא דבזמן הש"ס שם מקום הנתינה עיקר ואעפ"כ אם כתב שם מקום הנתינה בלחוד פסול. וא"כ נהי דשם הכתיבה עיקר מ"מ בעינן שיכתוב ג"כ שם מקום הנתינה זאולי יש לומר דעת הכנ"י לפמש"כ הרמ"א בא"ע סי' קכ"ט סעי' ל"ד בהג"ה שם שכתב כל כינוי שמשתנה בכח לשון המדינות. וכן בקריאות התיבות כגון במקצת מדינות שקורין גומפרעכט גומפראט. או שהלשונות מתחלפת בקריאות הב' או פ' או וא"ו. כגון זנביל או זנוויל פייבש ווייבש שמקצת מדינה מדברים יותר בלשון רפה. הולכין אחר לשון בני אדם במדינה שנותנים בו הגט. ואין להקפיד בזה. איך נמצאו השמות והכנויין כתובין. כי כל אחד כותב לפי לשון מדינתו. ולכן סדר לגיטין משונה זה מזה בענין זה. והעיקר כאשר כתבתי כן נראה לי להורות. אמנם אם אין ידוע לשון המדינות אין לשנות מה שנמצא בדברי הקדמונים. מ"מ בדיעבד אם שינה באחד מאלו הדברים כשר ומשמע בהדיא מלשון הרמ"א ז"ל אף ששינה באותו מדינה שקורין למשל בלשון רפה אם כתב בלשון גסה ובאותו מדינה אין קורין בלשון גסה כמו אות פ' או אות וא"ו אעפ"כ כשר כיון דהדבר תלוי במבטא לשון המדינה בדיעבד כשר. לכן ס"ל לבעל כנ"י דבזה בלא"ה בדיעבד כשר כיון דהדבר תלוי בהברת לשון המדינה דק שסדרו הגט בתחלה כפי לשון מקום הכתיבה. וע"ז התרעם חכם אחד והכנ"י החזיק בדעת הגאון המסדר דבזה שנשלח ע"י שליח עיקר הוא כפי לשון מקום הכתיבה:

ולפי"ז הי' אפשר למצוא קולא בנידון דידן דתלוי השם בלשון המדינות אף אם שינו לשון מדינתו כשר וכפי משמעות הרמ"א. ומכ"ש היכא שכתבו הלשון מקום הכתיבה רק שלא נכתוב בלשון מקום הנתינה והכי מבואר בכמה תשובות האחרונים ז"ל היכא דהשינוי תלוי במבטא לשון המדינה הכל יודעים שהוא שם אחד רק דהשינוי הוא מחמת מבטא לשון המדינה. ותלו עצמם בדברי המרדכי בפרק המגרש בענין בורייש ואנו קורין באיירץ ועיין בתשובת מהרח"ש ז"ל:

אך קשה מאוד להקל בזה וכמה אחרונים החמירו בזה מאוד. ובתשובת הריב"ל ח"א כלל ד' הביא בס' גט פשוט בסי' קכ"ט שנשאל במעשה שהי' דראובן הי בעיר רומא ושלח גט לאשתו אשר היתה בסאלונקא ושמה גוייא והי' כתוב בגט גיווייא כי כן דרכם בעיר רומא לכתוב גיווייא יו"ד וא"ו כי היו"ד להם במקום הרפה שאנו נוהגין להשים כשאנו כותבין גוויא או גאמילא הם כותבין גיוויא גאמילה. אבל במדינות סלונקי לא שמענו משום אדם כ"א גוויא ברפה על הגימל. ושקיל וטרי טובא. והעלה דזה הגט אינו גט וקרוב אני לומר דאפילו אם נשאת תצא. ומי הוא שלא ירא לנפשו להכניס עצמו בענין חמור כזה. הגם שמצאתי עוד בתשו' פ"י חלק א"ע סי' יוד האריך שם בנידון עובדא שהביא שם. והביא שם גם תשובת הגאון בעל טורי זהב נדפס שם בסי' י"א ותשובה ההוא נדפס ג"כ בס' טורי זהב עצמו בסי' קכ"ט וכתב שם קולא אחת. היכי דהוי שינוי בין מקום הכתיבה למקום הנתינה כתב שם וז"ל ועפ"י הדברים האלה יצא ללמד עם זכות בנ"ד כיון דכתבנו דכל מדינה דינה כמקום הנתינה:

א"כ בנידון שלנו ב' המקומות הוי במדינה אחת ומלך אחד לכולם. וליכא חירום ביניהם. ולא דמי ליהודא וגליל. דהתם כ"א מדינה בפ"ע ולא שכיחי מזו לזו כדאמרינן בפרק חזקת הבתים. ובפ' האשה שנתארמלה סתם יהודא וגליל כשעת חירם דמי. ואמרינן לענין כמה דברים ג' ארצות לחזקה ולשביעית. והסוגיא מוכחת ע"ז כיון דמיירי מבני אדם הבורחים ומשנים שמם שלא יכירום. וזה שייך במדינות דלא שכיחי מזו לזו אבל במדינות דשכיחי מזו לזו לא הוי מעשיהם מועילם כלל א"כ הוי גם סלוצק שהוא מקום הכתיבה כמו מקום הנתינה והו"ל כמי שיש לו שני שמות בעיר אחד דאז פשיטא דכשר כמשכ"ל בשם הריב"ש. וגם בזה קשה לסמוך מאוד באיסור א"א החמורה שלא משמע כן מכל הראשונים ואחרונים. והרב ז"ל בעצמו לא סמך על זה בסוף תשובתו. וכתב דלא משמע כן מדברי הפוסקים שכולם כתבו ממקום למקום:

ולעד"נ במקום עיגון גדול יש למצוא צד להתירה. דהיינו שהאשה תיסע למדינות וואלין ותקבע שם דירתה שלשים יום דהיינו שתהי' נקראת שם בשם המורגל במדינות וואלין לקרוא שמה בשם אסתר דוואסיא ככתוב בגט. ולענ"ד הי' פשוט דזה בוודאי מועיל. כיון דהאשה נסעה לוואלין והחזיקה עצמה בשם המורגל במדינו' וואלין מה חשש בזה. הלא עתה הוא שם מקום הכתיבה והנתינה הוא שם אחד. הגם דעדיין לא נעקר שמה מה שהי' קוראין אותה במדינות ליטא בשם אסתר דוואשא. ולכתחילה בוודאי בעינן לכתוב כל השמות אף השם שאינו במקום הכתיבה ומקום הנתינה רק שקוראין כן במקום אחר צריכין לכתוב. וכמבואר בדברי הראשונים שהוציאו כן מהירושלמי. מ"מ בדיעבד בוודאי כשר היכא דיש לו שם אחד במקום הכתיבה והנתינה וכמבואר בדברי הראשונים ועיין בא"ע סי' קכ"ט סעיף י"ב ובב"ש שם ס"ק ך"ב. כך הי' נראה פשוט בעיני תקנה זו. אלא שמצאתי בשו"ת פ"י הנ"ל שהביא תקנה זו בשם למדן אחד וז"ל ובמה שכתבנו נסתלק נמי מה ששמעתי מפי למדן אחד שאמר דאיכא תקנה בנ"ד לדבר שתלך האשה למקום אחר ושם תקבל הגט ולא יהי' מקום נתינה. והגאון פ"י שם בתשובתו הרחיק הדבר מאוד וז"ל וזה שיבוש גדול והבל הבלים. כי מה בזה שתקבל במקום אחר אין הנתינה גורמת אלא הלעז דמקום דירתה מה שהוחזק שמה בכאן וכשתבא להנשא במקום דירתה יוציאו לעז. וגדולה מזו כתב הר"ן פ' השולח ופי' ג"כ שהי' האיש והאשה דרין במקום אחד ואח"כ כתב שבהמשך ימים רבים נשתכח הדבר ויבוא הבעל לערער דאין זה שמו וכש"כ דחיישינן בכאן דהאשה תחזור ותידור בכאן. ובהמשך הימים יבוא הבעל ויערער ומי ידע שקיבלה הגט במקום אחר. וסיים שם עוד בנד"ד אפילו תלך לעיר אחרת במדינה זו מ"מ שם דירת' שהוא שם שיש לו בכאן הוא שמו וכאילו דר שם ודינו כמקום נתינה. וגם הגאון בעל ט"ז שם בתשובתו בסי' י"א הסכים לדבריו וז"ל ולענין מה שכתב הגאון מ' יושע שאיזה חכם אמר בנידן זה שתצא האשה לקבל גט למקום אחר במקום שלא הוחזק בשם זה וחלק עליו הדיין עם הרב הנ"ל. דהעיקר הוא במקום שהוא עומד או האשה עומדת בשעת כתיבת הגט וזה פשוט בעיני עכ"ל.

והנה מי ומי יכול להרים ראש נגד הנך אריוותא שהחמירו בזה ובפרט באיסור א"א החמורה. אעפ"כ תורה הוא ולא זכיתי להבין דבריהם דהחמירו בפשיטות כ"כ והדבר פשוט בעיניהם. ולפע"ד פשטות הראשונים משמע דבמקום הנתינה הוא עיקר מקום שתקבל הגט ומה לי שתלך האשה למקום אחר מקום דירתה אעפ"כ בשעת נתינה היא מגורשת בגט זה ואין כאן חשש לעז ובפרט דהאידנא דנוהגין דקורעין הגט וכל אשה הבא להנשא אינו מראה גט כלל רק או שהדבר מפורסם בעצמו שנתגרשה או שיש בידה ראי' מהרב שנתגרשה בוודאי לא שייך חשש לעז כלל. ודברי הר"ן שהביא אינו ענין לזה. דהר"ן מיירי דאינו כותבין כ"א שם מקום הכתיבה ולזה הי' תקנות ר"ג דחוששין ללעז וביותר לא זכיתי להבין סברת בעל ט"ז במ"ש וז"ל דהעיקר הוא במקום שהוא עומד או האשה עומדת בשעת כתיבת הגט דאטו אם האשה עומדת בשעת כתיבת הגט במקום אחד ואח"ז טרם הנתינה הלכה למקום אחר אטו לא תוכל לקבל הגט. ומצאתי בס' טיב גיטין בליקוטי השמות שהביא דברי הגאון פ"י הנ"ל והשיג עליו ג"כ כמ"ש דעיקר משמעות הפוסקים דמקום הנתינה הוא מקום שמקבלת הגט ולא איכפת לן כלל במקום שתלך האשה אח"כ למקום דירתה ומ"מ סיים דלענין מעשה צריך עיון בזה להקל נגד דעת הגאון המג"ש שסובר דחשש לעז מועיל לפסול הגט אף אם אין חשש בשעת מקום נתינה רק אחר כך:

ונלע"ד להביא ראי' ברורה דלא כדעת הגאון המג"ש לפמ"ש בספרי בס"ד בחלק שני בדיני שמות סי' וא"ו דבעיקר מה שכתבו התוס' והראשונים מחלוקת הש"ס דילן עם התוספתא דש"ס דידן סובר מקום הנתינה לעיקר והתוספתא סובר דמקום הכתיבה עיקר וכתבתי לפרש בס"ד דאין זה מחלוקת חדשה. אלא דהיא מחלוקת ישינה ובפלוגתא דר"מ ור"א אי עידי חתימה כרתי אי עידי מסירה כרתי. ואפרש שיחתי דהנה לעיל בש"ס דף י"ט ע"ב הני בי תרי דיהיב גיטא קמייהו צריכין למיקרי' וע"ש בש"ס. והנה הך קריאה הוא מעכב בד בדיעבד דלכתחילה בוודאי לא תנשא. רק אם נשאת יש בזה מחלוקת הראשונים. ודעת הרמב"ם והסמ"ג דאפילו נשאת בלא קרי' תצא וכן דעת התוס' בחד תירוצא ועיין בדברי מרן הב"י בסי' קל"ה בשיטות הפוסקים בזה. וכתב הר"ן בחידושיו שם על המס' הנ"ל וז"ל הני בי תרי דיהבי גיטא קמייהו צריכין למיקרי' וכו' פי' בעידי מסיר' אבל בעידי חתימה א"צ לקרות כלל אלא כל שהגט יוצא מת"י והא דקשיא לי' מה"ז גיטך ולא שאני לי' בעידי חתימה משום דברייתא סתמא קתני בין עידי מסירה בין עידי חתימה וכו'. וע"ש בר"ן על הרי"ף כתב ג"כ זה. ועתה יתבאר היטב דבש"ס דילן דנקט מקום הנתינה לעיקר משום דאתיי' כר"א דאמר עמ"כ כדקימ"ל כוותי' בגיטן א"כ במקום הנתינה צריכין עידי מסירה לקרות הגט והוא עיכוב אפילו בדיעבד כמשכ"ל א"כ צריכין עידי מסירה להכיר את השם שבמקומם כדי שידעו שזה הבעל מגרש את אשתו דאי לא"ה הוה לי' כאילו לא קראו כלל כיון דלא ידעי הי' מנייהו מגרש את אשתו לכן הש"ס דילן סובר דמקום הנתינה הוא עיקר ומקום הכתיבה הוא טפל אבל התוספתא אתי' כר"מ דאמר עידי חתימה כרתי ונגמר הגט תיכף בחתימות הגט. ואח"כ כשבא הגט לידה א"צ לקרותו כלל כמ"ש הר"ן. א"כ מקום הכתיבה עיקר ומקום הנתינה טפל. וא"ש הטיב. כך כתבתי בספרי. והוא לענ"ד דבר ברור ונוכל ללמוד מזה דלא כסברת המג"ש דהא התוספתא סובר דמקום הכתיבה עיקר ולא חיישינן ללעז כלל מה שאח"כ יהיו אומרים דאין זה האיש המגרש. והש"ס דילן סובר דמקום הנתינה עיקר וכן קימ"ל להלכה. היינו משום דבעינן שהעידי מסיהי יקראו הגט וכל שלא נתברר להם ששמו כך הו"ל כאילו לא קראו הגט. אמנם כל שתלך האשה למקום שקוראין אותה בשמה כך לא איכפת לן כלל מה שאחר נתינות הגט תדור במקום אחר. כיון דקראוהו הגט בשעת נתינה וידעו העדים מי הוא המגרש ומי היא המתגרשת לא איכפת לן אח"כ:

ולענ"ד בנידון דידן כיון שהוא מקום עיגון גדול ואי אפשר להשיג גט אחר יש לסמוך ע"ז שתלך האשה למדינות וואלין ותשב שם שלשים יום ותהי' מוחזקת כפי השם שקורין בוואלין. כיון דבלא"ה כתבנו צדדים להקל בזה. אלא שחלילה לסמוך ע"ז בענין חמור כזה. עכ"פ אם תלך האשה למדינות וואלין יש להכשיר וכנ"ל. ובאמת לא ירדתי לדעת הגאון בעפ"י מה שהתרעם על חכם הנזכר בתקנה הנ"ל כיון דהגאון בעצמו מסכים שם בעובדא דידי' דהגט כשר. ולמה לא נעשה באופן היו"מ. וגם נראה דהמג"ש והט"ז בתשובתו שם דהסכימו דלא כהחכם הנ"ל. היינו משום דהי' שינוי בשם הבעל וע"ז יעץ החכם שתלך האשה למקום אחר שלא הוחזק הבעל בשם מקום הנתינה ויכול לגרש בשם מקום הכתיבה וע"ז התרעמו דאינו מועיל אבל בנידן דידן דאיכא שיטי בשם האשה בין מקום הכתיבה למקום הנתינה ותלך האשה למקום הכתיבה ותשהה שם שלשים יום עד שתהי' מוחזקת בשם מקום הכתיבה נראה דגם הם מודים דמועיל כיון שהוחזק השם שלשים יום הוי כמקום דירתה וכמו שאמרו ב"ב דף ח' ע"א המודר הנאה מיושבי העיר כל שנשתהא שם שלו שלושים יום אסור ליהנות ממנו. אלמא דחשבינן לי' מיושבי העיר והוי כמקום דירתה:

כ"ז נראה לצדד במקום עיגון גדול אם בלתי אפשר להשיג גט אחר וראיתי מה שכתב מע"ל תקנה זו לשנות לה השם במקום הנתינה שלשים יום ולקרוא לה כמקום הכתיבה לא נייח לי הגם דבאמת מצינו דמועיל היכא דהוחזק שמו בשם אחר מ"מ בשינוי כל דהוא כזו מאן דייק לקרוא לה בשם זה בדקדוק זה. וגם בלא"ה הענין נראה כחוכא ואטלולא. וגם תקנה זו שכתבתי אף שהוא יותר מועיל כי בוואלין ממילא קורין שם זה כך. וא"צ הכרזה איני סומך על דעתי באיסור תמור כזה בלתי אם יסכימו לזה שני גדולי הדור המפורסמים בצירוף מעכת"ה אזי גם אנכי אצטרף בצירוף דרבנן ונמטי שיבא מכשורא. וגם אף אם יסכימו להיתרא ראוי לשהות ערך חצי שנה אולי ישיגו גט אחר כמו שראיתי בתשובת פ"י שציוה ג"כ בעובדא דידי' לשהות חצי שנה. וצור ישראל יצילנו משגיאות ולא יצא ח"ו מכשול מת"י ויעמידני על דבר אמת בתורתו תורת אמת א' יוד לחדש אדר תר"ג פק"ק בריסק:

תוכן העניינים

תשובות מהרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה