תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה
סימנים · סימן כט
בדין שמות מקומות ושמות אנשים
בסדר שמות גיטין בא"ע סי' קכ"ח בסעיף ג' בב"ש סק"י דחק לחלק בין שמות מקומות לשמות אנשים דבשמות אנשים כותבין על לשון לעז המכונה כמבואר בסי' קכ"ז. ובשמות מקומות כותבין דמתקריא ריא ותמה אני למה דחק בזה. דהא בב"ש עצמו בסי' קכ"ט ס"ק ך"ה מבואר דהא דכותבין המכונה על לשון לעז היינו היכא דשם הראשון הוא לשון קודש אבל אם גם שם הראשון הוא לשון לעז כותבין גם על שם השני דמתקריא. והנה בשמות מקומת כולם לשון לעז הם. וכמעט לא תמצא שם מקום דהוא לשון קודש. ואם תמצא איזה מקום שהוא בלשון קודש לא תמצא שלא יהי' לה עוד איזה שם אחר. א"כ לא הוצרך הב"ש לדחוק ולחלק בין שמות עיירות לשמות אנשים דבאמת כולהו חד דינא. דכל השמות מקומת הם לעד. ובשמות אנשים ג"כ דינא הכי היכא דהשני שמות הוא בלשון לעז כותבין על השני דמתקריא:
ובעיקר מחלוקת מר"ן הב"י והרמ"א ז"ל. דדעת מר"ן הב"י בסי' קכ"ט סעיף ט"ז. דהיכא דהשם השני יוצא משם העברי כותבין דמתקריא והיכא דאין השני יוצא משם העברי כותבין המכונה. ומר"ן הרמ"א ז"ל סובר דהכל תלי' אם השני שמות הוא לשון קודש כותבין דמתקריא. ואם האחד הוא בלשון לעז כותבין המכונה ע"ש. ונראה להביא ראי' לשיטת מר"ן הרמ"א ז"ל. מהא דאיתא בגיטין דף ל"ה. אחא בר הידיא דמתקרי איה מרי ופי' רש"י דאי' מרי הוא שם חניכתו. ולשטת הב"י הו"ל למכתב המכונה איה מרי דהא שם איה מרי אינו יוצא משם אחא בר הידיא. וגם אינו דומה לשם הראשון. א"ו כשיטת הרמ"א דאינו תלוי כלל אם יוצא משם הראשון. אלא אם הוא לשון לעז כותבין המכונה ואם הוא לשון קודש כותבין דמתקריא והכא הוא לשון ארמי דינו כשם לשון הקודש דצריכין לכתוב דמתקריא כמ"ש הב"ש בסוף סדר שמות גיטין בקיצור הכללים אות י"ז דלשון ארמי דינו למכתב כמו בלשון קודש דמתקריא. ועוד דאף את"ל דשם ארמי דינו כמו בלשון לעז. מ"מ הא גם שם ראשון הוא לשון לעז. וכבר נתבאר היכא דשניהם בלשון לעז כותבין על השני דמתקריא. וזה פשוט: