תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה
סימנים · סימן כא
ה' י"ב כסליו תר"ב שלום לאהו' ידי' הרב הגדול החריף ובקי המפורס' מהו' אשר נ"י
זה איזה שבועות אשר כבודו הרמה הי' במחיצתי וביקש ממני לעיין בדבר הנוגע למעשה במצות מילה שנכרתו עלי' י"ג בריתות והבטחתו לכבודו לעשות רצונו והנני למלאות רצונו ולהשיב כפי עניות דעתי הקצרה בדבר. קטן שנימול מעט ולאחר שנתרפא ניכר שעובר העור ע"פ העטרה רק שנראה בקצת. אך כשאין בשרו רפוי ניכפל העור מעל גובה ונראה העטרה מה דינו:
נלע"ד דהיכא דיש בית מיחוש לחלישות התינוק. יש לסמוך על הש"ך שהי' גדול באחרונים שחולק על החכם הספרדי שהביא מרן הב"י. שכתב שבדיקה זו לא נאמר אלא לבני המסורבל והמדולדל שנימולו תחלה כהלכתן אבל היכא שלא נימול תחלה כהלכתן בעי גילוי העטרה אף בשעה שהבשר רפוי. והש"ך חלק ע"ז. והביא ראי' ברורה מדברי הירושלמי. דגרסינן בפר"א דמילה אמתניתין דאלו הן הציצין המעכבין את המילה וכו' רבי טבי בשם ר"ש אמר בודקין אותו בשעה שאין הבשר רפוי אלמא דבלא נימול כהלכתו נמי אמר שמואל בודקין אותו כן. ובספרו נה"ך כתב דמצא ראי' ברורה לדבריו מדברי הרמב"ם בפי' המשניות. הגם שבס' חכמת אדם חולק עליו. נלע"ד. דצדקו דברי הש"ך בזה. ומ"ש על הש"ך דדבריו תמוהים דהירושלמי היינו הוא דגמרא דידן אלא דבירושלמי אין דרך לרשום מראה מקום על המשנה כמו דדרך הש"ס דילן. וקאי הך דירושלמי על הא דתנינין במשנה אם הי' בעל בשר מתקנו מפני מראית העין דכבר נתקן כהלכתו ובזה מהני בדיקה זו. במח"כ אישתמיטתי' דהירושלמי הזה איתא ג"כ ביבמו' פרק הערל ושם לא הביא רק התחלת המשנה. תמן תנינין אלו הן ציצין המעכבין את המילה וכו' רבי טבא בשם ר' שמואל בודקין אותו וכו' הרי מבואר בירושלמי להדיא דקאי על ציצין המעכבין את המילה וע"ש בלשון הירושלמי. וגם לשון הרמב"ם בפי' המשניות מטין קצת לדברי הש"ך. מדכתב והעיקר אצלינו בכ"ז שיבוקר בעת שאין הבשר רפוי וכו'. הגם שאינו ראי' כ"כ דיש לפרש דקאי על בעל בשר או רפוי בשר. וכמו שכתב החכמת אדם:
ומ"ש החכ"א דמפי' המשניות להרמב"ם מבואר להיפוך דכתב אם הי' בעל בשר וכבר מל אותו. וא"כ משמע דווקא כשנימול כהלכתו מועיל בדיקה זו לא מצאתי בפי' המשניות כלשון שהביא וע"ש בלשונו. והעיקר מה דדחקו לבעל חכ"א לחלוק על הש"ך. מהא דאמרינן ביבמות דף ע"א לא ניתנה מצות פריעה לא"א משמעו דתרי מצות נינהו מצות מילה ומצות פריעה. ועיין תוס' יבמות שם ד"ה סוף מילה דכתבו לתרץ דהכא דרשינן משנית ציצין המעכבים את המילה. והתם דרשינין מהמול ימול לציצין המעכבין את המילה. ותי' ר"ת דהכא ציצין המעכבין את הפריעה. א"כ מצינו הגם דאברהם אבינו לא נצטווה על הפריעה. נצטווה על ציצין המעכבין את המילה. וע"כ הוא בכלל מצות חיתוך. א"כ מאי מהני בדיקה זו כיון דעדיין לא חתך ציצין המעכבין את גוף המילה וסובר בעל חכ"א דלדעת הש"ך באמת אינו מצוה מה"ת לחתוך כל ציצין המעכבין את גוף המילה. רק אח"כ כשנתגלה ע"י פריעה מהני. ולדעתי לא כן הוא. דבוודאי מודה הש"ך דמצוה מה"ת לחתוך כל הציצין המעכבין את המילה. אלא כשלא חתך מתחילה כל הציצין המעכבין את המילה. ואח"כ ע"י הפריעה נתגלה העטרה אינו מעכב בזה בדיעבד. הגם דלא קיים המצוה מתחילה כהלכתו. והענין בזה נראה לדעתי דעיקר הקפידה תורה על גילוי העטרה. וזה הוא גוף מצות המילה. וכמש"כ הרמב"ן בפי' החומש בפ' לך ע"פ וערל זכר וכו' מה שהוצרכו לדרוש מאיזה מקום יהי' המילה וכתב דלפי דעתו הדבר מפורש בקרא. כי לא אמר ונמלתם את ערלתכם. שיהי' הדבר בספק וכן לא אמר ערלת בשרכם וכו'. אבל אמר בשר ערלתכם שתכרתו הבשר שהוא ערלה בכם. כלומר הבשר האוטם בכם. ואין בגוף בשר אוטם וכוסה אבר שיכרת הבשר ההוא וישאר בלא ערלה זולת בשר החופה את העטרה שהזכירו חכמים עכ"ל. וענין מצוה זו גילוי העטרה נצטווה א"א שיהי' ע"י חיתוך. ומרבינן גם ציצין המעכבין את המילה דהוא בכלל מצות חיתוך. הגם דלא פרע העור קיים מצות מילה. ואנחנו נצטווינו ג"כ על הפריעה וצריכין להגלות גם ציצין המעכבין את הפריעה. ולפ"ז מצוותו מה"ת כך הוא דמתחלה חל עליו חיוב החיתוך וצריך לחתוך עכ"פ ציצין המעכבין ג"כ את החיתוך ואח"כ חלה עליו מצות פריעה להגלות העטרה לגמרי וצריכין ג"כ להגלות הציצין המעכבין את הפריעה. כדילפינן ביבמות משנית. מ"מ סברת הש"ך בזה אחר שחתך מעט ונשארה רוב ציצין המעכבין את המילה ואח"כ ע"י הפריעה נתגלה העטרה אף ציצין המעכבין את הפריעה. א"צ לשוב לחתוך את הציצין המעכבין את המילה כיון דכבר קיים כהלכתו המצוה ונתגלה העטרה. הגם דלא קיים מעיקרא מצות חיתוך כהלכתו. מה דהוי הוי ואי אפשר בחזרה כיון דכבר נתגלה העטרה ע"י פריעה נקרא מהול כהלכתו. ובס' עיקרי ד"ט שנדפס מחדש ראיתי בשם תשובת שמש צדקה סי' י"ג ג"כ היכא שיש ספק אם נימול מתחלה כהלכתו בוודאי יש לסמוך על הש"ך. דאיכא תרי ספיקא. חדא שמא נימול כהלכתו ושמא הלכה כדברי הש"ך דאפילו לא נימול מתחלה כהלכתו מהני בדיקה זו. הגם שהביא אח"כ בשם תשובת זרע אמת ח"ב סי' קי"ד במוהל שלא חתך רק מעט מהערלה וגם לא פרע עד שתראה העטרה. דצריך לחזור עליו עד שתתגלה העטרה אף כשבשרו רפוי. כיון שלא נימול מתחלה כהלכתו. התם מיירי דידעינן בבירור שלא חתך כל הציצין המעכבין וגם ידעינן בוודאי דלא פרע כראוי וגם בזה נלע"ד דסברת הש"ך בזה כיון דנתגלה העטרה כשאין הבשר רפוי מזה יש ראי' דוודאי פרע כראוי כמש"ל. ונהי דיכול להיות דלא חתך כל ציצין המעכבין אעפ"כ נתגלה העטרה כשאין בשרו רפוי. מ"מ כיון דנתגלה עכ"פ מזה נראה דנפרע כראוי מתחלה דלולי דנפרע מתחלה כראוי לא הי' אפשר להגלות אף כשאין בשרו רפוי גילוי העטרה לגמרי. ובזה יצא ידי מילה כמש"ל. כיון דעכ"פ נתגלה העטרה כשאין הבשר רפוי לכן נלע"ד להקל בזה. ולא הבנתי דברי הכ"מ בזה בפ"ב מה' מילה ה"ה ע"ש מ"ש בדברי הרמב"ם ז"ל ובסוף דבריו כתב דעל מ"ש רבינו ודבר זה מד"ס הוא מדתנן מתקנו מפני מראית העין. ובאינו נראה מהול דווקא הוא דמתקנו. אבל לא מד"ת. והא דאינו מעכב מה"ת היינו בבעל בשר אבל כשאינו בעל בשר בהדיא קתני אינו אוכל בתרומה דמשמע מדאורייתא. ולא הבנתי דבריו כלל דמה חילוק יש בזה בין בעל בשר לאינו בעל בשר. וגם דברי הרמב"ם ז"ל דקאמר ודבר זה מד"ס פשוט דקאי ג"כ על אינו בעל בשר ג"כ. וכמו שהתחיל בדבריו. קטן שבשרו רך ומדולדל ביותר או שהי' בעל בשר וכו' וע"ז קאי דברי הרמב"ם ז"ל דדבר זה מד"ס. אמנם באמת דפשוט דאין לחלק בזה כלל. והא דאינו בתרומה מיירי שמעולם לא נתגלה העטרה כלל והשאיר רוב ציצין המעכבין את המילה או את הפריעה עה ולא נתגלה מעולם העטרה הוי כלא נימול מה"ת:
הכ"ד ידידו דוש"ת יעקב מאיר פאדווא מבריסק