תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה
סימנים · סימן לג
שאלה בענין גט הנשלח ממרחקים ע"י בי דואר
בנידון הגט פטורים הנכתב בעיר טרייעסט ערך ת"ר פרסאות ממקום הכתיבה למקום הנתינה עם הרשאה מג' רבנים אשר השליח הראשון מסר את הגט ואת השליחות להרבנים הנ"ל והרבנים מינו את ידידי' בן אהרן מפרוזין שליח להלכה לגרש בו את האשה המעוגנת זה חמש שנים פייגא זלאטא בת איסר מבעלה בצלאל בן שמחה כמו שנמצא כתוב כ"ז בהרשאה אשר הי' למראה עיני. והובאו הג"פ וההרשאה עם אגרת אחד להרב ומ"ץ דק"ק פרוזין ואגרת אחד מר' משה בן אהרן לאחיו השליח ידידי' הנ"ל. על הבי דואר סטראחאווע חתומים בחותמי העקספעדיציע מעיר קאנסיק. מאוספים יחד כולם בדלוסקמא של עץ. ונתנו בחפיסה בכיס והחותמת על הכיס. וכתוב עליו שנשלח לפרוזין מקאנסק למוה' אלי' במוה' יצחק מפרוזענע בכתב ולשון רוסיא. ושאלה זו נשלח' אלי מהר' דק"ק פרוזענא ומחכמי שערשאוב לעיין בשרייותא דהאי איתתא
תשובה
הגם כי מיראי הוראה אנכי ובפרט לנושא חומר כזה. אך לעומת זה תקנות עגונות יש כאן אשר שקדו חז"ל על תקנות בנות ישראל וח"ו אם לא עכשיו תתעגן לעולם לזאת חשבתי עם צורי וקיני לעיין בזה ולגלות דעתי העני'. הנה עיקר החשש בזה דהמקום מרחק רב וא"א לקיים חתימות עידי הגט ולא חתימת עידי הרשאה דהיינו הרבנים שחתמו על הרשאה. ולכאורה יש לדמות דין זה להא דמבואר ברמ"א סי' קמ"ב סעיף י"ט בהג"ה דאי הביא השליח הגט מקויים בחותמיו אע"פ שאין מכירין חתימות הקיום מ"מ במקום דחק ועיגון יש להקל ולסמוך עליו אע"פ שלא אמר השליח בפ"נ ובפ"נ. הואיל וא"א לחזור ולומר יש לסמוך על החתימות דמה"ת עדים החתומים על השטר כמו שנחקרו עדותן דמי. והנה בט"ז אה"ע הרעיש בקול גדול על דין זה דהא בריש גיטין פרכינן לטעמא משים קיום לבעי תרי כמו בכל קיום שטרות ומשני כיון דמה"ת עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן ורבנן הוא דאצריך והכא משום עיגונא אקילו בה רבנן הרי דלא אקילו בעיגונא אלא ע"י נאמנות השליח דהאמינו רז"ל כבי תרי אבל אם לא אמר השליח בפ"נ הגט פסיל ולא סמכינן על הא דד"ת א"צ קיום וסיים שאין להקל למעשה ובאמת בעיקר דברי הט"ז כבר הרגיש הרשב"ץ בעצמו כפי שהעתיק הב"י בסי' קמ"א. כיון דקיימ"ל דלא חיישינן לשמה ולא הוצרכו לומר בפ"נ אלא לפי שאין עדים מצויים לקיימו. וא"כ עכשיו שהם חתומים בו ומה"ת כשר דנעשה כמו שנחקרה עדותן. ועדיף טפי גט מקויים שלא נתקיים הקיום מע"א אומר בפ"נ. ועיין בתשובת נו"ב מה"ת חלק אה"ע סי' קל"ו:
ועוד נראה לי די"ל בטעמא דהך מילתא דגבי גיטין קיום בי תלתא א"צ קיום והוא דהא חזינין דבא"י אצ"ל בפ"נ ואליבא דהלכתא קימ"ל כרבא משום דאין עדים מצוין לקיימו הטעם דבא"י שכיחא לקיימו לא החמירו רבנן לומר בפ"נ וסמכו ע"ז. דאם יערער הבעל יהי' מצויין לקיימו רק בח"ל החמירו בזה משום דלא שכיחא לקיימו. ולפ"ז יש לומר דבקיום בי תלתא אף שאין מכירין החתימו' לא החמירו בזה והוא דקיום ב"ת מצויין לקיימו יותר מחתימות עדים ומצינו בש"ס גיטין דף ל"ו דחילקו כעין זה דהביא שם ברייתא תקנה גדולה התקינו שיהא מפרישין שמותיהן בגיטין מפני תיקון העולם. ופי' רש"י שם שמאחר שיתפרשו שמותיהם יחזרו אחר יודעיהם ומכיריהם להעיד על כ"י. ופריך הש"ס ובסימנא לא. והא רב צייר כוורא כו' ומשני שאני רבנן דבקיאין סימניהן. וכה"ג מצינו ביבמות ל"ז דלא ישא אדם אשה במדינה אחרת שמא יהי' אח נישא אחותו. ופריך מרב ור"נ ומשני שאני רבנן דפקיעי שמייהו. הרי חזינן דלענין זה הקילו רבנן יותר משום דהמה מפורסמים יותר משארי אנשים א"כ י"ל דהיכי דמקויים הגט בקיום בי תלתא אף שאינו מקויים לא תקנו חז"ל שיאמרו בפ"נ. כיון דמצויין לקיימו ועשהו קיום בי תלתא שאינו מקויים בח"ל כמו גט שאינו מקויים בא"י דאצ"ל בפ"נ כיון דשכיחי לקיימו והקילו גבי עגונא והעמידו על ד"ת אף דבכל השטרות אף שלא בפניו צריך קיום דטענינן מזוייף מ"מ בעיגונא הקילו כמו שהאריכו בזה בריש גיטין:
אך לסברא זו נראה דשייך דווקא בי חלתא קבועי' אבל לא בי תלתא שאינם קבועים וכן בתשב"ץ חלק ג' סי' י"ז הביא בשם הרשב"א לחלק שאינו קבוע צריך קיום וכן ראיתי בס' סמ"ג בהגהות של הגאון ר"י צייטליש ז"ל נדפס תשובה מענין כזה וציוה להחמיר.
והנה בגוף הדין של התשב"ץ. אף דהט"ז הרעיש בקול גדול. מ"מ משמעות האחרונים שיש לסמוך להקל בשעת הדחק ועיגון גדול. הגאון רבינו אלי' בביאוריו לאה"ע סי' קמ"ב סעיף י"ט בהגה"ה ס"ק נ"ט הראה מקור טהור לדין זה של התשב"ץ. והביא דברי התוס' כתובת ך"א ד"ה עד בשם הירושלמי בפרוזבול הקילו ג"כ בזה. ומשמעות דבריו הקדושים. כיון דמצינו דהקילו בפרוזבול. ה"נ י"ל דהקילו לענין תק"ע אף שהטעם שהקילו בפרוזבול לא שייך הכא וכמבואר. ועכ"פ משמעות דבריו שהחזיק בפסק הרמ"א שכן דרכו תמיד היכי שאינו נראה לו פסק השו"ע אינו נושא פנים בדין וכותב שלא לסמוך על פסק זה. וכן בתשובת נוב"י מה"ת סי' קל"ו מבואר דיש לסמוך על פסק הרמ"א וכן משמע בתשובת הב"ש סי' ש"ע דיש לסמוך על דין התשב"ץ במקום דוחק ועיגון גדול. וכן ראיתי בהריק"ש שהסכימו להקל בשעת הדחק. וכן בס' יאיר נתיב למוהרא"י הוא בעהמ"ח ספר גינת וורדים כתב בפשיטות להקל בזה:
ומה שיש לעיין בזה דלכאורה אינו דומה ממש לדינו של התשב"ץ. דבנידון התשב"ץ הי' מקויים על הגט אלא שלא הכירו החתימות. משא"כ בנידון דידן דהגט אינו מקויים כלל אלא על הרשאה כותבין בי תלתא שהשליח אמר לפניהם בפ"נ ובפ"נ. ועשאם שלוחים למנות שליח אחר לק"ק פרוזען. והכל אנו סומכים על הרשאה. דלא ידעינן קיום הגט רק ע"י הרשאה. וכבר הביא הרמ"א ז"ל סי' קמ"ב סי' א' דהרשאה לא מיקרי קיום. דחיישינן שמא הגט מזוייף והרשאה נכתב על גט אחר והוא מהריב"ש בתשובה סי' שי"ח א"כ בנידון דידן לא ידעינן כלל דהגט מקויים כלל זולת ע"י הרשאה. ונלע"ד דיש לצדד בזה להקל לפמ"ש רמ"א בא"ע שם סעיף ט' לענין שליח שני שדי שיאמר שליח ב"ת אני דאפילו לא אמר כלום אם יש לו הרשאה והוא במקום עיגון יש להקל ומביא שם הב"ש בס"ק י"ג אע"ג דכתב בסעיף א' הרשאה לא מקרי קיום דחיישינן שמא אבד הגט ראשון וזה גט אחר מ"מ לענין זה מהני הרשאה כמ"ש בתשובת הריב"ש. ולכאורה אין טעם לדברים אלו לחלק בזה. אך אחר העיון הטוב נראה דהחילוק מבואר. דהנה לכאורה הך דינא דהריב"ש תמוה מאוד דטעמא מאו הרשאה אינו קיום דחיישינן שמא הרשאה נכתב על גט אחר והשליח זיוף הגט. אמאי ניחוש לזה כיון דידעינן בבירור ע"י הרשאה דעכ"פ בא גט ליד שליח למה ניחוש דנאבד הגט וזה גט אחר הוא והלא אפילו בנאבד הגט קיי"ל בא"ע סי' קל"ב סעיף ד' היכא דאין שיירות מצוייות ולא הוחזקו שני יוב"ש דמחזירין אפילו לזמן מרובה. וקיי"ל ג"כ ביבמות גבי יצחק ריש גלותא דלא חיישינן לתרי יצחק ע"ש יבמות קט"ו ובדברי הפוסקים שמה. והטעם מבואר בדברי הרמב"ן במלחמות ה' דאמרינן כ"נ וכ"ה. כיון דידעינן בבירור דיצחק אזיל לשם לא חיישינן ליצחק אחר וה"נ כיון דידעינן בבירור ע"י הרשאה הגט הי' אצל השליח למה ניחוש דאבד הגט וזה גט אחר:
אמנם עיינתי בריב"ש סי' שי"ח ונראה מלשונו שהרגיש ליישב זה. ואביא קצת דבריו הצריך לענינינו והוא דהי' שם עובדא דהשליח הביא שטר שליחות ועידיו מקויימים על השטר שליחות שעשה אותו הבעל ומסר בידו גט ועידיו. והשיב הריב"ש שם להשואל דמה שעלה בדעת השואל דכל שיש עדים בשליחות הנ"ל הו"ל כאתו בי תרי דאינו מוסכם והביא דעת הרמב"ם והרב אלפס"י בפ"ב דגיטין דשנים שהביאו גט ממד"ה דאצ"ל בפ"נ ובפ"נ דווקא כששניהם שלוחים. וכן פי' רש"י ז"ל דשניהם שלוחים בהבאתו. וכתב דאף לפי' התוס' והרשב"א ז"ל דאפילו בחד שליח ואחר מצטרף עם השליח להעיד על השליחות מהני לרבא דקיי"ל כוותי' וא"צ בפ"נ ובפ"נ דהוי כאתו בי' תרי. כיון דיש ב' עדים דהוא שליח הגט זה כדי לגרשה שוב אין הבעל יכול לערער ולומר מזוייף הוא וסיים דמ"מ אפשר דהיינו דווקא כשהעד מצטרף עם השליח הוא בכאן עתה עם השליח ומכיר הגט בטב"ע או בסימנים מובהקים ומעיד שעל גט זה נעשה שליח. ואז הוי כאילו נתקיים גט זה בחותמיו. וכן נזכר תמיד בלשונם ז"ל גט זה אבל בנד"ד אעפ"י שיש שטר שליחות ביד השליח שהבעל מינה אותו שליח ומסר בידו גט כשר ועידיו פו"פ מ"מ אין זה קיום על זה הגט שלפנינו ואף אם עידיו הם אותם שנזכרים בשטר שליחות. שהרי אפשר שאותו גט נאבד או נשרף וזה מזוייף הוא ואע"פ שאין חוששין לזה מ"מ אין גט זה מקויים אלא בקיום הגט ולא בתקנות חכמים עכ"ד בקצרה:
נראה מלשונו שהרגיש ליישב מה שהקשינו וט"ס נפל בדבריו לפענ"ד. מש"כ אין גט זה מקויים אלא בקיום הגט תיב' אלא הוא ט"ס וצ"ל ולא וכוונת דבריו נראה דחז"ל תיקנו או דהשליח יאמר בפ"נ ובפ"נ או דהגט יהי' מקויים בתותמיו. הא לא"ה אף דידעינן ע"י איזה אומדנות דהגט וודאי אינו מזוייף מ"מ לא נתקיים בזה תקנות חז"ל ודמי קצת למה שאמרו בריש המביא תילין או כולו בקיו' הגט או כולו בתקנו' חז"ל. והשת' כוונ' הריב"ש נהי דלשיטת התוס' והרשב"א כל שיש עדים על השליחות אצ"ל בפ"נ ובפ"נ היינו כיון שיש עדים שהבעל מסר גט זה שוב אין יכול לערער מזוייף הוא והוי כאלו נתקיים בחותמיו ולא הוי בזה תקנות חז"ל לומר בפ"נ ובפ"נ משא"כ כאן דאין העדים לפנינו רק שיש שטר שליחות בידו דהבעל מינה אותו שליח אין זה קיום על הגט שלפנינו ולא נתקיים בחותמיו ולא בתקנות חז"ל שהצריכו שיאמר בפ"נ אף דע"י אומדנות ידעינן בבירור דנתמנה לשלוחו מ"מ גט זה לא נתקיים בתקנות חכמים:
ובזה מובן הטיב מה דחילק הריב"ש והביא הרמ"א ז"ל דהיכא שכבר נראה משטר השליחות שביד זה שכבר אמר השליח הראשון בפ"נ א"צ השליח השני שיאמר בפני ב"ת שליח ב"ת אני. דהא א"צ לזה אלא משום חששא דשמא לא אמר השליח הראשון בפ"נ כמ"ש המחברים וכיון שכבר נודע זה מצד אחד די בזה ואעפ"י שכתבתי למעלה שאפשר שאין הגט מתקיי' במה שכתב בשטר משליחות הבעל שמסר בידו גט כשר ועדיו פו"פ דעדיין אפשר שזה גט אחר הוא. איכא למימר דהיינו לענין צריכות בפ"נ שהוא קיום הגט עצמו אבל לענין מינוי השליחות האחרון גבי תלתא כיון שאינו אלא משום חששת אם אמר הראשון בפ"נ אם לאו יש להקל משום עגונת. ולכאור' אינו מובן ולפמ"ש מבואר החילוק בטוב טעם דלענין גוף השליחות שתקנו חז"ל שצריך לומר בפ"נ דעת הריב"ש שהוא תקנה קבועה וכ"ז שלא נתקיים דעת חז"ל או בקיום הגט בחותמיו או ע"י אמירות בפ"נ אף דידעינן ע"י אומדנות דהגט אינו מזוייף מ"מ לא נתקיימה תקחז"ל ופסול משא"כ לענין אמירת שליח שני שצריך שיאמר שליח בי תלתא אני דעת הריב"ש בזה שלא הייתה תקנה קבועה. כמו שנראה בלשונו כפי שדקדק בלשונו שאינו אלא משום חששא בעלמא אם אמר הראשון בפ"נ וכמש"כ המחברים ז"ל וכיון דאינו אלא משום חששא בעלמא כל דידעינן בבירור ע"י שטר השליחות שביד השליח השני שכבר אמר השליח הראשון בפ"נ די בזה כיון דע"פ הדין לא חיישינן כלל לגט אחר כיון דידעינן בוודאי שבא גט כזה לידו אמרינן שאותו עצמו הוא וכ"נ וכ"ה כמו שבררנו בבירור גמור מדברי הש"ס והפוסקים ז"ל:
מעתה בנ"ד אם נסמוך על דברי התשב"ץ דקיום ב"ת א"צ קיום. שוב א"צ לחוש במה שהקיום אינו על הגט עצמו כיון דבהרשאה מקויימת בקיום ב"ת כשרה לדעת התשב"ץ אפילו באין מכירין הקיום א"כ שוב ידעינן בבירור שכבר אמר השליח הראשון בפ"נ מעתה לענין מינוי השליח שמינו אותי הבי תלתא יכול לומר שליח ב"ת אני וגם אצ"ל שליח ב"ת אני וע"ז סמכינן אהרשאה דוודאי נכתבה על גט זה דכ"נ וכ"ה כנ"ל:
ועוד נראה דבזה וודאי אין חשש לומר דשמא נכתבה הרשאה על גט אחר כיון שהי' מאוספים יחד בדלוסקמא אחת וקשורים בקשר של קיימא ונחתמו בכמה חותמת דע"ז סמכינן מחשש חילוף באיסורי תורה בב' חותמת וודאי יש לסמוך על זה. וכן ראיתי בשו"ת אמונת ישראל להגאון מוהרש"ק סי' יוד וז"ל אף שבתשוב' מוהראנ"ח חושש שמא יאבד השליח ויכתוב אחר עם כל הסימנים להחליף מחשש הריב"ש שחשש הרמ"א. מ"מ הגט והרשאה כתובים בנייר א' וקשורים בקשר של קיימא ונחתם בשני חותמות באופן שלא יוכל להזדייף ולהתיר הקשר ולסתור החתימות. וע"כ נייר הכריכות שכתבו בי תלתא וסתמו שהגט שבתוך הקשר ושטר השליחות נתקשר ונחתם ע"ז ויוכלו החתימות להתקיים במקום הנתינה יצאנו מידי כל החששות בעולם עכ"ל. אלא שבעובדא דידי' הי' החתימות יכולים להתקיים במקום הנתינה ועכ"פ למידין מדבריו באם נסמוך על דברי התשב"ץ דקיום ב"ת אין צריך קיום אין חשש במה שקיום אינו על הגט עצמו וסמכינן ע"ז שנתקשרו יחד ונחתמו בכמה חותמות:
שוב בא לידי ס' יאיר נתיב הועתק שם בסי' י"א תשובת הרדב"ז מענין זה ומה שפלפל שם בעצמו הגאון שם. הנה הרדב"ז שם נשאל בנידון זה וכתב לענין משש דהקיום אינו על הגט בעצמו צידד שם להקל וכתב שם בקיום הגט מקילין בזה הרבה ובתוך דברי קדשו מצי אה מצאתי שכתב בזה ואע"ג דגיטין חמיר' משטרות קיום גיטין קיל מקיום שטרות דבקיום גיטין אף שאין מכירין דייני הקיום הגט כשר דמשום עיגונא הקילו כיון דקיום שטרות דרבנן וכיון דאיכא עדים חתומים וקיימו אותו בי תלתא סגי אף דאין מכירין חתימות הקיום קיום שטרות דרבנן ומשים עיגונא הקילו דא"צ להכיר חתימות הקיום עד שיבוא הבעל ויערער והכי איתא במרדכי בגיטין עכ"ל הנה הרדב"ז כתב בפשיטות בשם המרדכי דקיום ב"ת א"צ קיום הגם שחפשתי במרדכי ולא מצאתי עדות הרדב"ז נאמנה מאוד כי במרדכי נשתנה כמה נוסחאות כידוע לרגיל במרדכי. וגם הרדב"ז בעצמו הסכים לזה וכתב זה דרך פשטות. ושמחתי כ"ז כמוצא שלל רב שיש לנו בנ"ד שני עמודי עולם לסמוך עלייהו המרדכי והרדב"ז וגם הבעל יאיר נתיב האריך אחריהם לדקדק אחריהם והסכים בפשיטות דא"צ שיהא הקיום דווקא על הגט בעצמו. בתוך דברי קדשו מצאתי שהביא בשם מוהראנ"ח בתשובה שהעתיק דברי הריב"ש במ"ש שאע"פ שאין חוששין לזה. מ"מ אין זה מקויים לא בתקנות הגט ולא בתקנות חז"ל. כיון דאין כאן חששא דמזויף שלא נתנו הבעל ולשמא החתים בעדים פסולים לא חיישינן וכו'. א"כ מאי נ"מ אם אין גט זה מקויים לא בקיומו ולא בתקחז"ל. הא כל היכי דליכא למיחוש למזויף לא בעינן קיום דומיא דאתיוהו בי' תרי ומ"מ אנו אין לנו אלא דברי הריב"ש וכבר כתבתי לעיל מה דלענ"ד נראה ברור כוונת הריב"ש בעהי"ת:
אמנם מה שיש עוד חשש בנדון זה כאשר העיר הרב הג' מוה' שלום נ"י דק"ק פרוזענא. לפי דעת הש"ך דהא דמה"ת א"צ קיום. עדים החתומים כמו שנחקרו עדותן דמי. היינו דווקא היכא שיוצאה מבע"ד עצמו דמדאורייתא לא חשיד לזיופי אבל היכא שאינו יוצא משום אדם כמו מצא בשוק בזה מדאורייתא בעינן קיום וכתב מוהר"ש הנ"ל די"ל להניח על הבי דואר דבר מזויף לא חציף אינש ומרתת ג"כ שהענין יכול להתברר ע"י דרישה וחקירה שלא הונח מן מותב בי תלתא ויוכל להתברר מי ומי הניח אשר כל דבר כתוב בספר זכרון. והנה ראיתי בשו"ת פני ארי' סי' ך' העלה בכתב הבא מרחוק ע"י בי דואר שבעל הבי דואר במקום שנמסר הכתב עומד ומקבל הכתבים סגורים וחתומים מכל אדם המביאם ואינו משים על לב כלל דאף אם יתברר בסוף שהם מזוייפים א"א שיתגלה לעולם בשל מי יצאה הרעה הזאת. בכה"ג נראה פשוט דבעי קיום מדאורייתא דחוששין לזיופא שהרי כל אדם יכול לזייף באופן זה כמה מכתבים ולשלחם ע"י הבי דואר וא"צ להחציף פנים בשום ענין אמנם נראה דדבריו אינם מוכרחים ובפרט שהוא בעצמו כתב מטעם שמקום הכתיבה אין מכירים. ובנידן דידן אנו מכירין מקום הכתיבה ונוכל לברר משם אם שלח משם איש אחד כזה ובפרט האידנא דנעשה ונכת' בספרי הבי דואר יוכל להתברר הטיב. ואמרינן בזה לא חציף אינש לזיופי הגם שנראה דל"ש בזה כ"כ לא חציף אינש לזיופי הגם דנכתב כן בספר הבי דואר מי ומי ששלח. מ"מ מי יתפס בשקר. והגם אם יתברר אח"כ דאותן אנשים לא שלחו רק אחר שלח על שמם מי יתפס בשקר דלא ידעינן מי הוא האחר. בשלמא היכא שהוא ביד אחד אמרינן לא חציף אינש לזיופי דאח"כ יתברר ויתפס בשקר משא"כ בנד"ד. מ"מ נראה שגם בנידן דידן לא חציף אינש לזיופי כולי האי ולמסור על הפאסט דבר שלא הי'. רק לשלוח בשם אחר. דיכול להתפס בשקר תיכף בעת שלוח על הפאסט וידין במשפט כראוי להעוברים או להמזלזלים בחוקי הממשלה בפרט בדבר דאוושא מילתא טובא לשלוח משא כבוד על הפאסט ובפרט בנידון דידן שבכריכה אחת נשלחו עוד שני איגרות ומוזכר בשניהם הג' אחיו של ר' ידידי'. אף שגם כת"י אינו ניכרת פה. מ"מ הוא פורש בשלום לכמה אנשים אשר בלתי ידועים למרחק רב כזה רק לו. וגם כותב כמה ענינים שאינם ידועים רק לו ולאחיו. וגם כותב שהוא השתדל בגט הזה ועשה הוצאה סך רב. אשר מזה נראה הדבר אמת לאמיתו שנשלח זאת מאחיו של הממנה השליח שבק"ק פרוזענא ובודאי כבר יצא מחששא דמה"ת צריך קיום יצאנו בזה אחר כל ההוכחות ואומדנות הללו. ויותר יש לצדד בזה אפילו מאן דסבר דגם גבי גיטין צריך קיום ב"ת לקיום בנידן זה דיש כמה אומדנות מוכיחות וניכר הדבר אמת לאמתו דבוודאי יצא הדבר מפי ב"ת המסדרין הגט והרשאה סמכינן ע"ז. ובכמה דברים סומכין על אומדנא דמוכח. הן באיסור כרת ומיתות סנהדרין כמו ענין איסור א"א דכמה בעלי תשובות מתירים היכא שנטבע במים שאל"ס. היכא דאיכא אומדנות דמוכח. אלא דכאן יש לפקפק קצת בזה לפמ"ש לעיל בביאור דברי הריב"ש דאף דידעינן בבירור ע"י אומדנות המוכיחות. דהגט אינו מזויף מ"מ אינו מועיל כיון דלא נתקיים תקחז"ל דבעינן או אמירות בפ"נ ובפ"נ או דאתיוהו בי' תרי הא לא"ה אינו מועיל. מ"מ נראה הגם דדעת הריב"ש כן. שאר הפוסקים לא סברי הכי והוא מוהראנ"ח בתשובה באמת תמה בזה על דברי הריב"ש. וכן משמע דעת הרדב"ז בתשובה שהבאתי לעיל. דכל היכי דליכא למיחוש לזיופי לא חיישינן גבי גט. ולא שייך בזה לומר דלא נעשה תקנחז"ל. ועוד יש לצדד בזה כיון דידוע דדמי הפאסט עולים בזה לסך מה ובפרט משא כבד בוודאי יהיו עולים לסך רב כמה רו"כ בוודאי לא חציף אינשי לזיופי להפסיד מעות מכיסו בכדי לקלקלה. הלא אף במאן דחשיד לזיופי אמרינן דלא חשיד היכא דאיכא פסידא לדידי' כדאמרינן בע"ג דף ל"ד ע"ב גבי ההוא ארבא דמורייתא דאתי לנמלא דעכו אתיב רבי אבא דמן עכו נטורי' בהדה א"ל רבא עד האידנא מאן נטרה א"ל עד האידנא למאי ניחוש משום דמערבי חמרא קיסתא דמוריותא כו' הרי כל היכא דמפסיד מכיסו לא חיישינן לזיופי כן נלע"ד לצדד בזה בעניותי:
ועתה נבוא לענין החשש השני של הרמ"א ז"ל בסי' קמ"א סל"ה דאין למנות שליח הולכה ע"י כתב וסיים גם לא ראיתי נוהגין כך. והנה עיקר הדברים מבוארים בדברי הראשונים ז"ל. והובאו בטור וב"י באם שלח גט לאשתו ע"י א"י ומינה הבעל בכתב שליח לישראל שכמה גאונים איסרים דבעינן ונתן בידה מיד שליח ישראל דבעינן דכי נפיק גיטא מיד' דבעל ליד' דאיתתא או ליד' דשליח ישראל דקאי במקום בעל או ליד' דשליח ישראל שליח לקבלה דשויא איתתא גופא. ודעת הרא"ש ז"ל דנוהגין באשכנז וצרפת ע"פ ר"ת לשלוח גט וקדושין ע"י א"י וממנה בכתבו ישראל שבאותו מקום לשליח. והנה הרמ"א החמיר ביותר ומשמעות לשונו דאין למנות בכתב אפילו ע"י ישראל. ופשוט שבמקום עיגון אין לחוש לזה. וכן מבואר בתשובת אמונת שמואל סי' יו"ד דבמקום עיגון שרי למנות שליח בכתב. והביא דברי הרא"ש והר"ן ז"ל שכתבו בהדיא שיכול למנות השליח שלא בפניו וא"צ השליח לשמוע קולו אלא דבעובדא דידי' הובא הכתב ע"י ישראל. אבל במקום עגון בוודאי יש לסמוך על ר"ת והרא"ש דגם ע"י א"י מתירין ושכן נהגו באשכנז וצרפית וכן הסכים הרדב"ז שהעתיק בס' יאיר נתיב הוא הגאון ר"א הלוי בעהמ"ח ס' גינת וורדים. שיש לסמוך על דברי הר"ת והרא"ש והטור ורי"ו והגהות אשרי בשם ראבי' ואביו רבינו יואל במעשה שהי' וכתבו דהגט כשר והגון הוא וסיים הרדב"ז שנתן הגט אפילו לכתחילה ואין לבו נוקפו בזה. ובספרי מקמ"ח סי' מ"ג בלקוטים. שם הערתי בזה מדברי הירושלמי דגיטין פ"ג עבר א"י שם מהו. הדא אמרה עבר א"י כשר וכ"ה בירושלמי פרק בתרא דיבמות ה"ו. הרי מוכרח לכאורה כדעת האוסרים דאינו רשאי לאסור לא"י גט דאלת"ה ניחוש שמא ביד א"י הי' גט כזה שמסר לו ישראל למסור לישראל אחר לתת לאשתו הגט כדאיתא שם לענין גט הנמצא ועבר א"י מאי הדא אמרה עבר א"י כשר ומשמע לכאורה כדברי האוסרים דבעינן דווקא דנפיק גיטא מיד הבעל ליד ישראל. וכתבתי לדחות דאפשר משום דהוי מילתא דלא שכיחא לא חיישינן לזה וכתבתי שזה דוחק. אלא שכעת נתישבתי דאדרבה מזה הירושלמי ראי' להכשיר דאפילו עבר א"י פסול. ומעובדא דרבב"ח שרצו להוכיח שם בירושלמי דעבר א"י כשר דחי שם הירושלמי דאפשר דהי' סימן בגט וכן פסק הטור להלכה סי' קל"ב דאפילו עבר א"י ג"כ פסול. א"כ משמע לכאורה כדעת המכשירין. אלא דמה דס"ד בירושלמי להכשיר היינו משום דהי' סבור דל"ח לוה משום דל"ש. ומסקנת הירושלמי דמ"מ חי חיישינן עכ"פ מוכח דשפיר דמי לשלוח גט באמצעות א"י. אלא דלפמש"כ הרשב"א בחידושיו אין ראי' ג"כ לדברי המכשירין די"ל דעיקר חשש בשיירות מצויות דתלינן דגיטו של זה נדחף ברגלי הדורסין. וזה הנמצא גט אחר הוא דאם אין שיירות מצויות תלינן דגיטו הוא. אף שקודם שאבד גיטו בוודאי עברו שם כמה אנשים מ"מ תלינן דזה הנמצא הוא הנאבד. דאל"כ גיטו הכין הוא. אבל כל שעברו שם שיירות תלינן שגיטו נדחף ברגלי השיירות וזה גט אחר הוא. ועפ"י זה תמה הרשב"א ע"ד הירושלמי כיון דהטעם הוא משום שנדחף ברגלי העוברים מ"ל א"י מ"ל ישראל ואמאי ס"ד עבר א"ו כשר. ודחק שם הרשב"א שדעת השואל וזה שהשיבו נשמע מן הדא היו מבוררים מטעם חשש נפילה של זה העובר וכיון שכן עבר א"י דאינו שייך בהבאת גיטין כשר ונדחו דבריהם דעובדא דרבב"ח שהכשירו סימן מובהק הוי בי' ובאמת הטעם דשיירות מציוית חיישינן שנדחף ברגלי העוברים. ולפי"ז אין ראי' לדברי המכשירים. ואדרבא מהס"ד ראי' לדבריהם הפוסלים והרשב"א אזיל בשיטתו שהרכיב בחידושיו לדעת בה"ג ורבינו דהשתא דעכ"פ בוודאי לכתחילה לא מנסבינן אם הביאו א"י הגט במנוי שליח לישראל. והשתא הוכיח הרשב"א שפיר דע"כ מסקנת הירושלמי דאסר בעברו א"י סבר דהחשש בשיירות מצויות שמא נדחף ע"י העוברים דאם הטעם משום שמא נפל מן העוברים אין להחמיר בעבר א"י דלא חיישינן לזה כיון דלכתחילה פסול גט כזה להנשא בו. והנה אף שצדדנו הרבה בענין זה ומצאנו להקל מחמת תק"ע אשר מאד חששו חז"ל. שאם ח"ו לא תועיל גט כזה לא יהי' לה תקנה לעולם. וכן מצוה לדעתי לצדד בזכות האשה העלובה בכל מה דאפשר. וכבר הסכימו בזה הרב וב"ת דק"ק פרוזנא וחכמי ק"ק שערשאוב להקל ואם יסכים עוד גדול אחד להקל אזי גם אנכי מצטרפי בצירופי דרבנן למנות במצוה רבה כזו. ונתתי עיני בכבוד הגאון המפורסם מה' יעקב ז"ל מקארלין. ג' י"ב מ"א תר"ג:
נא' יעקב מאיר פאדווא: